[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
[המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]
[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו קיים בלשכתו פגישה משמעותית עם קבוצת בכירים ביטחוניים לשעבר חברי תנועת 'הביטחוניסטים'. באנו לתמוך ולחזק את ראש הממשלה במיצוי הזדמנות היסטורית להחלת הריבונות.
בשיחה גלוית לב, עלו כמה אמירות שאינן לפרסום. אולם, במיקוד לסוגיות הנדונות ממילא בשיח הציבורי, מצאתי כי יש צורך להבהיר לציבור שתי נקודות מפתח, בהבנת הצומת ההיסטורית שבה ניצבת מדינת ישראל בימים אלה.
מי צועד אל הבלתי נודע?
המתנגדים להחלת הריבונות, רובם בכירים לשעבר במערכות הביטחון, מציגים לציבור מכלול סיכונים רחב ומסבירים בשם "סמכותם המקצועית" כי מדובר בנטילת סיכון מיותרת ומזיקה; כאילו שהדרך שלהם חפה מסיכונים. כאן נדרשת התערבות לתיקון עקרוני בתיאור המציאות: מדובר למעשה במצג שווא, כאילו שאלמלא עניין הריבונות, המציאות האסטרטגית שבה נתונה מדינת ישראל הייתה ממשיכה לנוע בדרך המלך, ללא החרדה הכרוכה בצעד אל הבלתי נודע, כאילו שישנה אפשרות נכונה ואחראית להמשיך בדרך הטובה והמוכרת.
יש כאן אבחון של תסמונת בסיסית בדינמיקה של קבלת החלטות. בדילמה בין שתי דרכים, הדרך שזכתה להכרה כמובנת מאליה, כרציונלית, כמוסכמת ללא עוררין נראית על פניה גם בטוחה יותר. קודם כל, ההסכמה לגביה מחוללת עיוורון והכחשה לגבי הסיכונים הטמונים בה; ובתוך כך, מנהיג שיבחר בדרך המוסכמת יקבל גיבוי ותמיכה גם אם ייכשל, כי נצמד לדרך "הבטוחה".
אלא שבשעה זו, אם תדחה ממשלת ישראל את ההזדמנות לריבונות הכרוכה בתכנית הנשיא טראמפ, פוטנציאל הסיכונים לעתיד מדינת ישראל, גדול שבעתיים. העניין פשוט: מדינת ישראל לא באמת יכולה לשמר לנצח את נוכחותה הביטחונית הארעית בבקעת הירדן. הסיכונים טמונים אם כן, בכל אחת מן הדרכים. הבחירה בפניה עומד ראש ממשלת ישראל בשעה זו היא בין הסיכונים המוכרים פחות או יותר, הכרוכים בהחלת הריבונות; למול הסיכונים הפחות מוכרים, הטמונים בקריסת הסטטוס קוו שבו מצויה מדינת ישראל בגבול הירדן.
זו הייתה לדוגמה תכנית הגנרל האמריקאי ג'ון אלן שהמליץ בהמשך למתווה הנשיא קלינטון, על נסיגה מלאה של כוחות צה"ל מבקעת הירדן. הסכימו לכך ראשי הממשלה ברק ואולמרט. זו גם תכנית היסוד להסדר הקבע, המומלצת באתר "מפקדים לביטחון ישראל". במצב הזה, איום מסוג חיזבאללה וחמאס, עלול להתייצב על פאתי כביש 6. על הציבור לבחור בין הסיכונים הטמונים בדרך הריבונות, לבין הסיכונים הקשים פי כמה, הטמונים בהמשך מגמת הנסיגות.
*האם המגמה מאיימת על הרוב היהודי במדינת ישראל?
חשוב לחזור ולהדגיש: תכנית ראש הממשלה להחלת הריבונות אינה נוגעת כלל ברוב הפלסטיני המתגורר בשטחי AB ונתון, מאז ינואר 1996, לשליטת הרשות הפלסטינית. גם אם הרשות הפלסטינית תחליט לחדול מלהתקיים, אין כל כורח דטרמיניסטי בשיבה לימי הממשל הצבאי.
נקרתה לממשלת ישראל הזדמנות, שלא ברור אם תשוב, לקידום אינטרסים לאומיים חיוניים לעתידה. זו הזדמנות לא רק להרחבת שליטה טריטוריאלית, אלא גם למיצוב מחדש של מדינת ישראל כבעלת התעוזה לפעול למען עתידה גם לנוכח איומים. זו גילומה של ריבונות, עוצמה מדינית ועצמאות, בממדיה המהותיים.
