[בתמונה: דגלי ערב הסעודית והרשות הפלסטינית הם נחלת הכלל]

[המאמר ראה אור לראשונה ב'חדשות מחלקה ראשונה' ובבלוג של יורם אטינגר. הוא מופיע כאן באישור המחבר. לגישה לבלוג של יורם אטינגר לחצו כאן]

יורם אטינגר הוא מומחה ביחסי ארצות הברית-ישראל, כיהן בעבר כציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית.

[בתמונה משמאל: יורם אטינגר בעת הרצאה. טקסס, מאי 2011. התמונה היא נחלת הכלל]

*  *  *

בניגוד למדיניות החוץ המערבית, המתמקדת בהערכת התנהלות עתידית של המדינה הפלסטינית, מדינות ערב מעניקות חשיבות מכרעת להתנהלות הפלסטינית בעבר כסמן להתנהלותם בעתיד.

לעומת הערכת התנהלות עתידית שהיא סובייקטיבית והשערתית, התנהלות העבר היא אובייקטיבית ומתועדת. לכן, החלטות אחראיות בתחומי רפואה, חקלאות, מדע ועסקים – ובמיוחד יחסי חוץ וביטחון לאומי – חייבות להתבסס בעיקר על ביצועים מוכחים בעבר יותר מאשר על הנחות עתידיות. לדברי הפסיכולוג הנודע,  ד"ר אלברט אליס (ראו תמונה למטה): "התחזית היעילה ביותר לגבי התנהגות עתידית מתבססת על התנהגות העבר."

האסכולה המערבית מעניקה משקל רב למלל הערבי המחבק את הפלסטינים, אך מתעלמת מההתנהלות הערבית המתנכרת לפלסטינים. לכן היא מעריכה שהעניין הפלסטיני מרכזי וחיובי בסדר היום הערבי, ושהקמת מדינה פלסטינית תפתור את הסכסוכים עם ישראל ותמתן את זעזועי האזור. לכאורה, זו הערכה הגיונית, העוקפת התנהלות מזרח תיכונית  – מאז המאה השביעית – גועשת, אלימה, הפכפכה, חסרת-סובלנות ונטולת-דמוקרטיה, שעדין לא חוותה דו-קיום-בשלום בינערבי.

[בתמונה למעלה: הפסיכולוג האמריקני ד"ר אלברט אליס. התמונה מובאת בשימוש הוגן]

זו אסכולה מערבית המעדיפה ציפיות אופטימיות על פני התנהלות מתועדת ומתסכלת של המזרח התיכון – כולל הפלסטינים – המלמדת על אפשרות סבירה שמדינה פלסטינית תביא להפלת המשטר ההאשמי בירדן ותגובת שרשרת קטלנית דרומית לירדן (חצי האי ערב) ובכל מדינה ערבית פרו-אמריקאית, ולרוח גבית ל"אחים המוסלמים" (ארגון טרור מוסלמי הגדול בעולם), האייתולות, דאע"ש, ארדואן, סין ורוסיה.

הנטייה להמעיט במשקל ההתנהלות בעבר, גרמה לאסכולה המערבית להגדיר את הצונאמי הערבי – המשתולל מאז 2010 – כ"אביב ערבי", "מצעד הדמוקרטיה" ו"מהפיכת פייסבוק והצעירים".

ב-1978 הקריבה האסכולה המערבית את התנהלות העבר על מזבח הכמיהה לפתרונות קלים ומהירים, תקעה סכין" בגב השאה האיראני (ראו תמונה משמאל); והעניקה רוח גבית לאייתולה חומייני, אותו ראתה כמנהיג שואף חירות ודמוקרטיה הנלחם במנהיג עריץ.

[תמונתו של השאה הפרסי, מוחמד רזא שאה פהלווי, היא נחלת הכלל]

ב-1990 טמנה האסכולה המערבית  את ראשה בחול הפשטנות, והתעלמה מהתנהלות מתועדת למשעי של צדאם חוסיין עד יום הפלישה לכווית. ההתעלמות השיטתית מהמשקל הדומיננטי של התנהלות העבר (המטרידה והמתסכלת, אך מציאותית) פוגעת אנושות באמינות האסכולה המערבית.

להלן תיעוד ההתנהלות הפלסטינית הנדחקת לקרן זווית על ידי המערב, אך עומדת ביסוד ההסתייגות הערבית מהקמת מדינה פלסטינית:

*קירבה ל"אחים המוסלמים" – המאיימים על כל משטר ערבי פרו-אמריקאי – מאז שיתוף הפעולה של השניים עם גרמניה הנאצית והחתרנות המשולבת במצרים בשנות ה-50', כאשר ערפאת ומחמוד עבאס היו פעילים מובילים בתא הפלסטיני של "האחים המוסלמים". ב-2020 הספר "מיין קאמפ" פופולרי ברחוב הפלסטיני.

