[לקובץ המאמרים בנושא אזורי סְפַר, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.
* * *
אחד המאפיינים המובילים, ברדידות הקולקטיבית של החברה הישראלית ומוסדותיה, בעשור האחרון, הוא חוסר המקצועיות המופגן של רבים מאנשי התקשורת.
אחד המאפיינים הללו קרוי בלעז: Irresponsible Panic Bullshit Journalism: עיתונאות בולשיט המבוססת על יצירת פניקה לא אחראית.
עיתונאות הבולשיט הזו באה לידי ביטוי ב"יצירת חדשות": לוקחים, למשל, משרת ציבור וצולבים אותו בתקשורת. אברי גלעד כינה את התופעה הזו בתכנית הבוקר שלו בערוץ 13 כ"שפיכת דם לשם השעשוע".
הקרבן התורן ב'עונת מלפפונים' מפוהקת, נטולת חדשות זו, היה מפקד המחוז הדרומי של המשטרה, ניצב יורם סופר (ראו תמונה משמאל). הוא הגיע לשוחח עם תושבי רתמים; יישוב המשתייך למועצה האזורית רמת הנגב, ממוקם מערבית לצומת משאבי שדה, על כביש משאבי שדה-צאלים.
[תמונתו של ניצב יורם סופר היא צילום מסך]
כמה משרתי ציבור בכיר באים לדבר עם אנשים בשטח ללא מסכות, מהסיבות הנכונות, ללא "עיתונאי שלומנו" צמודים, לשיחות אמתיות של לב אל לב?
אבל כשאין עיתונאים - וכשבכירים משוחחים, ולא מדקלמים - אז אפשר לייצר מלפפונים מגמתיים בשפע... השיחה הוקלטה, מסתבר, ע"י החבר'ה, והועברה לתקשורת שחגגה, כרגיל, מהסיבות הלא נכונות:
.
[לכתבה המלאה ב'אתר כיפה', לחצו כאן]
ואחרי התקשורת הכתובה, הגיעה הטלוויזיה, בכתבת יומן בערוץ 13... (לצערי, לא ניתן לצרף אותה כאן. אבל תוכלו לראות אותה בשיחה המוקלטת בסוף המאמר).
לשמוע ולשפשף את האוזניים... שלושים שנה אני מחפש את הגורם האחד להיעדר המשילות בנגב. יגעתי וחיפשתי את הסיבות לחידלון של צה"ל בצאלים; שמסתגר ומעלים ורושם גניבות כאבדות כדי להסתיר את העובדה שכל מילואימניק יודע, שהבדואים שוחטים את צאלים, ואין פוצה פה ומצפצף (ואגב, אתם מכירים עוד צבא שמסתתר מאחורי משטרה?).
אז חיפשתי ויגעתי ומצאתי והבנתי: זה יורם סופר. הוא האשם! רק מזכיר לכם (למי שצופה בכתבת הטלוויזיה בסרטון למטה) שהדבר היחידי בכתבה שמגיע מהמפגש הוא הדברים של סופר שהוקלטו. כי יתר התמונות והאנשים הם כמובן תוספת.
"סופר אמר את מה שהוכחש במשך שנים... – טוען העיתונאי - זו הייתה השיחה הכנה ביותר אי פעם... שחשפה בפעם הראשונה את מה שקורה בשטחי הנגב... וזה הכי דרמטי שיכול להיות... והעיתונאי מנסה גם לסכסך בין סופר למשרדי ממשלה אחרים, אולי יהיו תגובות ונרוויח עוד ברווז עיתונאי: "סופר תוקף את מדיניות ההסדרה בנגב". טוען העיתונאי. אתם שמעתם במילותיו של סופר מילה על מדיניות הסדרה ומקבלי ההחלטות? אני לא!
עיתונות עצובה...
[בתמונה: כתבת ערוץ 13: עיתונות עצובה...]
הטיית הזמינות ו'ברווזים תקשורתיים'...
על מה מסתמך העיתונאי הנכבד? אומר לכם. הוא מסתמך על הטיית תפיסה אנושית מוכרת, שאנשי תקשורת אוהבים לעשות בה שימוש; והיא, הטיית (או היוריסטיקת) הזמינות (Availability heuristic). היא גורסת כי ככל שאנו זוכרים יותר תופעה מסוימת, היא נתפסת בראשנו כשכיחה יותר; ולהיפך.
לכן, ההטיה הזאת היא אמצעי נהדר לשימוש במניפולציות תקשורתיות: זיכרון הציבור קצר הוא, ואנחנו משוכנעים - פעם אחר פעם - שמה שאנחנו רואים ושומעים "לא קרה מעולם" והוא חסר תקדים.
שלושה "ברווזים עיתונאיים" הצטרפו לקביעה שמפקד המחוז אומר את מה שהוכחש במשך שנים:
- שהעוני הוא סיבה מהותית להתנהגות האוכלוסייה הבדואית;
- שיש אזורים שהם מחוץ לתחום ביום יום למשטרה; ושרכבי משטרה אינם נכנסים לבדם ליישובים בדואים מסוימים, ללא תגבור משמעותי;
- ושהמשטרה לא תהיה שם כל העת להגן על תושבי רתמים.
בואו ונבחן כל 'ברווז' לגופו
הברווז הראשון - שעונייה של האוכלוסייה הבדואית מניע אותה לגנוב - הוא תיאוריה בסיסית ונכונה מאוד בקרימינולוגיה, שקרויה, 'תופעת המפל' או,'תאוריית המפל': רכוש זולג בדרכים שונות ממקומות עשירים לעניים: ממערב אירופה למזרחה; מארצות הברית למקסיקו; מישראל לרשות הפלסטינית ולעזה; מבאר שבע לפזורה הבדואית; וכן, גם מרתמים ומצאלים... מה חדש?
