[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי מגילת קהלת, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

עודכן ב- 27 בספטמבר 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

לאחר ההכרזה שהכל הבל הבלים, לוקח אותנו קהלת למסע לחיפוש משמעות לחיים.

הוא ניסה לחיות בשמחה, במסיבות יין, בהשתטות. הרי אנשים במצבים האלה מחייכים, צוחקים ונראה שהם נהנים מהחיים. אבל קהלת לא מצא שם את שחיפש. גם במצב הזה, הכול הבל: א אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה בְשִׂמְחָ֖ה וּרְאֵ֣ה בְט֑וֹב וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא הָֽבֶל ׃

 הוא ממשיך ולוקח אותנו להמשך מסעו, והפעם – המסע לצבירת הון ורכוש. ניראה כאילו אנשים בעלי רכוש רב מגלים איזו מהות בחייהם. ניראה שהם מאושרים. הוא מראה לנו את הבתים שבנה (ושלמה בנה בתים מאוד מפוארים. אפילו בית ליהוה הוא בנה). הוא לוקח אותנו לטיול בגנים ופרדסים שלו, בברכות המים המשמשות להשקיית השדות שלו. גם לפגישות עם כל העובדים והעבדים שלו הוא לוקח אותנו.

[בתמונה: הוא ניסה לחיות בשמחה, במסיבות יין, בהשתטות. הרי אנשים במצבים האלה מחייכים, צוחקים ונראה שהם נהנים מהחיים. אבל קהלת לא מצא שם את שחיפש... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

ואיך לא: עדרי הצאן והבקר העצומים שלו. והזהב, והכסף ועוד ועוד. רכוש עצום וכסף לרוב, יותר מכול המדינות בעולם. הוא אסף יותר מכל אחד אחר אי פעם בירושלים. חכמתו הרבה סייעה לו בכך. שום דבר ממה שראו עיניו וחפץ ליבו הוא לא מנע מעצמו.

ואז, אומר קהלת, עצרתי לחשוב וגיליתי, שגם כל הרכוש העצום שצברתי, אין בו אלא הבל הבלים: יא וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י בְּכָל־מַעֲשַׂי֙ שֶֽׁעָשׂ֣וּ יָדַ֔י וּבֶֽעָמָ֖ל שֶׁעָמַ֣לְתִּי לַעֲשׂ֑וֹת וְהִנֵּ֨ה הַכֹּ֥ל הֶ֨בֶל֙ וּרְע֣וּת ר֔וּחַ וְאֵ֥ין יִתְר֖וֹן תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ ׃

 והמסע ממשיך...

לוקח קהלת ומשווה בין החכם לכסיל. נראה כאילו הוא מוצא שיש יתרון לחכם על הכסיל, הדומה ליתרון שיש לאור על החושך: יג וְרָאִ֣יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחָכְמָ֖ה מִן־הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְר֥וֹן הָא֖וֹר מִן־הַחֹֽשֶׁךְ ׃ יד הֶֽחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ ...

 אבל מיד חוזר קהלת ומתקן – אין באמת יתרון כי בסופו של דבר, גם החכם וגם הכסיל, זה באור וזה בחושך, מגיעים לאותו מקום, הם מתים: ...וְיָדַ֣עְתִּי גַם־אָ֔נִי שֶׁמִּקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם ׃ טו וְאָמַ֨רְתִּֽי אֲנִ֜י בְּלִבִּ֗י כְּמִקְרֵ֤ה הַכְּסִיל֙ גַּם־אֲנִ֣י יִקְרֵ֔נִי וְלָ֧מָּה חָכַ֛מְתִּי אֲנִ֖י אָ֣ז יוֹתֵ֑ר וְדִבַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל ׃

[להרחבה על 'השוטה על הגבעה', לחצו כאן]

 נעצור רגע את המסע

האם זה הסיפור? כלומר החיים הם הבל משום שהם מסתיימים. האם לזמן הקצר בו אנו חיים אין משמעות? האם איננו יכולים לטעת בו משמעות? לפחות עבור עצמנו?

מבחינת קהלת – זה המצב. וזה מביא אותו ממש לידי יאוש: יז וְשָׂנֵ֨אתִי֙ אֶת־הַ֣חַיִּ֔ים כִּ֣י רַ֤ע עָלַי֙ הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה שֶׁנַּעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּֽי־הַכֹּ֥ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ ׃ יח וְשָׂנֵ֤אתִֽי אֲנִי֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י שֶׁאֲנִ֥י עָמֵ֖ל תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ שֶׁ֣אַנִּיחֶ֔נּוּ לָאָדָ֖ם שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽי ׃

קהלת ממש שונא את החיים. והוא גם שונא את כל הרכוש שצבר, שהוא עתיד להשאיר אותו לבניו (ואנחנו יודעים שבנו רחבעם, שירש אותו, לא היה העיפרון המחודד ביותר בקלמר. הוא זה שהביא ברוב טיפשותו ויהירותו לפירוק הממלכה לישראל ויהודה).

הכול הבל. והעמל, הו העמל, העמל שהוא תוצר החיים, ראוי לשנאה. תוצר ההבל הוא הבל שנוא בעצמו.

 בפרק הקודם דברתי על הכאבים שבחיים. והנה, קהלת מזכיר אותם ואומר שגם הם, הבל: כג כִּ֧י כָל־יָמָ֣יו מַכְאֹבִ֗ים וָכַ֨עַס֙ עִנְיָנ֔וֹ גַּם־בַּלַּ֖יְלָה לֹא־שָׁכַ֣ב לִבּ֑וֹ גַּם־זֶ֖ה הֶ֥בֶל הֽוּא ׃

 זהו. המסע של פרק ב' הסתיים. אני מדמה את קהלת מתיישב על ספסל עץ בקצה הגינה. אני יושב לידו והוא אומר: אתה מבין עופר, החיים קצרים. הם הבל הבלים, אבל אם כבר אנחנו עושים את המסע של החיים, אני ממליץ לך להיות בצד הטוב ולשמוח במה שיש לך. זו חכמה לא קטנה. זו אולי החכמה בהא הידיעה.

עשה מעט ותשיג יותר. תשאיר לחוטאים (כסילים) את ההתעסקות באיסוף רכוש ומרוץ עכברים מטורף אחרי הישגים (מיותרים); כי אם הכול הבל הבלים, אז לפחות תהייה טוב ותהנה מהמסע. כך תגיע לסופו מאושר וקל משקל: כו כִּ֤י לְאָדָם֙ שֶׁטּ֣וֹב לְפָנָ֔יו נָתַ֛ן חָכְמָ֥ה וְדַ֖עַת וְשִׂמְחָ֑ה וְלַחוֹטֶא֩ נָתַ֨ן עִנְיָ֜ן לֶאֱס֣וֹף וְלִכְנ֗וֹס לָתֵת֙ לְטוֹב֙ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ.

[בתמונה: אני מדמה את קהלת מתיישב על ספסל עץ בקצה הגינה. אני יושב לידו והוא אומר: אתה מבין עופר, החיים קצרים. הם הבל הבלים, אבל אם כבר אנחנו עושים את המסע של החיים, אני ממליץ לך להיות בצד הטוב ולשמוח במה שיש לך. זו חכמה לא קטנה. זו אולי החכמה בהא הידיעה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Jazella לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי מגילת קהלת, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]