[בתמונה: שמו של בלעם מוזכר בספרות חז"ל למעלה מאלף פעמים, ותמיד המדובר באזכור שלילי לעגני ומזלזל כלפי דמותו. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי barskefranck לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת בלק, לחצו כאן]

עודכן ב- 18 ביולי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת  בלק באה לאחר כיבוש ארץ סיחון ועוג מלך הבשן, כך שבני ישראל שולטים הלכה למעשה בכל עבר הירדן המזרחי. מלך מואב בעת ההיא, בלק, יודע כי היכולת של צבאו, לא תספיק לנצח את בני ישראל בקרב. לכן הוא מזמין את בלעם כדי לקלל את אויביו. הזמנת נביא או קוסם, כדוגמת בלעם, שיגרום מפלה לאויבי האומה בהבל פיו, הייתה אקט מקובל בעולם העתיק, ובלק לא עושה כאן מעשה חריג או מיוחד. דמותו של בלעם על פי הפסוקים בכלל ועל פי פרשנות חז"ל בפרט, הינה דמות שלילית אולם בהפטרה של פרשת בלק, הנמצאת בספר מיכה עולה תמונה שונה בתכלית.

מיכה הנביא הוא האחרון בארבעת הנביאים שחיו על פי חז"ל[1], באותו פרק זמן - הושע, ישעיהו, עמוס, ומיכה. המסורת המשתקפת על פי כותר הספר, קובעת את זמן נבואותיו של מיכה לימיו של יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה, כלומר למחצית השנייה של המאה השמינית לפני הספירה.

[בתמונה: מיכה הנביא נושא נבואה בפני קהל. יצירתו של גוסטב דורה.. התמונה היא נחלת הכלל]

בדומה לנביאים אחרים בתקופתו, הוקיע מיכה את העשירים ביהודה, על תקיפותם וכנגד גזילת נכסיהם של אלה הנמצאים במעמד חברתי/כלכלי נחות. הדגש בדבריו הוא שעבודת ה' הרצויה איננה מתמצת רק בקורבנות, אלא בהקפדה על ערכי המוסר, הצדק והצניעות האישית.  הפרק הרלוונטי בספר מיכה שבו בלעם מוזכר הוא פרק ו'. פרק זה הוא נבואה שפותחת את החלק האחרון שבספר. על פי הנאמר שם, עם ישראל נקרא לשמוע את דבר ה', ומיכה משמש כפרקליטו של ה', בנוכחות עדים שהם ההרים והגבעות. העם איננו נענה להזמנה, והנביא מיכה ממשיך בצדקות ה' כדלקמן:" עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה"[2].

לפי הפשט, מפציר הנביא מיכה בעם ישראל לזכור את החסדים והישועות שעשה עמם ה' שהיו בקרבת ארץ כנען, כמי שהצילם מקללת בלעם. ברם, בלעם מוזכר כאן דווקא על דרך החיוב, כנביא שעשה את רצון קונו ולא התפתה לבקשתו של בלק מלך מואב. תפיסה חיובית זו כלפי בלעם שייכת לרובד הקדום אודות בלעם המצוי במקרא[3].

ברובדים אחרים, מלך מואב הוא הדמות הדמונית בסיפור והוא אשר ביקש לקלל את ישראל. תיאור זה הולם את התפיסה המצויה כאמור ברובד אחר של המסורות אודות בלעם[4], הקיימות במקרא כדלקמן:" כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם; וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת-בִּלְעָם לְקַלְלוֹ, וַיַּהֲפֹךְ אֱלֹהֵינוּ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה"[5], או כדוגמת מקור מוקדם יותר:" וְאֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הַקּוֹסֵם--הָרְגוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב, אֶל-חַלְלֵיהֶם"[6]. אם נפרש את דברי הנביא מיכה לעומקם נגלה כי כוונתם היא - לולי הציל ה' את ישראל מידי בלק באמצעות בלעם, היו בני ישראל נשמדים,  ולא היו ישועות ה' על הירדן מתרחשות, נודעות או  נזכרות.

גם אזכור המקום שטים בסוף הפסוק האמור, יש בו רמז ברור לחטא בעל פעור הבא מייד לאחר סיפור בלק ובלעם. המקום שטים, או ליתר דיוק אבל שטים, מזוהה לדעת רוב החוקרים עם תל אל כפרין[7], בעבר הירדן המזרחי. שוב, גם בחטא בשטים, ה' עושה חסד עם עמו על שלא השמידם כליל. החסד שעשה ה' במקרה של בלק ובלעם ובמקרה של חטא בני ישראל בבעל פעור בשטים מטרתו להביא את בני ישראל להכרה בישועת ה', אשר מחייבת את ישראל לעמוד בבריתו של ה' ולא להפר או לבגוד בה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי rottonara לאתר Pixabay]

בניגוד לנימה החיובית בה מוזכר בלעם בספר מיכה, בחז"ל כאמור המגמה הפוכה בתכלית. שמו של בלעם מוזכר בספרות חז"ל למעלה מאלף פעמים, ותמיד המדובר באזכור שלילי לעגני ומזלזל כלפי דמותו.