*שיתוף פעולה שיטתי עם הגוש הסובייטי/רוסי. מחמוד עבאס עבר הכשרה בק.ג.ב. וקיבל דוקטורט מאוניברסיטת מוסקבה ("הכחשת השואה היהודית"). קשר מדיני-ביטחוני עם המשטרים הרדיקלים בצפון קוריאה (מ-1966), קובה וונצואלה.

*מ-1979 הזדהות עם משטר האייתולות באיראן, הפועל להפלת השלטון בסעודיה וכל מדינה ערבית פרו-אמריקאית.

*בשנות ה-70' ו-80' של המאה הקודמת: הכשרת ארגוני טרור בינלאומי מאירופה, אמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה והמזרח התיכון במחנות אימונים פלסטינים בלבנון, תימן וסודן.

*ב-1.3.1973 נרצחו  שגריר ארה"ב וסגנו בסודן על ידי טרוריסטים של "ספטמבר השחור" שנשלט ע"י הפתח' ואש"פ.

*ב-18.4.1983 ו-23.10.1983 נהרגו 260 חילים אמריקאים ו-58 חילים צרפתים על ידי מכוניות תופת של ה"ג'יהאד האסלאמי" בסיוע פלסטיני.

*טרוריסטים פלסטינים נלחמו נגד צבא ארה"ב באפגניסטן ובעיראק.

*האינתיפאדה הראשונה (1991-1987) והקמת הרש"פ (1993) הביאו לגירוש ובריחת נוצרים מרמאללה, בית לחם, בית ג'אלה ובית סאחור, והפיכתם מרוב למיעוט קטנטן באזורים אלו.

*מדינות ערב רואות בפלסטינים אב-טיפוס לחתרנות, טרור וכפיות-תודה בעקבות טרור פלסטיני נגד מדינות-מארחות: מצרים (שנות ה-50'), סוריה (1966), ירדן (1970-1968), לבנון (1982-1970) ובמיוחד כווית (1990). ככל שהתרחבו המחוות של המארחות הערביות, כן התרחב הטרור הפלסטיני נגד המארחות.

*הקצנה חסרת-תקדים של החינוך-לשנאה והטרור הפלסטיני בעקבות מחוות חסרות תקדים של ישראל (הסכם אוסלו, הצעת הנסיגה הסוחפת של ברק ערב האינתיפאדה השנייה, "התנתקות", וכו'.).

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי SeppH לאתר Pixabay]

*ההנהגה הפלסטינית עושה שימוש מתוחכם ב"טאקייה" (כפל לשון והטעייה), כפי שהפגין ערפאת שהסכים – לכאורה – לתנאים של "הסכם אוסלו", אך – למעשה – הקצין טרור והסתה. כך גם מחמוד עבאס המתבטא לעתים במתינות, אך מטפח את תשתית החינוך לשנאה, שהיא חממת טרור מהגדולות בעולם.

*הטרור הפלסטיני אינו פועל יוצא של 1967, אלא התפרץ בשנות ה-20' של המאה הקודמת. הפתח' ואש"פ נוסדו ב-1959 ו-1964 וחרתו במסמכי ההקמה ובמערכות החינוך שלהם את "שחרור פלסטין של הקו הירוק".

*מדינות ערב אינן שוכחות את – ואינן סולחות על – הטרור וכפיות התודה הפלסטינים. הן רואות בהצעה להקמת מדינה פלסטינית תוספת של משטר פורע-חוק שיחבור לגופים המאיימים על כל מדינה ערבית פרו-אמריקאית.

*בטקס החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן, באוקטובר 1994, אמרו מפקדי הצבא הירדני למפקדי צה"ל: "הקמת מדינה פלסטינית מערבית לירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי מזרחית חירדן!"

*על רקע ההתנהלות המתועדת הנ"ל, מדינה פלסטינית תשדרג את דריסת הרגל האזרחית והצבאית של רוסיה, סין, איראן, תורכיה וצפון קוריאה באגן המזרחי של הים התיכון, ותוסיף ישות אנטי-אמריקאית לעצרת האו"מ.

מכיוון שנמר אינו מחליף חברבורות אלא טקטיקות, הרי שהקמת מדינה פלסטינית מחד גיסא; וביטחון משטרים ערביים פרו-אמריקאים מאידך גיסא (ירדן, סעודיה, מצרים, וכו') הם דבר והיפוכו.

מן הראוי שבכל הקשור לעיצוב מדיניות בנושא הפלסטיני, מעצבי המדיניות – בישראל ובמערב – ידבקו במשנתו של הפסיכולוג דר' אלברט אליס: "התחזית היעילה ביותר לגבי התנהגות עתידית מתבססת על התנהגות העבר."