עודכן ב- 15 בינואר 2023

[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים על דיקטטורות, לחצו כאן]

עודכן ב- 15 בינואר 2023

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

עמר דנק כתב שמונה פרקים בסדרה זו. ראו באוסף המאמרים על דיקטטורות, לחצו כאן.

*  *  *

בתקופה הקרובה אכתוב סדרה של מאמרים על דיקטטורות (Dictatorships), דברים שנראים לי מעניינים. אין לי כוונה לעשות זאת בעיניים שיפוטיות של טוב או רע; אלא לתאר, כיצד דיקטטורות עובדות, באיזה כלים השלטון עושה שימוש כדי להשיג תמיכה של הציבור ולהבטיח את יציבותו ועוד.

[בתמונה: כיצד דיקטטורות עובדות? התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

הנחת המוצא היא שכל שלטון פועל כדי להמשיך את שלטונו. חוקי המשחק שונים בין דיקטטורות לדמוקרטיות; אבל, מי שחושב שחייו של דיקטטור קלים טועה, אנסה להראות שבמציאות דיקטטורות אכן מוצאות דרכים להתמודד עם הקשיים, לחלק מהדרכים יש הצלחה גבוהה יותר.

אמנם היה נכון יותר לפתוח בהקדמה כיצד דיקטטורות באות לעולם, וכיצד הן עוזבות אותו, אבל אשמור את השעמום להמשך.

התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי gfkDSGN לאתר Pixabay]

בוא נתחיל בכיף: ברוב הדיקטטורות שיש בהן מפלגה, מתקיימות בחירות. בחלק מהמקרים, אלו בחירות שאין בהן אפשרות בחירה. אז למה לעשות בחירות?

נסווג שני סוגי בחירות בדיקטטורות: 

האחד: ללא אפשרות בחירה – כמו הבחירות לאסד בסוריה או לקים בצפון קוריאה, בהן ניתן לבחור רק בנשיא המכהן;

השני: בחירות סמי-תחרותיות – בהן מתקיים אחד מהבאים:

• מותר לכל האופוזיציה להשתתף; אבל, השלטון שולט בתקשורת, מפריע לקמפיין האופוזיציה, מרמה או עושה עבירות פליליות שמסייעות לו, או שעושה שימוש גדול בכספי המדינה להטיית התוצאה;
• מותר רק לחלק מהאופוזיציה להשתתף;
• אסור לאופוזיציה להשתתף; אבל, עצמאיים יכולים להתמודד. מותרת תחרות חופשית בין חברי המפלגה השלטת על מקומות בפרלמנט.

[הכרזה: ייצור ידע]

פרדוקס הבחירות בדיקטטורות

עד תום המלחמה הקרה, רק ברבע (25%) מהדיקטטורות - שבהן הייתה מפלגה שלטת - התקיימו בחירות סמי תחרותיות. כיום ביותר מ-60%. מה הוביל לשינוי?

מאז תום המלחמה הקרה יש עלייה בסיוע החוץ שמוענק לדיקטטורות שפתחו את הבחירות שלהן לתחרות חלקית, לעומת זאת יש ירידה בסיוע לדיקטטורים שלא מקיימים בחירות כאלה (כמו במצרים למשל). כך שהשינוי בגישה של התורמים היה מניע לדיקטטורים לקדם בחירות סמי תחרותיות. מסתבר, שלמרות הסיכון לכאורה שיש בצעדי דמקורטיזציה, זה הוביל ליציבות גבוהה יותר עבור דיקטטורים. דיקטטורות שצעדו בנתיב הזה, ופיתחו מוסדות דמוקרטיים לכאורה, הפכו ליציבות יותר, שיעורי הנפילה שלהן פחתו; וגם ניסיונות ההפיכה שהן חוות פחתו.

[להרחבת המושג, 'פרדוקס', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

כיוון שאת זה לא ניתן היה לדעת לפני, סימן שיש סיבות נוספות, למה דיקטטורים בחרו לקיים בחירות. האינטואיטיבית שבהן היא, שאחוזי תמיכה גבוהים הם סימן לכוחו של הדיקטטור; אבל, לא כלפי חוץ אלא כלפי פנים. זה מרתיע את האליטה מפני חתרנות נגד השליט המכהן.

