[מאמר זה ראה אור במקור באתר של אודי מנור, 366]
פרופסור אודי מנור (ראו תמונה משמאל) הוא היסטוריון של העם היהודי בעת החדשה, במכללת אורנים. היה חבר במפלגת העבודה. מחבר הספר: 'יגאל אלון - ביוגרפיה פוליטית 1980-1949'.
* * *
בכל יום נולד הגאון שרוצה לשים קץ להיסטוריה. הדבר המתיש והמשעמם הזה שכל עיון בו מוביל לאותה נקודת מוצא: כל דבר הוא נקודת מוצא, כל סוף הוא התחלה חדשה, אין חדש תחת השמש והדבר הקבוע היחיד הוא שינוי.
כל הקלישאות הללו, כמו רוב הקלישאות, מדויקות להפליא. למה? כי מה לעשות וקלישאות נוצרו בדיוק בשביל לקצר דרכים, באמצעות מעט מאד מלים.
אבל מדובר בקלישאות ולא בקלישאה, בדרכים ולא בדרך אחת. וכל זה מסתכם במלה מעצבנת במיוחד את הדור הצעיר שכבר נמאס לו ממנה: המורכבות.
ובקיצור עד כאן: היסטוריה היא תולדות המורכבות. ומי שרוצה לחסל את ההיסטוריה מתקומם נגד המורכבות.
[להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]
וכשהעולם מורכב (והוא מורכב, מהרמה האינטר-גלאקטית שלו עד לשערה האחרונה של המדוזה) ומי שתופס עצמו כנזר הבריאה (וגם אם לא נוח לו מסיבות של 'הכלה' לעשות שימוש בביטוי הזה, הוא יודע שרק האדם ניחן ביכולות יוצאות דופן לשנות את המציאות ששאר מרכיבי הטבע, דוממים וחיים גם יחד, בדרך כלל מתאימים עצמם אליה) בוחל במורכבות הוא למעשה מקיים אקט של התאבדות.
אין לי בעיה עם התאבדות כל עוד היא נעשית על ידי הפרט למען הפרט, וכל עוד מדובר בהחלטה של הפרט להפסיק את חייו כאן על פני אדמה.
אבל מה שעושים גאוני קץ-ההיסטוריה הוא קריאת כיוון להתאבדות קולקטיבית, וזה כבר סיפור אחר לגמרי.
קווים לדמותו של גאון קץ-ההיסטוריה שירטטו בעבר חכמים ממני. שנים מהם שאני מאד מאד מעריך פעלו עד שלב מסויים כמעט באותו הזמן ובאותו המקום.
האחד הוא מקס וובר והשני נמנה על חשובי הפילוסופים הספרדיים של המאה ה-20. חוזה אורטגה אי גאסט (ראו תמונה משמאל). רייב גוגל והרבנית ויקי יספקו את כל הפרטים הביוגרפיים הנחוצים.
כאן רק אזכיר את ההבחנה האלמותית שעשה וובר בין מוסר הכוונה למוסר האחריות. הגאון הקץ-היסטורי הוא כל כולו מוסר כוונה. מלים גבוהות, תלושות מכל הקשר, ערכים נשגבים כמו שוויון והכלה ובלה בלה וכן הלאה. אין צורך לפרט, התופעה מוכרת.
ומאורטגה אי גאסט אקח רק מטבע לשון אלמותית לא פחות: ברבריות ושמה התמחות. במקרה של גאון קץ-ההיסטוריה מדובר בשני סוגים של ברבריות:
- האחת – פשוטה כמשמעה: גאון קץ-ההיסטוריה יודע הכל על כלום או כל כך הרבה שהוא לא מסוגל לומר כלום.
- השנייה – מושאלת: ההתמחות היא במדידת כל המצב האנושי בשניים וחצי ערכים, וחלוקת ציונים בהתאם.
איש חכם אחר, בן זמננו, אלחנן יקירה, הגדיר את התופעה הזו כ'פרוורסיה אידאולוגית'. אבל מה שלפני כ-20 שנה היה בשוליים, הופך היום לזרם המרכזי.
לא הבנתי