כל שנות ה- 80 ותחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת, 'נשחטו', למשל, תושבי עומר על ידי תושבי שבט 'טרבין אל סנע', ששכן על גדרותיה, ה'טרבינים' גנבו מכל הבא ליד. פתרון מסוים למכת הגניבות בעומר הגיע רק כשהשבט הועבר למגורי קבע בקרבת רהט, בעקבות פעלתנותו יוצאת הדופן של ראש המועצה הוותיק של עומר, פיני בדש. היום, הטרבין שוכן ליד 'גבעות בר'. תשאלו את תושביה, שבנו להם גדרות גבוהות ושערי ברזל: גם הם לא למדו על תאוריית המפל מעיתונאים משועממים, במוצאי השבת האחרון.
אז נכון. התושבים רצו להקליט את המפקד אומר, שהמניע של הגנבים הוא גם ביטחוני פח"עי. אבל, אם ניצב יורם סופר היה עושה זאת; ומאשים בפומבי קבוצה חברתית של אזרחים במדינת ישראל בנטיות פח"עיות; אזי, זאת הייתה באמת חדשה עיתונאית בעייתית מאוד ולא 'ברווז' כמו עכשיו. סופר התנהג באחריות; ואם תושבי רתמים לא אהבו זאת, מה לעשות!
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]
הברווז השני הוא האמירה על מגבלותיה של המשטרה באכיפת החוק במגזר הבדואי ועל כך שיש יישובים שלא נכנסים אליהם בכוחות רגילים, לא מתוגברים. ומה חדש בזה? מאז האינתיפאדה השנייה בסוף שנות ה- 80 של המאה הקודמת, הוגדרו שטחים מסוימים בפזורה הבדואית כבעייתיים; והמשטרה נכנסה אליהם רק בכוחות מתוגברים.
היו על כך עשרות רבות של כתבות טלוויזיה; ודברו על כך - לתקשורת - מפקדי מחוז הדרום לדורותיהם; מפקדי מרחב הנגב ומפקדי התחנות. אפילו עבדכם הזקן - כמפקד תחנת באר שבע, עוד בשנת 1991 - עמדתי והסברתי זאת לאומה כולה בחדשות הטלוויזיה של יום שישי בערב; אחרי שג'יפ של תחנת באר שבע - שנכנס לשבט 'טרבין אל סנע', ששכן אז ליד עומר, נרגם באבנים; וקצין משטרה נפצע ופונה לבית החולים.
אפילו בערים מערביות גדולות יש היום אזורים שהם מחוץ לתחום למשטרה שיכולה להיכנס אליהם רק כשהיא ערוכה כמו צבא.
הנה דוגמית (ובסרון למטה המחשתי מה קורה לניידת משטרה שנקלעה במקרה לרובע מוסלמי בפריז ב- 2015, שהוא מחוץ לתחום...):
הברווז השלישי עוסק ביכולותיה של המשטרה באזורי הסְפַר: אזור סְפַר או מרחב סְפַר(Frontier) הוא מונח פוליטי וגאוגרפי, המציין אזורים מחוץ לערים הגדולות - בדרך כלל, בסמוך לגבול ואף מעבר לו - שהם שונים תכלית שינוי מהערים, הן בשירותים שמקבלים התושבים, הן ברלוונטיות של החוק; והן ביכולת לאכוף אותו.
כולנו כבולים למחשבות נאצלות. הקביעה הברורה מאליה לכאורה, ששלטון החוק במדינה דמוקרטית משמעו שכולם כפופים לאותו חוק, והחוק שווה לכולם, לכאורה, היא אחת היפות שבהן; אבל, גם אחת המופרכות שבהן. יש הרבה 'לכאורה' בקביעה הזו ואין שוויון ולא יכול להיות. המקרים החוזרים של חקלאים - שמשתמשים בנשקם כדי להגן על עצמם - מעיד על כך. יכולותיה של המשטרה במרחב סְפַר יהיו תמיד נחותות מאוד. את זה אפילו דוד ידע כשברך מהמלך שאול אל הספר להסתתר...
הפתרון הנכון לטעמי לספר, אגב, הוא מערכת חוקית שונה לעיר ולספר. לא בכדי בארצות הברית כניסה לשטחים פרטיים עלולה לעלות לאדם בחייו. זה המעצור החוקי שמפצה על היעדר הנוכחות המשטרתית המסיבית אבל זה כבר עניין לשיחה אחרת.
כל מלה. הבעיה היא במשרד האוצר. שורש שורשי השורשים של כל הבעיות במדינת ישראל. מדיניותו הקמצנית צרת האופק וקצרת הרוח, הרואה הכל דרך החור של הגרוש, מדיניות הבאה לידי ביטוי בתת-תקצוב, תת-ביצוע וסירוס קבוע של כל המערכות הממלכתיות (בהקשר הזה משטרה, פרקליטות, מנהל מקרקעי ישראל, רשות התכנון, משרד הרווחה וכדומה – כל מי שיכול לנהל במשותף מערכה למיגור הסרטן הבדואי בדרום, שפוגע קודם כל בבדואים עצמם אם זה לא ברור וזה לא ברור לרבים מנאורינו הפוצמודרניסטים המבינים 'אותנטיות' כהמשך דיכוי נשים, נישואי קטינות וכן הלאה).
יישר כוח