[בתמונה: ספר מלחמות ה'... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pixundfertig לאתר Pixabay]

[לריכוז המאמרים על 'פרשת חוקת', לחצו כאן]

עודכן ב- 9 ביולי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת חקת הינה פרשה עמוסה בנושאים ובין השאר מוזכר לקראת סופה ספר מסתורי הנקרא בשם ספר מלחמות ה' : "עַל-כֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמֹת יְהוָה:  אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.  וְאֶשֶׁד, הַנְּחָלִים, אֲשֶׁר נָטָה, לְשֶׁבֶת עָר; וְנִשְׁעַן, לִגְבוּל מוֹאָב.  וּמִשָּׁם, בְּאֵרָה:  הִוא הַבְּאֵר, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לְמֹשֶׁה, אֱסֹף אֶת-הָעָם, וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם"[1].

ספר חוץ מקראי נוסף הוא ספר הישר, והוא הספר היחיד שציטוט ממנו מובא במקרא והכולל את שמו [2], עובדה המצביעה על כך שיש לספר זה חשיבות גדולה.

[בתמונה: ספר מלחמות ה'... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי darksouls1 לאתר Pixabay]

אם נקרא שוב את הציטוט מספר מלחמות ה' ניווכח שהציטוט שמובא ממנו מצונזר לחלוטין בצורה שאין למצוא כמוה לגבי שום קטע אחר בתנ"ך.

בקטע שירי זה, חסר הפועל, ועל כן כל דברי השירה האמורה סתומים וקשים להבנה. אם נביט במקבילה ההיסטורית אצל יוסף בן מתתיהו (ראו תמונה משמאל) בקדמוניות היהודים, נמצא כי אין הוא מתייחס כלל לספר מלחמות ה', ועובר על כך בשתיקה.

[בתמונה משמאל: פסל רומי המציג, על פי השערה ספקולטיבית, פרוטומה של יוסף בן מתתיהו. התמונה היא נחלת הכלל]

אם נעיין בתרגום השבעים או בתרגום אונקלוס נגלה כי הספר מוזכר אולם המתרגמים התקשו בהבנת העניין. לפי העולה מתרגומים אלה הכוונה לספר התורה עצמו ולא לספר מיוחד וחיצוני שעמד לפני הסופר המקראי.

לעומת זאת, רוב פרשני ימי הביניים וחוקרי המקרא בעת החדשה תמימי דעים כי המדובר בספר חיצוני שאבדו עקבותיו.

קודם שנמשיך בדיון אודות ספר מלחמות ה', נחזור לרגע לטקסט וננסה לפרשו. רש"י רואה במילה והב, את הפועל יהב, שמובנו נתן, אולם רוב המפרשים רואים בשם והב שם של מקום. את המילה בסופה יש מפרשים כמשמעה – סערה, ואת הנחלים ארנון – משמע – את נחלי הארנון על פלגיו הרבים. ואשד הנחלים אשר נטע לשבת ער, הכוונה מורדות הנחלים שבהם ישבו בני ער, שהם שם נרדף למואב. הפירוש אשד – שפך, מסתמך על המובן של הפועל בשפה הארמית, וכך הדבר מתורגם בתרגום אונקלוס. ער – למילה זו יש מספר משמעויות. עיר על גדות נחל ארנון, או חבל ארץ שהארנון הוא הגבול שלו, בירת מואב או השם הקדום של מואב [3].

אם נסכם את הפרשנות לקטע נקבל את הסיפור הבא: והב הוא שם מקום שנכבש בסופה, כלומר בסערת הקרב. אחר כך כבשו בני ישראל את נחל ארנון ויובליו ואת אשד הנחלים ליד העיר ער, בירת מואב אשר מדרום לארנון. אולם זאת כמובן פרשנות לכאורה, היות והמדובר בפסוקים קשים וסתומים להבנה.

האם הייתה מסורת בישראל של שירה אפית בפורמט כזה? לפי דעתו של קאסוטו אין בכלל ספק שהתשובה חיובית [4]. לפי דעתו מיום צאתם של בני ישראל מארץ מצרים, סיפרו האבות לבניהם אודות השעבוד השחרור ושאר המארעות שקרו להם. זאת הייתה ההגדה של פסח שנמסרה בעל פה, וככול שעבר הזמן התרבו הפרטים והוגדלו הזיכרונות אודות הניסים שנעשו. באופן דומה סיפרו האבות את המלחמות שהיו מנת חלקם בדרך אל ארץ כנען. גם לאחר שהם הגיעו אליה, המשיכו בני ישראל לחבר שירי עלילה כדוגמת שירי העלילה של העמים השכנים בכלל ותרבות השירה של אוגרית בפרט, כפי שמעידים כתבים באוגרית שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות. לכן סביר להניח לדעתו כי החל בזמן נדודי בני ישראל במדבר, קמו משוררים ישראלים וחיברו שירי עלילה כדוגמת ספר מלחמות ה'.