יתרה מזאת. המדרש מזהה את בלעם עם דמויות רשע אחרות שהרעו לישראל: "הוא בלעם, הוא כושן רשעתיים (אחד המלכים שהציקו לעם ישראל בתקופת השופטים), הוא לבן הארמי"[8], ואף קובעים עליו שהיה הראשון שהחל לשחק במשחקי קובייה או הראשון שניבל את פיו[9]. גם שמו, בלעם, נדרש על ידי חז"ל כ - בלא עם, כלומר כמי שאין לו ייחוס או שהוא בא ממשפחה ללא מעמד כלשהוא.

מנגד נופתע לגלות כי גם בחז"ל יש מקורות המתארים את בלעם כנביא הגדול ברמתו ובדרגתו ממשה. על הפסוק הבא :" ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"[10],  אומר המדרש כך: "בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ואיזה זה? זה בלעם בן בעור"[11].

הסבר לדברים תמוהים אלה, ניתן לתלות בפולמוס היהודי – נוצרי שהיה מנת חלקם של חז"ל. במדרש זה טוענים חז"ל כי התורה והנבואה הוצעה לכל העמים אבל רק עם ישראל קיבל על עצמו את החיובים של מצוות התורה עם תוצר הלוואי של הנבואה. בלעם מציג את הפן השלילי של אומות העולם. הללו קיבלו אפשרות להיות נביאים אולם במקום לעשות בכך שימוש מוסרי וחיובי, הדבר הופנה בסופו של דבר לקטגוריה של דברים שליליים ולא מוסריים, והכוונה כמובן לעצה שיעץ בלעם לבלק בחטא בעל פעור, שם נשות מואב ומדיין פיתו את בני ישראל לעבוד עבודה זרה ולקיים יחסי אישות אסורים עמן.

אחרית דבר

דמותו של בלעם על פי פרשת בלק, וגם על פי חז"ל, מעוצבת כדמות שלילית ונלעגת. בלעם מוצג כרשע מרושע ואף מדומה לאויבים אחרים של עם ישראל. אולם בספר מיכה בלעם דווקא מקבל קרדיט חיובי, מבצע את דבר ה', ולעומתו מי שסופג את מירב הביקורת הוא דווקא בלק. במקורות חז"ל מוזכר בלעם למעלה מאלף פעמים בדרך כלל לשלילה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי aitoff לאתר Pixabay]

מנגד מפתיע לגלות כי יש גם בחז"ל התייחסות חיובית לבלעם, והוא מתואר כנביא שגדול בכוח נבואתו ממשה רבינו. ההסבר האפשרי לכך הוא הפולמוס היהודי – נוצרי, בו חז"ל נוקטים עמדה מעניינת. התורה ומצוותיה הוצאו לכולם כך שבחירת עם ישראל לא הייתה שרירותית, אלא הוא נבחר רק בגלל שהוא היחידי שהסכים לקבל על עצמו עול תורה ומצוות. נכון הוא שבלעם קיבל כוח נבואי גדול ממשה; אולם, במקום לעשות בו שימוש חיובי ומוסרי, הוא יעץ לבלק מלך מואב כיצד להחטיא את בני ישראל בעבודה זרה ובמעשי זימה עם בנות מואב ומדיין. כוחו הרב של בלעם מציין דווקא כי הפוטנציאל שניתן לאומות העולם הינו בעייתי ומבוזבז, כך שראשי הכנסייה הנוצרית לא יכולים להלין על בחירתו של עם ישראל בידי האל.

[לאוסף המאמרים על פרשת בלק, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת בלק.

מקורות והעשרה

• [1] בבלי, פסחים, דף פ"ז, עמוד א'.
• [2] עמוס, פרק ו', פסוק ה'.
• [3] אביגדור שנאן, בלעם כנביא ה', דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, בלק
• 2001.
• [4] על ההיבט השלילי של בלעם ראה – אבי הראל, בין בלעם לישוע הנוצרי, ייצור ידע, יולי 2017.
• [5] נחמיה, פרק י"ג, פסוק ב.
• [6] יהושע, פרק י"ג, פסוק כ"ב.
• [7] הנרי בייקר טריסטראם, מסע בארץ ישראל: יומן 1864-1863, ירושלים, מוסד ביאליק, 2012, עמוד  385 ; שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמוד 82.
• [8] בבלי, סנהדרין, דף  ק"ה,  עמוד ב'.
• [9] מדרש הגדול לבמדבר, ג, לב.
• [10] דברים, פרק  ל"ד, פסוק י'.
• [11] ספרי, דברים, על אתר.