לכאורה זה נראה טריוויאלי, אבל מסתבר שדיקטטורים עושים מאמץ אמיתי בשנת בחירות, כדי להשיג את הניצחון הגדול הרצוי להם, אפילו עבור דיקטטורים שלא מאפשרים להתמודד מולם. ההוצאה הממשלתית בשנת בחירות עולה ב-2% בממוצע לעומת שנים אחרות, כך שאפילו הציבור נהנה מכך שנערכות בחירות. כפי שניתן לראות בגרף, העלייה בהוצאה הממשלתית דומה בדיקטטורות שבהן אין אפשרות בחירה (הצבעת אמון בדיקטטור); לדיקטטורות עם בחירות סמי-תחרותיות. לדוגמה:

• חישוב צריכת הקלוריות עלה בזמן שנות הבחירות של חוסני מובארק (ראו תמונה משמאל) לנשיאות.
• אלכסנדר לוקאשנקה (ביילורוסיה) ערך סיבוב הופעות פופ של 6 שבועות כחלק מקמפיין הבחירות שלו, למרות שאיש לו התחרה מולו.

[מקור תמונתו של חוסני מובארכ משמאל: בעל זכויות היוצרים - Presidenza della Repubblica - אישר את השימוש בתמונה]

אם בחירות כל כך חשובות להצגת כוחות של הדיקטטור, מסתבר שהן גם אינדיקטור לבעיות ולא יכולות לפתור את הבעיות; ועריכה של בחירות שלא במועדן מעידה על בעיה כזאת. דיקטטורים שערכו בחירות מיוחדות, ולא בזמן הקבוע שלהן, נפלו בשיעור כפול בתקופה שאחרי הבחירות המיוחדות, והסיכוי שגורלם יהיה מוות, כלא או גירוש היה כפול.

במקביל לבחירות לנשיאות ולפרלמנט, לרוב נערכות בחירות לנציגים מקומיים. זה מביא אותנו לסיבה השנייה לקיומן של בחירות – יצירת תמריץ לנציגי מפלגה מקומיים לפעול למען הציבור, למנוע מהם להתעמר באוכלוסיה (להותיר את זה רק לשלטון המרכזי) וכך לרסן היווצרות של כיסי התנגדות קטנים. זה מבטיח לדיקטטור שחלק מהכסף יגיע לאוכלוסיה באופן שיבטיח תמיכה מספקת בשלטונו; כך שלמעשה, בחירות עוזרות לדיקטטור לפקח על הדרגים הזוטרים במפלגת השלטון, וליישר את האינטרסים של הפקידות המקומית עם השלטון המרכזי, קושי שקיים בכל דיקטטורה.

כדי לבחון את ההשערה הזאת בדקו את שיעור התמותה של ילדים, שמשקף מספר מישורים של השקעה ממשלתית עבור הציבור ובחינה של האפקטיביות של ההוצאה הממשלתי. מסתבר שיש הבדל משמעותי בתמותת ילדים, בין דיקטטורות - שבהן יש בחירות סמי-תחרותיות - לבין דיקטטורות בהן אין בחירות או שיש בחירות ללא בחירה עצום (גם כאשר מנטרלים במשתנים רבים, כמו אתניות, תמ"ג לנפש וכו'):

לסיכום, דיקטטורות מקיימות בחירות כי זה גורם שמייצב את השלטון, ומקטין את סיכויי נפילתו של הדיקטטור. זה נכון גם לדיקטטורות בהן בבחירות אין אפשרות בחירה למעט בשליט. הבחירות מאפשרות לשלטון המרכזי ליישר את הדרגים הזוטרים של המפלגה עם מפלגת השלטון; ולעקוב אחרי יעילות עבודתם. 

[הכרזה: ייצור ידע]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים על דיקטטורות, לחצו כאן]