[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ddimitrova לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על טיפול משפחתי, לחצו כאן]

שאול שלו הוא פסיכותרפיסט ממוקד טראומה‏ ויועץ משפחתי, המטפל ב'לצמוח אחרת'

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.

*  *  *

שיתוף (sharing) הוא התוצר של שיתוף פעולה במערכת מורכבת: מצב שבו הוא מצב שבו גורמים שונים במערכת מפיקים תועלת זה מפעולתו של זה, ותלויים זה בפעולתו של זה.

השגת שיתוף בין הגורמים הנכונים זהו האידאל שאליו שואפים ארגונים. הוא בא לידי ביטוי בנוסחה שטבע המומחה הארגוני, פרופ' יצחק אדיג'ס: הצלחה (פרודוקטיביות) של ארגון היא פועל יוצא של מידת הפתיחות שלו החוצה, ביחס להיעדר מריבות פנימיות בתוכו (ראו הנוסחה למטה):

[להרחבת המושג: 'שיתוף פעולה', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

משפחות הן ארגונים לכל דבר. כמו הארגונים הללו, נקודת התורפה העיקרית שלהם היא במכנה של נוסחת אדיג'ס. ביכולת לקיים שיתוף פעולה פנימי בין קבוצת הילדים להוריהם.

במאה השנים האחרונות מיטלטלים היחסים הללו - בין הורים לילדים - על ציר הרצף שבין היררכיה מובנית וציות טבעי של ילדים להוריהם מחד גיסא; למצב של אנרכיה ואבדן שליטה של הורים על ילדיהם, מאידך גיסא. הורים מתקשים ליישם את המושג של "סמכות הורית", ולאתר את המועד הנכון והדרך הנכונה להפעילם: פעם 'זורמים' עם הילד ונכווים; פעם דורשים יותר מידי ומאבדים שליטה...

כמו בארגון, תבונת המעשה יוצרת מצבים ניהוליים, שבהם עדיף לעקוף את הקושי הזה בדרך אחרת. הצעתי היא לבסס את העוצמה ההורית על 'תיווך' בין הילדים למציאות, שאותה לעתים הילד מתקשה לקרוא נכון. כך ניתן, להפוך למנוף השפעה (leverage) את הקושי של ילדים לדחות סיפוקים, ולשתף אותם בתהליכי קבלת ההחלטות, בקשר להשגת הסיפוקים הללו.

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מנוף השפעה', לחצו כאן]

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Laurel Harvey לאתר flickr]

ניתוח אירוע

ברצוני לתת דוגמה שחוויתי עם נכדי ועם בתי. הנכדים - ילד בן 6, השני בן 10 והבת בת 12 - רצו מאוד לנסוע לחו"ל. בן ה- 6 כעס במיוחד שלא יוכל לטוס: "כבר שנים לא טסתי" התלונן.

שאלתי את בתי האם היא מוכנה לקבל עצה; והיא השיבה "בוודאי". הצעתי לה לשבת עם הילדים, שכל כך רוצים לנסוע -  ולשתף אותם בהחלטות:

הסתבר, שטיול כזה יעלה 10,000 ש"ח. להורים היו 5000 ש"ח, שאותם היו יכולים להשקיע בנסיעה; ואז פנו ההורים לילדים, ושאלו, כמה כסף יוכלו לתרום למשימה המשחתית. הקטן הביא את כל חסכונותיו; וגילה נכונות עוד באותו יום ללכת למכור בקבוקים. "נהדר" אמרה לו אמא. וכך כל אחד מהילדים בתורו הביא את חסכונותיו. הגדולה כבר הבינה שמה שיש לה לא יוכל לעשות הבדל משמעותי.

ואז, נעשתה התייעצות משפחתית מה עושים; והילדים הגיעו בעצמם למסקנה המתבקשת: "נאסוף יותר וניסע כשיהיה לנו".

הנה, שיתוף מביא אותנו להתייעצות ולקבלת החלטות משותפת. עצתי לכם לשתף בכל דבר; ואז גם תיווכחו בתוצאות. כשילד מרגיש שמשתפים אותו, הוא מרגיש שותף ושייך.

האם הכלי הזה של תיווך המציאות נכון גם לגבי ארגונים בכלל? חד משמעית כן, אבל זה, מן הסתם, כבר נושא למאמר אחר...

השיחה המוקלטת

[לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על טיפול משפחתי, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מנוף השפעה: הדרך להשיג הרבה בפחות…, ייצור ידע, 25/12/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.