[בתמונה: מפקד מחוז ירושלים מול המצלמות. התמונה היא צילום מסך מסרטון שפרסמה המשטרה ביו טיוב]
[לקובץ המאמרים על הדוברות המשטרתית, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.
* * *
ב- 14 ביולי רעדה ירושלים באחת ההפגנות הקשות והאלימות שידעה הבירה בעת האחרונה. זו לא הייתה שעתה היפה ביותר של משטרת ישראל; שהופתעה על ידי הקבוצה האנרכיסטית שהצטרפה להפגנה; ודרדרה אותה לכאוס.
בתוך הכאוס הזה, יצא מפקד המחוז אל התקשורת. ניכר היה בו שהוא מתוח, ולחוץ; ובלסתות מהודקות פלט "הפגנת השמאל" אמר ונפל לידי המפגינים שמחו: "לא רק שמאל, כולם היו פה";
הוא נפל גם לידיהם של הפוליטיקאים שחגגו; וגם לידי חבריו במדים שחלקם משוכנעים שהוא מקבל רוח פוליטית גבית, עד שהוא מרשה לעצמו לדקלם מדף המסרים של ראש הממשלה, שכל מי שיוצא נגדו מתויג כשמאל...
[להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן]
[התמונה היא צילום מסך]
מה בער לו למפקד המחוז לרוץ אל המצלמות?
עבודת משטרה היא, בראש ובראשונה, מאבק על התודעה. המשטרה תופסת מעט גנבים ועושה הרבה רעש בתקשורת; כדי שכולנו נחשוב – בטעות - שרשע ורע לו.
גם בתחום הסדר הציבורי היכולת של המשטרה להקרין תחושה של סדר; חשובה יותר מהאופן שבו טיפלה באירוע כזה או אחר.
על כן, תפקידו של מפקד מחוז באירועים מורכבים הוא בעיקר תודעתי, הרבה מעבר לפיקוד על האירוע עצמו. עליו לשמש כבמאי ולעצב את האירוע. לביים אותו נכון; לנצל הזדמנויות תקשורתיות; לברוח ממלכודות ולהקרין שליטה, על מנת שהאירוע ייצרב נכון בתודעה הלאומית; או, לפחות, שהנזק ימוזער.
[לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]
משמע, ההבדל - בין מפקד שהוא מנהיג משטרתי למפקד שהוא 'טכנאי משטרתי' - הוא, בין היתר בתודעה התקשורתית שלו.
המגע של מפקדים בכירים עם התקשורת איננו יכול להיות ספורדי. הוא אמור להיות מתוכנן; כשהתנאים עובדים לטובת המרואיין.
ניצבים שאינם מנוסים בעבודה עם תקשורת, נמשכים אליה כמו פרפרים לאש. בכל פעם שהיא באזור הם מתקשים להתאפק, עד שכנפיהם נחרכות.
בעידן המפכ"ל מוטי כהן, ניצבים כמעט ואינם מתראיינים; כי הם יוצרים שריפות. כל ראיון איתם יגרור תמיד שיימינג. כיוון שהם חשובים, מי שישיב להם יזכה לכותרות; ולכן תמיד יהיו 'מתנדבים' רבים כאלה, שילבו את האש.
מוטי כהן שולח לתקשורת, בדרך כלל קצינים בדרגות רב פקד סגן ניצב - שמקבלים אהדה ציבורית גם כשהם עילגים מעט; למרות שהם הוכיחו שהם רהוטים יותר ממפקדיהם - או נשים שתמיד זוכות לאהדה;
[בתמונה משמאל: מוטי כהן. מפקד חכם... התמונה: צילום מסך]
היו מעט ניצבים שלא הבינו את העניין, יצאו לתקשורת ונכוו קשה. הזכרנו אותם בשיחה אחרת.
במקרה של כישלון, הכלל הזה נכון שבעתיים: אז, כשמפקד משטרתי דוחף את עצמו בכוח לפריים הוא משלם על כך מיד ובמזומן.
במקרה כזה, הסיבה היחידה שבה בכיר אמור להגיע למצלמות ולמקרופונים היא, אם הוא מבקש לקבל אחריות אישית (ואני מודע לכך שמדובר במדע בדיוני במקומותינו).
בכל מצב אחר, צריכים הבכירים לתפוס מרחק מהמצלמות; ולשלוח לשם קצינים זוטרים - שיספרו על קשייהם – ויצברו אהדה.
אירוע קיצון שיכול לשמש לנו כמקרה בוחן מצוין, הוא התייצבותו של מפקד מחוז ירושלים לשעבר, צ'יקו אדרי, מול המצלמות, אחרי רצח שירה בנקי:
.
אם צ'יקו לא התכוון ליטול אחריות ולנטוש, אסור היה לו להיות ליד המצלמות. הוא היה צריך לשלוח לשם קצינה בדרגת סגן-ניצב; שתספר כמה השוטרים והפיקוד מזועזעים מהאירוע; תאמר, שלא אחראי עכשיו לפזר הצהרות; שהאירוע יתוחקר וילמד; ותצא הודעה מפורטת לציבור.
אז האירוע בבלפור ב- 14 ביולי 2020 היה רחוק מאוד מרצח שירה בנקי ז"ל; אבל מדובר, בכל זאת, באירוע חמור ברמות האלימות שהיו בו; שבו, לראשונה, ניסו מפגינים לפרוץ למתחם ראש הממשלה; ועקרונות העבודה עם התקשורת במקרה זה צריכים להיות זהים: במצב כזה, אסור היה למפקד מחוז ירושלים להתייצב מתוח וכועס מול המצלמות.
אבל, הוא עשה זאת, חטף; ואני מקווה, שלמד את הלקח.
[לסרטון בטוויטר, שבו משסעים מפגינים את דברי מפקד המחוז, לחצו כאן]
לסיכום
ניצבים, התרחקו מהתקשורת. לא כדאי. אתם מייצגים ארגון בעייתי שהמקטרגים עליו רבים; עצם העובדה שאתם מדברים תגרור תגובות מאחרים; ורוב הסיכויים שתיכוו.האם הפעם הם ישמעו? נקווה.
לשיחה המוקלטת:
[לקובץ המאמרים על הדוברות המשטרתית, לחצו כאן]
