תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.
* * *
לא פלא שרק לאחר שמגפת הקורונה פרצה לחיינו, התחילה הממשלה להתארגן להדברתה. למרות לקחי המגפות הקודמות, ומתוקף חובתה להיערך כהלכה להגנה - היה והאויב ישתמש בנשק א.ב.כ - מה שמהווה הוכחה אחת מני רבות, המעידה על רדידות הניהול הלאומי (ראו את דבריו של האלוף במיל' גיורא איילנד למטה).
ניהול זה זהה, למרבה הצער, לתפיסת הניהול ולקבלת ההחלטות השלטת בצה"ל; הנחזה כתעתיק מדויק, לדפוסי פעולתו של מפקד כיתה בתש"ח; ככזה, הרואה שומע אפילו מריח את שמתרחש בגזרתו, ובהרף מחליט, מנחה, ומבצע את שהוטל עליו בטרם ובמהלכי הקרב.
ללמדך, כי כל שקיים מעל לדרג הכתה - בדמות דרגות וזכויות לשם מדרוג יחידתי ואישי - מבוסס על מוטת שליטה ארוכת טווח, שמעבר ליכולת קליטת העין האנושית. עובדה זו מחייבת את דרגי הפקוד - מגדוד בואכה המטכ"ל - לסגור את הפער הנסתר מהעין. זאת, באמצעות הערכת מצב, עובר לתכנון, ומשם למכלול פעילויות במסגרת נוהלי קרב.
.
אלא מאי, משדחו במטכ"ל ובצבא הירוק את יישומם, לא נותר לדרגי הפיקוד מודל ראוי לאימוץ, זולת תסמונת מפקד הכתה – זו שאותה קידשו לעת שירותם כלוחמים מהשורה.
לא מזמן פרסמתי מאמר בשם "זהות לחימה מול נגיף, כאויב". הנשען על מאמר בעיתון "גלובס", שחקר כיצד למה ומדוע, נגנזה תכנית לאומית למיגור מגיפות - שהוכנה בשנת 2007. ציפיתי כי על אף הפקרת התכנית ההיא, אפשר והפעם תתעשת הממשלה לכדי תפקוד סביר, ולא היא.
אומנם, מבוקר עד ערב, מתכנס מטה המאבק בקורונה, למה שנחזה כפעילות חסינה משטויות וטעויות. מה גם שנוכח הג'ז הזה, מזרימה הממשלה סכומי עתק, כדי לשמר את המומנטום הכלכלי. זאת, בנלווה לשכנוע מסיבי של הציבור, בחשיבותם של שלוש "פעולות על" (מרחק בין לבין, חבישת מסכה, ושמירת היגיינה); ככאלה, שלדעת שלטונות הבריאות, מטה הקורונה, ורוב הציבור, הנם תנאי להדברת המגיפה.
הבעיה, שההנחיות אלה נתפסו בציבור כהמלצות, שרק הביאו לגידול משמעותי במספרם של חולי הקורונה; מה גם שההמלצות הללו הזכירו לבני דורי ובכלל, את הסיבה להפתעה במלחמת יום הכיפורים:
- אז זה קרה בגין אשליית המוכנות.
- היום, זה מתרחש בעצימת עין לאבדן המשמעת. כפי שעולה בהעצמת האלימות במגזר הערבי, בשוד לאור היום של אמצעי לחימה מצה"ל, בחיסול "ללא חשבון" בעולם התחתון, ובהפגנות שחלקם הגדול גולש לאלימות פיזית.
כך שהזלזול בהמלצת מטה הקורונה, האיץ את מספר הנדבקים במחלה לכדי איום על עמידותה של התכנית הכלכלית.
היה וההנהגה - ובכלל זה, הממונים על צה"ל ויתר גופי הפעולה - ישילו מעליהם את גלימת מפקד הכתה המיתולוגי; יתברר כי את הנטל מאותם מיליון מובטלים, ניתן להפוך למנוף בהדברת המגיפה. היה וחלקם ישולב כ"נאמני המלחמה בקורונה" (שם זמני), וחלקם האחר במשימות לאומיות בתחומי חברה ואיכות חיים; מה גם שלשם כך, לא צריך תוספת תקציבית. שהרי המדינה באמצעות הביטוח הלאומי, והאוצר במענקיו. ממילא נושאים בנטל אחזקתם.
