[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Tambako The Jaguar לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על טיפול משפחתי, לחצו כאן]

שאול שלו הוא פסיכותרפיסט ממוקד טראומה‏ ויועץ משפחתי, המטפל ב'לצמוח אחרת'

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.

*  *  *

משפחות הם ארגונים לכל דבר, וכמו כל ארגון, הם מתפתחים דרך קונפליקטים: קונפליקטים בין הילדים, בין ההורים ובין הילדים להורים. מילת המפתח היא עוצמה. למי יש את היכולת לגרום לאחרים לעשות את רצונו, גם אם אין הם חפצים בכך, וגם אם זה מנוגד לאינטרסים שלהם...

מטבע הדברים, צריכה העוצמה להיות בידי ההורים ולהיות מופעלת כלפי ילדיהם. אולם, כאשר ההורים חושפים חילוקי דעות ביניהם בקשר לדרכי התגובה למעשי הילדים, נחלשת מאוד העוצמה המצרפית שלהם, והילדים עלולים לתמרן אותם למצב שבו הם עושים את רצונם ומאבדים שליטה...

היועץ המשפחתי הוותיק, שאול שלו, מביא לדוגמה זוג הורים לילד 'בריון' בן ארבע וילדה 'מסכנה' בת שנה וחצי, שמתמודדים עם הצקות בלתי נפסקות של האח לאחותו. ההורים מתווכחים ביניהם - לפני הילדים - כיצד להגיב:

• האב רוצה לתת להם להתמודד לבד;
• האם לעומתו, מבקשת לחנך אותם ולא להתעלם.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Anemone123 לאתר Pixabay]

הוויכוחים מול הילדים הופכים למוקד האירוע ולא הריב בין הילדים.

על פי שלו, נראה כי הילדים אימצו משחק תפקידים, ופירשו לעצמם, מה 'המקום הבטוח' שלהם, על פי התנהגות ההורים:

• האח בתפקיד האגרסיבי והלא נעים מול אחותו.
• האחות בתפקיד ה'קטנה', שצריך לעזור לה ולרחם עליה.

שני האחים נוכחו לדעת, שברגע שנוצר העימות, שניהם מרוויחים, כי הם מקבלים התייחסות רבה מצד ההורים. לכן, הם ניצלו את הפיצול בעוצמת ההורים, ויצרו קואליציה, שרווחית לשניהם. היא מביאה לכך, שהם מקבלים תשומת לב רבה מחד גיסא; והוויכוח שבין ההורים, משתלט על האירוע.

[תמונת ה- GIF שמשמאל היא תמונה חופשית שהועלתה מאתר GIFER. שם היוצר אינו מוזכר]

שלו מציע פתרון, שיאלץ את הילדים לאמץ לעצמם תפקידים שונים: לבחור זמן מתאים לכולם (לא ברגע שהאירוע מתרחש, כי אז, אין קשב מצידם), לשקף לילדים את המתרחש, ולומר להם מראש, שההורים מחליטים יחד שאין להם עניין בכך שהמצב יימשך, וגם, איך הם יגיבו למתרחש.

הרציונל הוא לשים את שני הילדים בסירה אחת, בדרך של התייחסות למה שקורה ולא למי שעושה! כך, יחלישו ההורים את ההתנהגות הלא נעימה של הגדול, ואת ה'מסכנות' של הקטנה.

ההורים לא חייבים לפעול בדרך אחידה. הם יכולים להגיב איש בדרכו וזה לגיטימי, אבל עליהם לשמור על העקרונות הבאים:

• האב יכול להיות מעורב, אבל לא להתערב: לומר לאשתו ולשני הילדים (תמיד לשניהם ולא לאחד מהם) משהו נוסח: "זה לא נעים לי אז אני בוחר שלא להתערב".
• האם יכולה בדרכה לגלות מעורבות בכך שתעיר לשניהם (תמיד לשניהם ולא לאחד מהם) משהו בנוסח: "חבל שכך אתם מתנהגים... וודאי לא נעים לכם מה שקורה...". חשוב להיזהר מלומר "אל תעשה כך" או "תעשה אחרת", ויש להקפיד לא לתת חסות יתר לילדה הקטנה.
• ההורים צריכים, במהלך המפגש ביניהם, לשקף לילדים כיצד יגיבו: "יכול להיות שאם תתנהגו כך, נזוז מכם".
• וגם, יאמרו ההורים לילדים שייתכן שיעירו לשניהם, נוסח יש להעיר תמיד לשניהם ולא לאחד מהם.
• ההורים צריכים להיות מוכנים לכך, שזה לא ייגמר ברגע, וייקח זמן עד שהילדים יאמצו לעצמם תפקידים חלופיים.

באופן הזה יכולים שני ההורים לבוא לידי ביטוי בשתי הדרכים השונות עליהן התווכחו לפני הילדים:

• האב יכול לציין בפני הילדים שלא יתערב ולזוז הצידה.
• האם יכולה להיות מעורבת - כפי שפורט למעלה - כשהיא מקפידה לא להתערב!

והעיקר, לשמור על חזות אחידה ומלוכדת גם אם מגיבים בדרכים שונות.

[תמונת ה- GIF שמשמאל היא תמונה חופשית שהועלתה מאתר GIFER. שם היוצר אינו מוזכר]

השיחה המוקלטת:

[לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על טיפול משפחתי, לחצו כאן]