אמציה חן: מחשבות – בעקבות 20 שנה למנוסה מלבנון

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי suju לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

בהרצאה שהשמיע יצחק רבין ז"ל, לחניכי המכללה לביטחון לאומי (מרץ 1992). ציין את ה"יהיה בסדר" כתקווה הנשענת על אלתור שאיננו אלא הימור לכל דבר, וכך אמר:

"לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים “יהיה בסדר". צירוף המילים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום-יום של מדינת ישראל, הוא בלתי-נסבל.

מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך- כלל כל מה שלא "בסדר”: יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום".

.

שנה אחרי, היה זה רבין שתחת התחושה ש"יהיה בסדר", העביר ליאסר ערפאת את הטיפול בטרור. זאת, בהנחה חסרת בסיס עובדתי - כי בג"ץ וארגון בצלם, הם אלה שמנעו מצה"ל את הכרעת הטרור.

לו רבין היה מתפקד כהלכה, אפשר והיה עומד על הרדידות השלטת במטכ"ל, בלחימה בכלל, ובפרט בלחימה בטרור; קל וחומר שמעל חומת "השטחיות המקצועית", היה נזכר/לומד את הכלל, כי "עשיית הסכם שלום עם אויב" מחייבת להקנות לצבא מיומנות ומוכנות, כהרתעה מפני הפרתו.

מצד שני קשה להפנות הטענות רק לרבין ז"ל. שהרי מסביבו, לא נמצא בין אלופי המטכ"ל ולו מקצוען אחד בודד, שהיה מבאר לשר, ולחבריו במטכ"ל, כי הכנת צבא למלחמה זהה בסדר הפעולות, הנדרשות להשגת הכרעה "בקרב על השלום".

הנסיגה הופכת למנוסה...

ב- 24 למאי 2000 בניגוד לכוונת הממשלה, להוציא את צה"ל מלבנון, הפכה הנסיגה למנוסה על כל מאפייניה, החל מהפקרת ציוד מלחמה, עובר להפניית גב לבני ברית, וכלה בשחיקת מקצת ההרתעה שעוד נותרה.

אומנם לשמחת " אם כל חי" יצאנו ללא נפגעים, תוצאה מבורכת בפני עצמה - אך עתירת השלכות המנוגדות לאינטרס הלאומי. רק לדמיין (לפנטז) כיצד הייתה נראית הנסיגה, אילו לבכירי צה"ל ולאהוד ברק (רוה"מ ושר הביטחון) היה קמצוץ הבנה במעשה המלחמה; מובטח כי כולם, חלקם, ואו אחד מהם, היו מודעים לכך שנסיגה, כמו התקפה, והגנה, הנן צורות קרב שונות; המחייבות, לקיים נוהלי קרב, ללא קיצורים ועקיפות. שהרי אפילו אלופי צה"ל, אמורים היו לדעת, שלאחרי 18 שנות ההתשה בלבנון, נשחקה ההרתעה עד דק; מה שחייב לשלב במהלך, חיפוי לאבטחת נסיגה חלקה; ובמקביל, להותיר הרתעה של ממש.

לא פלא שבניגוד לחברי מטכ"ל, אילו נשאלו לדעתם, סביר שרוב מבריחי הגבול מדרום סודן, היו ממליצים להכניס ללבנון, שתיים ואף שלש אוגדות, לחיפוי על יציאת הכוחות; ובד בבד, לשייר הרתעה במידתה.

סוף דבר

שמתי לב, שבראיונות שהעניקו בכירי צה"ל בעבר ובהווה, לציון 20 שנה לנסיגה/ בריחה מלבנון, ניתן דגש - ובצדק - לסיפורי גבורה, ולזיכרון על חברים שנפלו. אלא שבד בבד התייחסו המרואיינים אל ה"התשה", כאל גזירת שמיים; מה שמעלה החשש, שבליית דעת, בצה"ל ובדרג המדיני, על חשיבותה של האלטרנטיבה, תתקבל ההתשה כאירוע, שאתו צריך לחיות לאורך זמן!

[לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]

4 thoughts on “אמציה חן: מחשבות – בעקבות 20 שנה למנוסה מלבנון

  1. איזה מזל שפצי שלנו לא גנרל אמריקאי וגם לא גנרל רוסי. אילו פצי שלנו היה גנרל אמריקאי הוא היה כותב בניו יורק טיימס, מאמר באנגלית שבו היה מסביר לעם האמריקאי איזו הנהגה נחנחית יש לו, כזו שהחליטה לסגת מוויטנאם. ואילו פצי שלנו היה גנרל רוסי הוא היה כןתב בפרבדה ,ברוסית כמובן, מאמר שמסביר לעם הרוסי איזו נחנחית ההנהגה של העם הרוסי שהחליטה לסגת מאפגניסטן. וכמובן היה נכון לצפות מפצי שלנו לכתוב בדר- שפיגל ובגרמנית רהוטה, מאמר המעלה על נס את ההנהגה הגרמנית ובראשה הפיהרר, שידע לא להיכנע ,אלא להילחם עד החיל הגרמני האחרון. בראבו לפצי שלנו. יש לי רק מילה טובה אחת על פצי שלנו, בניגוד לבן גביר שרק מדבר כמו פצי שלנו, פצי שלני הוכיח שהוא לא רק מדבר , פצי שלנו גם מוכן להיות המפקד בראש חיל המתאבדים של צהל למימוש מדיניותו המופרכת. .

  2. לטענתך לא היה לראשי מערכת הביטחון "קמצוץ הבנה במעשה המלחמה" שבעטייה של "אי הבנה" זו נסוג צהל באופן מחפיר מלבנון 2000. אני חושב שחסד אתה עושה במקרה זה עם ראשי מערכות הביטחון. זו לא הייתה בעיה של אי- ידיעה או א- הבנה, תורת המלחמה של צהל הנלמדת החל מקורס קצינים בסיסי ועד פו"מ מלמד מהי נסיגה, מתי היא נדרשת וכיצד יש לעשותה. הבעיה היא בשינוי שחל בתפיסה המנטלית של מערכת הביטחון על רוב שלוחותיה, מנחישות וחתירה לנצחון (אף במחיר דמים אם נדרש) לריפון הרוח תחת הסיסמה "לחזור הביתה בשלום" כמטרה העליונה. מגמה שהחלה בעיקר בעקבות מלחמת יום כיפור כאשר המערכת המדינית כשלה בהיערכותה למלחמה והפקירה את צהל להתמודד ללא מצפן מדיני, בעוד הוא כשל להיערך מבצעית למערכה הצפויה.
    מאז- ממשיך הסירוס העצמי לשלוט ברוח הצבא כפי שבא לידי ביטוי בכול מערכות צהבעיות מאז, כאשר כול מחט ומעלה יודע בוודאות מלאה שיעמוד בפני וועדת חקירה הבלתי נמנעת כאשם פוטנציאלי החשוף לתביעה משפטית בהג בהיעדר כול הגנה משפטית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *