ד"ר סוזי בן ברוך שרתה במשטרת ישראל 35 שנים בתפקידי חקירות ומודיעין, קהילה ומשמר אזרחי ועבריינות נוער. שימשה כקצינת נוער ארצית במשטרת ישראל. מרצה בנושאי משטרה וחברה. מאחריה כארבעים שנות ניסיון בעבודה עם נוער. בכתיבתה היא מסתייעת בניסיונה הרב בשטח, כמובילה וכשותפה לשינויים הרבים שנעשו בתקופת שירותה.
* * *
בעידן הקורונה - ללא מסגרת מוגדרת וזמני לימוד ברורים, ללא מחנכת וטיפול צמוד של יועצת חינוכית, עלולות נערות בסיכון להידרדר לידיהם של עברייני מין ונצלנים אחרים הממתינים בכל פינת רחוב ובפינות החשוכות של הרשתות החברתיות. הנה, מבט היסטורי על הטיפול הממשלי בנערות במצוקה, והסכנה המידית העכשווית.
נערות המשוטטות ברחוב מהוות טרף קל לסרסורים ולסוחרי נשים. רובן מצויות על סף הרס עצמי; ופוגעות בעצמן על ידי סמים, אלכוהול, זנות… הן נכנסות למעגל של פגיעה – בריחה – זנות/סמים וחוזר חלילה.
ב-1994, אחרי העלייה הגדולה מברית המועצות ומאתיופיה; ומשבר התגברות פשיעת הנוער בישראל, הודיע משרד הרווחה על מצוקה תקציבית ועל אי-יכולת מספקת לתת מענים, ולטפל בנערות במצוקה.
בעקבות כך, רעיון הפינוי המידי לאכסניות לנערות במצוקה ו/או בסיכון באחריות משרד הרווחה, הוחלף במרכזי קליטה/טיפול של גורמים וולונטריים. מיד אח"כ, בעקבות ביקורות, כפה ביהמ"ש על הרווחה טיפול בכפייה במעונות חסות נעולים לבנות. ביטול סעיף החוק, בדבר מעצר הגנתי ב-2008, גרם לכך שמשטרת ישראל לא יכולה יותר לעצור במיידי קטינות משוטטות, רגע לפני או בזמן הידרדרותן.
אתמקד בטיפול מערכת אכיפת החוק בנערות עברייניות בראיה היסטורית. אבחין בין נערות המשוטטות ברחובות לבין המשוטטות ומצ'וטטות באינטרנט.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Marco Verch לאתר flickr]
נערות המשוטטות ברחובות
רובן משתייכות לשכבה סוציו אקונומית נמוכה, קרבנות לעבירות מין והתעללות על ידי המקורבים אליהן, 65% מהן מכירות את הפוגע; ומדובר בפגיעה מתמשכת. רובן גם סובלות מחיזור אלים, ומחפשות מחסה.
המשוטטות ברחוב מהוות טרף קל לסרסורים ולסוחרי נשים. רובן מצויות על סף הרס עצמי; ופוגעות בעצמן בדרכים שונות: על ידי סמים, אלכוהול, זנות... ונכנסות למעגל חוזר של פגיעה בהן: מעגל של זנות / סמים / דיסוציאציה – וחוזר חלילה…
מבחינה חוקית:
- הנערה תעבור כליאה לצורכי טיפול, במעון סגור – בריחה מהמעון– מעצר בגין הבריחה ממשמורת – פתיחת טיפול מותנה (איננו תיק פלילי .זאת בבריחה הראשונה בלבד).
- בבריחות הבאות הנערה כבר תיעצר, יפתח תיק פלילי, היא תיכלא, תובא לשופט… והיא נשאבת למעגל עברייני סביב: סמים / זנות / הפרת צוו של ביהמ"ש. בתי מעצר, מעון נעול.
עלול להיות מסלול של חוזר חלילה...
נערות אלה נכנסות לרציונליזציה מדומה (עיוות המציאות והתאמתה ל"נוחותן"); שבעקבותיה הן מפתחות הפקרות מינית, המשיבה להן, לכאורה, "שליטה" על גופן ("כעת, אני קובעת מי יבלה עם גופי שלי"). הן יוזמות מגעים מיניים, ללא הבחנה, על מנת לחוש את חווית החזרת השליטה על גופן. חשיבה מעוותת זו עלולה להביאן לזנות ולשימוש בסמים... ובאין מושיע גם למוות. זהו מעגל קסמים, שאותו מכיר כל חוקר נוער ומטפל. ככל שנקדים לטפל בהן, כך נציל אותן מהמעגל המסוכן הנ"ל. את המשוטטות ברחובות , בגנים הציבוריים, במרחבי הפנאי עוד ניתן לזהות ולהבחין בהן ולהצילן...
אך, באשר ל"משוטטות" ומצ'וטטות ברשתות החברתיות – לרוב נערות נורמטיביות, בנות טובים, הנופלות ל"ציידי קטינות ברשת": פדופילים ועברייני מין אחרים, שהרשת הפכה להם לכלי עבודה אינטנסיבי והרבה פחות מסוכן מבחינתם. בעזרתם האדיבה של נערות (וגם נערים) הם נקלעים לסיטואציה של אונס ווירטואלי, הכולל התערטלות עצמית ופגיעה בגופן בסיוע ובתמיכת עברייני המין, אשר חלקם גם מצלמים אותן; ואח"כ, עוברים לשלב המפגש הפיזי והסחיטה. חשיפה של אירועים כאלה לוקחת זמן רב; כי קיימת הסתרה של הנערות את החוויה, מעבר למסך.
גיל ההתבגרות טומן בחובו סיטואציות של סקרנות גוברת ונטילת סיכונים, המושכים אותם להיכנס לסיטואציות מסתוריות ומסקרנות. חלקם נופלים קרבן ברשתות החברתיות. חשיפה של אירועים אלה תתבצע, בדרך כלל, על ידי המשטרה, תוך מעקב סמוי אחר עברייני מין אלה או דיווח של אחת הנערות להורים, דיווח אשר יביא לחשיפת מקרים רבים נוספים עם נערות נוספות, שאינן קשורות למדווחת. עבריין כזה עובד, בו זמנית, על מספר קרבנות תמימות. הדיווח יכול להגיע ממקורות שונים; אך אם איננו מיידי, מדובר יהיה בקרבן הזקוקה לטיפול, גם אם הפגיעה ווירטואלית בלבד.
הקמתה של יחידת מאור, מוקד 105, מקלה מאד על לכידת העבריינים הפועלים ברשת; אך לא מונעת את הפגיעה והתקשורת הראשוניים. לשם כך אנו זקוקים להסברה רב מערכתית, הכוללת הורים ובני נוער. הסברה המותאמת לשפה העכשווית של בני הדור; ונוגעת בנקודות הרתעה עכשוויים.
באשר לנערות בסיכון, בעבר יכולנו לפעול כבר בשלב השוטטות ברחוב, בטרם בוצעה בהן כל עבירה, על בסיס חקיקה הגנתית, אשר נמחקה בשנת 2008.
אפשרויות המניעה והטיפול בעבר, לעומת שנת 2008 ואילך
אתמקד בטיפול המשטרה וגורמי רווחה בראיה היסטורית; שתדגיש את השוני המהותי בטיפולה של המשטרה בנערות במצוקה מול הרווחה, בעבר וכיום.
עד שנת 2008 היו שני חוקים שאפשרו למשטרה לפעול להצלת נערות, רגע לפני הידרדרותן לעבריינות:
- סעיף חוק שוטטות, בחוק העונשין, אפשר מעצר נערה (או חשוד אחר), הנראית משוטטת באופן חשוד ושאין לה הסבר מניח את הדעת למעשיה במקום המסוים בו נתפסה.
- סעיף מעצר הגנתי, הופיע בחוק הנוער טו"הש 1960 אפשר מעצר קטין/ה, לשם הגנה עליו מפני עצמו ו/או מפני אחרים.
מקרה בוחן להמחשת המצב, לפני השינוי בחקיקה ואחריו:
גלית – נראתה בשעה 23.00 משוטטת בחוף בת ים החשוך. שקית ניילון בידה, נעלי אצבע לרגליה. היא מפנה מבטים סביבה כאחוזת תזזית. על פניו נראית מפוחדת ומחפשת פינה לשים בה ראש… ניידת סיור נקלעת למקום, שואלת לפרטיה ולא נענית. השוטר מודיע לה שהוא עוצר אותה בחשד לשוטטות.
גלית מתנגדת, השוטרים משתמשים בכוח. הם מביאים אותה לתחנת המשטרה, היישר ליחידת הנוער בתחנה. יחידת הנוער מבוססת על גישת מניעת התיוג של קטינים. יש בה בלשים וחוקרי נוער מיומנים. מסתבר, שהנערה אינה מופיעה כנעדרת. היא מספרת על סכסוך עם אימה לפני זמן קצר ובריחה מהבית לשום מקום…
באין עבירה, חוקר הנוער מיידע את אימה של הנערה. האם מסרבת לשמוע ממנה או עליה. פקידת סעד לחוק הנוער מצורפת לתמונה. היא מכריזה על הנערה כעל קטינה נזקקת, הזקוקה להגנה. היא מנחה את יחידת הנוער להעבירה, בהסכמה, לאכסניה בתל אביב, הממומנת במקרים כאלה על ידי מערכת הרווחה. גלית מסכימה לישון באכסניה, בידיעה שלמחרת בבוקר תגיע פקידת הסעד לטפל בה. טיפול מיידי כזה הציל נערות מידי סרסורי קטינות, שרואים בהן טרף קל.
אם גלית הייתה מסרבת – והיה חשש שתברח מהאכסניה ותיפול קרבן לשוחרי טרף, המשטרה הייתה יכולה לעוצרה לפי סעיף המעצר ההגנתי. למחרת בבוקר הייתה המשטרה מביאה את גלית לשופט, בנוכחות פקידת הסעד שאמורה להצביע על פתרון שירחיק את גלית מהרחוב וימנע את הידרדרותה. פתרון זה, גם אם לא היה הטוב ביותר – מנע הידרדרות של נערות רבות. אלא שבשנת 1991 כנסת ישראל ביטלה את סעיף השוטטות בהשפעת חוקי יסוד זכויות האדם, שאושררו או נחקקו בשנה זו. אנו, באגף הנוער, המשכנו להיאחז בסעיף המעצר ההגנתי בלבד.
ב-1994, אחרי משבר התגברות פשיעת הנוער בישראל, לצד העלייה הגדולה מאתיופיה ומבריה"מ, עלייה שהצריכה תוספת תקינה משמעותית, הודיע משרד הרווחה על מצוקה תקציבית ועל אי-יכולת לטפל בנערות שהמשטרה עצרה, מחשש לפגיעה בעצמן או להיפגעות על ידי אחרים. המשטרה נאלצה להמשיך בעבודתה מתוקף החקיקה בחוקי הנוער. בתקופה זו, רעיון האכסניות אשר הכילו נוער משוטט או נוער במצוקה, טרם הפיכתו לעבריין, הוחלף במרכזים, כגון אתנחתא, בית השנטי ועוד. המשמעות הייתה שמשרד הרווחה ביטל את ההסדר הקודם ונעזר בגורמים וולונטריים; ואנו חשנו פספוס אדיר. הביקורת שנמתחה על ידי המשטרה ומערכת המשפט בגין אי יישומו של סעיף המעצר ההגנתי גרמה לתסכול; ואז לעיתים, כפה ביהמ"ש על הרווחה טיפול תחת כפיה במעונות חסות נעולים לבנות, גם אם אין מקום…
בשנת 2008 - בלחץ המועצה לשלום הילד והוועדה לבדיקת זכויות הילד בהליך הפלילי - אשר זעקו, בצדק, לפתרון ביניים טוב יותר ממעצר לשם הגנה על הקטינה, ללא הצעת חלופה הולמת. לצערי, פרט למשטרה, אף גורם לא התנגד; וסעיף המעצר ההגנתי בוטל ללא חלופה אחרת. משמעות ביטול הסעיף היא, שאותה גלית יכולה לברוח מהבית; ואם אינה מוכרזת כנעדרת, אף אחד לא יטפל בה פרט ל… "זאבים" – סוחרי הסמים והסרסורים הממתינים לטרף. מצב זה גורם לכך שמשטרת ישראל אינה יכולה ,כבעבר, להתערב ולעצור קטינות אלה רגע לפני או בזמן הידרדרותן. היא אינה מחויבת מכוח חוק לעשות זאת. מה שנותר לעשות הוא לעכב נערות, המוכרזות כנעדרות, עד שבני המשפחה או הרווחה לוקחים אותן… הדבר נעשה בתיאום עם עובדי הרווחה. הטיפול כולו מצוי בידי הרווחה, שידיה מלאות בעשייה זו… כך נוצרה "פרצה הקוראת לסרסור".
יש לציין שכיום יש למשרד הרווחה פתרונות מגוונים לנערות במצוקה. אך באשר לאלה המגיעות לרחוב ונמצאות על קצה הרצף, ללא כל טיפול של גורם כלשהו רגע לפני… מספרן של אלה המתות ממנת יתר או נעלמות באין מישהו המחפש אותן, רק יעלה. בשנה יש כ-300 נערות בממוצע בסיכון גבוה ומיידי, אשר אינן מוכנסות למסגרות נעולות בזמן אמת, מפאת חוסר מקום וממתינות.. ברחוב… מעצר הגנתי, גם אם הוא אינו פתרון אולטימטיבי, היה עוצר אותן מהידרדרות נוספת, עד שימצא מקום פנוי לטיפול בהן. באשר למשוטטות ומצ'וטטות ווירטואליות, מענה מיידי של מתנדבים רבים בחסות יחידת מאור או המשמר האזרחי, יכולים להוות פלטפורמה למניעת עבודתם הקלה של עברייני המין כיום. "תפיסתם" בטרם בצעו את זממם, מצילה ילדים רבים...
בעידן הנוכחי חייבים ההורים להיות ערניים ולדאוג שהילדים יפנימו וילמדו את הסכנות האורבות להם ברשת. לציין שתקופת הקורונה, על אי הוודאות שמאפיינת אותה, הפכה מצע מזמין לעברייני מין ה"מעסיקים" ילדים רבים הסובלים מחוסר תעסוקה, ללא גבולות ברורים, לצד הורים עסוקים ומוטרדים מפני הפצת המחלה וגם מפני המצב הכלכלי בבית. את זה יודעים העבריינים.
לצערנו, זוהי שעתם היפה של עבריינים בכלל ועברייני המין בפרט; ושעתם הקשה והמסוכנת של הקרבנות התמימים. אז אנא, ילדים והורים: עיינו נא בפרסומים של יחידת מאור, מוקד 105 והיוועצו עימם (קוו ישיר) ללא מורא או מחסום. הם נועדו לכך!
