המאמר עודכן ב- 10 ביוני 2022
תת ניצב בגמלאות דובי יונג הוא חבר בתנועת 'הביטחוניסטים', עצמאי ועובד בפורום מבטחי ישראל.
זהו מאמר ראשון מתוך שניים על הבעייתיות שבהנחיות הפתיחה באש כיום. למאמר האחר לחצו כאן:
* * *
השתתפתי לאחרונה במפגש מעניין של אנשים מצוינים, שהוקדש לפגיעה בלוחמים עקב הוראות הפתיחה באש השונות, הנהוגות בגזרות השונות. המשפטנים שארגנו את המפגש מייצגים לוחמים שנתבעו לדין, "הסתבכו", ונותרו לבדם ברגע שהוא קשה משדה הקרב.
לכאורה - כאשר אנחנו מזכירים "הוראות פתיחה באש" או "הוראות שימוש בכוח" - ניתן לחשוב כי מדובר על סט הוראות אחיד ומוסכם, ברור ונהיר לכל מי שעשוי להזדקק לשימוש בהוראות אלה, בין אם הוא אזרח, שוטר, לוחם מג"ב, לוחם גולני, כפיר או שריון.
לא כך המצב, הוראות הפתיחה באש משתנות בין ארגונים, גזרות ויחידות, תמיד לחומרה; ולטעמי, תוך התחשבות יתר באויב או היריב ולא בלוחם. זאת, להבדיל מהוראות שימוש בכוח כלפי אזרחים, שהוא חקוק בחוק, ואין סמכות לאיש לשנותו, אלא בשינוי חקיקה.
אני טוען כי שורש כל הרע נובע מהיעוד ומתפקידיו של כל ארגון לעצמו:
- לוחם צה"ל לומד, מתאמן וחמוש בהתאם לתורת הלחימה של החיל שלו, ייעודו בתוך מארג תפקידיו של צבא ההגנה לישראל. כיבוש היעד, רתק, לשטוף באש, קדימה הסתער וכו'. הלוחמים בצה"ל עוברים תקופת הכשרה לתפקידם, ארוכה, מדייקת ויעילה. הערכים הנדרשים ללחימה בסוג זה מוטמעים בלוחמים כולל מורשת קרב. אך, כשהסתיים האימון, התרגיל, ההכשרה, עובר הגדוד "לתפוס קו"…בדרך כלל ביו"ש, המשימה, שיטור ולחימה בטרור בשטח עוין. לשם כך עובר הגדוד אימון מכין של… כ- 3 ימים.
- לוחמי משמר הגבול, עוברים אף הם הכשרה מקצועית קפדנים, בהתאם לייעודם ותפקידם, במתכונת דומה ובאורך הכשרה די זהה. בסופו של "המסלול" לוחמי החי"ר ולוחמי מג"ב נושאים ברמת "רובאי" דומה. אלא שלוחמי מג"ב והמשטרה - היחידות המיוחדות ויחידות התמך - מתאמנים, מתרגלים ופועלים במרחב זהה במתאר לשדה האימונים וההכשרה. לוחם מג"ב בפרק "טרום טירונות", לומד את פרק "חוק ומשפט"… על ידי מדריכים ייעודיים. הצלחה מושלמת במבחן על פרק זה, היא תנאי להמשך הכשרתו של הלוחם בחיל. לא פשוט ולא קל וחלק מהלוחמים מתקשים ומקבלים סיוע מהסגל וחברים.
- במקביל, הלוחם מתחיל את הכשרתו ביסודות "הירי הסלקטיבי", התואם את סביבת הפעילות העתידית שהיא סביבה אזרחית בעיקרה, חלקה עוינת. כישלון במבחני פרק הירי הסלקטיבי ימנעו מהלוחם הסמכה כלוחם מג"ב. כמובן שבמהלך הטירונות לוחם מג"ב עובר את פרקי השדאות, אימון פרט -פלוגה. אבל לקראת סוף תהליך ההכשרה.
- לוחם משטרה "כחולה" אף הוא מוכשר בהליך דומה ללוחם מג"ב, בהתאמה למגוון מרכיבי תפקיד לה נדרש.
- מאבטחי השב"כ, אף הם עוברים הכשרה ייעודית לתפקידם.
- כך גם מאבטחים אזרחיים.
מפקדים מקומיים משנים את ההנחיות...