כאמור גם פרשני ימי הביניים דגלו בשיטה שספר מלחמות ה', הינו מקור עצמאי ושהכותב המקראי מצטט אותו. כך אומר אברהם אבן עזרא [5] על אתר:" ספר (מלחמות ה'), היה בפני עצמו ושם כתוב מלחמות ה' בעבור יראיו ,ויתכן שהיה מימי אברהם, כי ספרים רבים אבדו ואינם נמצאים אצלנו, כדברי הימים למלכי ישראל ושירת שלמה ומשליו".

אברבנאל [6] על אתר טוען שהיה בנמצא מקור חיצוני שכזה אולם מחברו איננו בן ברית:" ספר מלחמות ה' היה ספר בין האומות, נכתבו בו כל המלחמות אשר קרו בכל הארץ, ויחסום אל השם כי הכל מאתו ומידו".  הפרשן שמואל אבן צרצה [7] טוען כי:" ספר מלחמות ה' הוא כינוי לספר משפטי כוכבים", כלומר חיבור אסטרולוגי חיצוני שיש בו תיאורים של מלחמות בני ישראל.

מרבית חוקרי המקרא בעת החדשה, מסכימים עם פרשני ימי הביניים ורואים בספר מלחמות ה' ספר עצמאי אשר עמד בפני הסופר המקראי. קיימת מחלוקת בין החוקרים בדבר היקף הציטוט של ספר זה אולם ישנה הסכמה גורפת לכך שהמדובר במקור חיצוני ועצמאי.

[בתמונה: ספר מלחמות ה'... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

אחרית דבר

השריד של ספר מלחמות הי שנשתמר בפרשתנו, הינו טקסט קטוע, ומהווה רשימת תחנות במסעות הכיבוש של ישראל בעבר הירדן המזרחי. על כן הסברה ההגיונית היא כי ספר זה היה חיבור של שיר עלילה שבו תוארו גבורות אלהי ישראל במלחמות של עם ישראל.

ניתוח תוכן הציטוטים בפרק כ"א בפרשת חקת, והמקצב בו הם כתובים הביא רבים מהחוקרים לזהות את ספר מלחמות ה' כשירת עלילה קדומה ובה תיאור מלחמות ה' ועמו קודם כיבוש עבר הירדן המערבי. לאור זאת, יש חוקרים הטוענים כי מספר מלחמות ה', צוטטו פרקי שירה נוספים במקרא ובהם חלקים משירת הים, קללת עמלק, שיר הארון, משלי בלעם, ברכת יעקב וברכת משה.

אם נקבל הנחה מחקרית זו, הרי שיש כאן פריצת דרך בהבנה כי המקרא איננו רק מקור אלוהי גרידא, אלא מסתמך גם על מקורות חיצוניים לגיטימיים כדוגמתו של ספר מלחמות ה'.

היות שבספר מלחמות ה' נאספו שירי עלילה שעניינם מלחמות ישראל מלפני כיבוש ארץ כנען מערבית לירדן, חוקרי המקרא המודרניים מקדימים את זמן חיבור הספר לתקופת השופטים. אמנם מצויים שירי עלילה נוספים בספר שנקרא ספר הישר, המצוין בפירוש בספרי יהושע ושמואל ב', אולם אין הכרעה מחקרית מוחלטת האם ספר הישר הוא שם נרדף לספר מלחמות ה', או חיבור חיצוני נפרד.

[בתמונה: ספר מלחמות ה'... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי MonikaP לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על 'פרשת חוקת', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת חוקת'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת חוקת (חֻקַּת) באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 30/6/19.

[1] במדבר, פרק כ"א, פסוקים: י"ד – ט"ז.

[2] קיים ספר חיצוני נוסף שנזכר בתנ"ך, והוא ספר הישר, יהושע, פרק י, פסוק י"ג ;  שמואל ב', פרק א', פסוק י"ח. שני ספרים אלה, ספר מלחמות ה' וספר הישר הינם שני קבצים של שירה קדומה המספרים את מלחמות בני ישראל, ראה - משה דוד קאסוטו, ראשית ההיסטוריוגרפיה בישראל, ארץ ישראל, כרך א, תשי"א, עמודים: 85 - 88.(להלן – קאסוטו – מלחמות).

[3] עולם התנ"ך, במדבר, דודזון – עתי, 1997, ת"א, עמוד 130.

[4] קאסוטו -מלחמות, עמוד 86.

[5] רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא, משורר, בלשן, פרשן מקרא, ופילוסוף בתקופת תור הזהב בספרד. 1089 – 1167.

[6] רבי יצחק בן יהודה אברבנאל היה מדינאי יהודי, פילוסוף, מיסטיקן, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהודים בחצי האי האיברי שפעל ללא הצלחה לביטול גזירת גירוש ספרד. 1437 – 1508.

[7] ר' שמואל אבן צרצה הוא פילוסוף יהודי ספרדי שפעל בין השנים 1380-1360, ונמנה עם החוג הנאו-פלטוני שפעל בספרד במאה ה-14.