[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

עו"ד פנחס (פיני) פישלר הוא קצין משטרה לשעבר ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בימי ניצב בנימין זיגל. משמש כחבר ועדת הביקורת של לשכת עורכי הדין בישראל.

הוא בעל חמישה תארים אקדמיים, שלושה מהם בהצטיינות, ממייסדי תנועת אומץ, הגן בערכאות שונות על שוטרים וקציני משטרה רבים, פעמים רבות בהתנדבות. לוחם בלתי מתפשר למען טוהר המשטרה והאפקטיביות שלה.

מייסד דף הפייסבוק "משטרת לואי דה פינס". מוציא מידי חודש דו"ח מסכם על חריגות במשטרת ישראל, שהפך חומר חובה בידיהם של אנשי אקדמיה ואזרחים שאכפת להם.

[לדף הפייסבוק, משטרת לואי דה פינס, לחצו כאן]

*   *   *

המכתב הזה הגיע לאתר לואי דה פינס. ושם הכותב שמור עימי:

"פעם הייתה משטרה, אחרת...

אנשים היו באים למשמרת עם חיוך, עם אמונה, עם גב...

היו מתנפלים על הפשיעה, כאילו אין מחר, רצים אחרי עבריינים,

קופצים מגגות, נמרחים על האספלט הרותח; מבצעים מרדפים רכובים שלא היו מביישים סרטי פעולה,

מתאבדים על העבודה. לא מסתכלים על השעון, נתנו את הנשמה, את הלב.

פעם אירוע כמו האחרון עם "הנער" "הילד" היה נגמר בדו"ח פעולה (נער עם צרכים מיוחדים ונעצר כי לא עטה מסכה על פניו),

פעם כשהיינו עולים לניידת, היינו מתרכזים בפרצופים שחולפים מולנו, לא בקופסה הירוקה שהתקינו בניידת, שמתעדת כל ברקס שאנחנו לוחצים, כאילו אנחנו עבריינים בפיקוח...

פעם לא היינו צריכים להעביר כרטיס כמו עובדי משרד, העברנו משמרות של 14 שעות בלי רישום; ובלי עניין, מוקפצים אחרי 4 שעות לבית של יעד לסכל חיסול שלו; ושוב מתייצבים ב- 8 בבוקר למשמרת בילוש.

[בתמונה: שוטרת בהכשרה בבסיס האימונים בשפרעם, נובמבר 1968. צילום: משה מילנר, לע"מ]

פעם היה לשוטר כבוד, סמכות, סיי ... כשהיינו מסמנים לרכב לעצור בצד, הוא היה בולם בלימת חירום, לא אותנו...

פעם המפקדים היו נותנים גב , סמכנו עליהם שלא יפקירו, שהם איתנו עד הסוף המר.

הם לא שתקו כשנכנסו בנו בתקשורת ובבימ"ש, עמדו חיץ בינינו לבינם!

פעם לא ספרו לנו כמה אנחנו אוכלים, ואחרי כמה שעות עבודה... זכרו את התגבורים בהתנתקות, כשנותקנו מהבית לחודש...

פעם לא היו עושים ביג דיל מסיוע לאזרח בהחלפת תקר בגלגל .. היום זה פוסט צל"ש.

פעם כשעבריין היה מתלונן שהפעילו עליו כוח בביצוע מעצר, היו משיבים לו בחיוך " אתה התחלת .."; ולא מעכבים את כתב האישום שלו בפרקליטות.

פעם מח"ש היה מתעסק עם התפוחים הרקובים באמת במערכת, ולא עם שוטרים שמקריבים את הנשמה, את הלב, כדי לעמוד במשימה.

פעם הייתה משטרה אחרת...

הגעגועים גורמים לטובים ללכת, להישבר בדרך, לוותר על הכל; כי המשטרה היום אחרת.

המדינה הפכה פניה. הפסדנו את שתיהן, סופית... סיימתי.

.