בנוסף לגורמים המסבכים שתוארו כאן, קיימת תופעה של החמרה מקומית של הוראות השימוש בכוח של מפקדי צה"ל בגזרות השונות, תמיד בהגבלה נוספת.
האם שינוי הוראות הפתיחה באש או שימוש בכוח על ידי מפקד מקומי, חוקי? האם במבחן המשפטי, תבחן תגובת החייל ע"פ החוק המקורי או על המגבלה המקומית?
מחירו של איסור "וידוא הריגה"...
לסיכום, אני מבקש לטעון כי הוראות השימוש בכוח, נכתבו בדם. לוחמים נפגעים ונהרגים עקב היסוס בתגובה וחשש להסתבך.
על כן, אסור שהוראות השימוש בכוח, כולל כוח ממית, תהיינה פופוליסטיות. כך לדוגמה, הצליח יוסי שריד ז"ל להפעיל השפעה פוליטית על ההוראות והביא לאיסור "וידוא הריגה". כיוון שאין ארוחות חינם, הדבר גרם לנפגעים רבים מקרב לוחמינו.
הוראת השימוש בכוח חייבת להיות החוק הלוגי, הומני (במיוחד לשומרי החוק). החוק חייב לענות על מבנה הטבעי של האדם במצבי הישרדות ו"הילחם או ברח" (Fight or Flee).
.[להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן]
המלצתי:
- לחשוף את חוקי השימוש בכוח המקוריים. נמצא אותם אי שם בתחילת שנות ה- 80 או סוף שנות ה-70.
- "לקלף" את כל שכבות הנהלים, ההוראות וההנחיות שנערמו עליהם.
כ- Old Timer,השתמשתי לוחמיי ואני בסעיפי ההוראות כנגד השלכת בלוקים, מקררים אדני רכבת ועוד מגגות… אבן הורגת ומשביתה. אומר בהגזמה ובהכללה, כי כמעט ולא נמצא לוחם מג"ב, שלא נפגע לפחות פעם מאבנים.
המלצתי הגורפת היא, להעביר את האחריות לסדר ציבורי ולוחמה בטרור ביו"ש לידי משמר הגבול והמשטרה, על כל המשתמע.
אני מבקש להביע את הערכתי הרבה לאותם משפטנים ומפקדי עבר, אשר לא מפקירים לוחמים בשדה המוקשים המשפטי או הפלילי. רבים מספור הם הלוחמים המדווחים על תחושת הפקרתם לגורלם, כאשר מתערבים גורמי החוק - או גרוע מכך, ארגוני שמאל - אשר דורסים ברגל גסה את הלוחמים.
אתה נוגע בעצב רגיש ביותר של החברה בישראל, המשלמת ביוקר רב בדם בנינו המשרתים בחזית. ולכך כמה סיבות:
1.מערכת הביטחון איבדה זה מכבר את הביטחון העצמי שלה כאשר העבירה לידי בית המשפט העליון את ההחלטות המבצעיות שאמורות להיות בתחומה
2. אחת הסיבות לכך היא העדר גיבוי המערכות החברתיות והפוליטיות בישראל, כאשר כול מפקד יוצא למשימה תחת הידיעה וההכרה הברורה שיזדק לעורך דין עת יעמוד בפני וועדת החקירה הבלתי נמנעת שתפקידה להצביע על "אשם" במחדל ויהי מה. ופקודותיו כבר מנוסחות באופן מעורפל מספיק כדי להסיר חשד מעליו, וחלק מהוראות הקשר המוקלטות שלו מיועדות לאזני חברי וועדת החקירה בלבד!
3. אף מפקד בכיר, לא היה רוצה להאסר בנמל תעופה באירופה עם שחרורו, כי מדינת ישראל אינה מסוגלת לספק הגנה – וודאי שלא כפי שארהב עושה. בית המשפט בהאג- לא יעז להסתכסך עם מישהו כמו טראמפ, אבל ישראל- זה כבר סיפור הרבה יותר קל..
4.מדינת ישראל סרסה עצמה לדעת, הצבא כבר אינו מסוגל לנהל מלחמה לניצחון כאשר לא השכיל להשתחרר מטרואמת מלחמת יום כיפור, כאשר הדרג המדיני הפקיר אותו בחוסר החלטיות ונחישות (מלבד כישלונות היערכות הצבא- וזה כבר עניין אחר)
זה מספיק עד כאן