[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית.
* * *
התכנית הכלכלית - שהציג ראש הממשלה, להקצאה שוויונית של מענקים לציבור - עוררה, שנייה אחת לפני הצגתה הרשמית, ביקורת קטלנית מצד פרשנים כלכליים.
אלה הסבירו, באותות ומופתים, על חוסר ההיגיון הכלכלי בהקצאת כספים, בסדר גודל כזה של מיליארדי שקלים, בהינתן מצב קופת המדינה והצורך במתן פתרונות כלכליים ממוקדים למגזרים שנפגעו עמוקות; בהשוואה לאחרים ממשבר הקורונה ואפקטי הלוואי שלו. מקהלת הפרשנים דיברה - כפי שנאמר במקורות - ב'שפה אחת ודברים אחדים' מבלי שנשמעו גישות פרשנויות אחרות.
צריך לומר ביושר כי הפרשנים הכלכליים צדקו לאורך המשבר בטענת היסוד כי משבר הקורונה אינו רק משבר בריאותי. אבל זהו הדבר היחיד שבו דייקו, כשהם אינם מפנימים עד תום את משמעות הדברים. מה שהם לא הבינו הוא שמשבר הקורונה אינו רק משבר בריאותי; וגם אינו רק משבר כלכלי.
הקורונה, וכאן צריך לשים את הדברים בצורה חדה, הוא 'מולטי משבר'
מדובר באירוע מערכתי בסדר גודל שכמוהו לא ידע העולם אולי מאז מלחמות העולם, הן מבחינת הגלובאליות שלו, הן מבחינת השפעתו הפוטנציאלית על כלל תושבי העולם והן מבחינת מכלול תופעות הלוואי שאינן נטועות רק בעולם הבריאותי.
משבר הקורונה הוא אירוע שחצה את חוט הזמן בין עבר להווה ועתידה להיות לו השפעה מהותית על האופן שבו בני האדם יארגנו את חייהם גם אחרי שיימצא חיסון. זהו משבר הגדול ממידותיהן של מדינות הלאום כולן, ולא רק ממידותיה של הץ'האימפריה הישראלית'.
לעניין זה נודעות שתי משמעויות, החומקות מעיני הפרשנים שמתבוננים על המשבר כנקודה עכשווית מבלי להבין ולהידרש להקשר הרחב:
הראשונה היא, שמכיוון שמדובר במשבר מסדר גודל עצום, יש ערך מוגבל ביותר לעולם הידע הישן בכל הנוגע לטיפול בהשלכותיו. לא יועיל לפתוח את ספרי הכלכלה הוותיקים כדי לחלץ עולם ישן של ידע, גם לא יועיל להסתכל לאחור בזעם וללמוד ממשברי עבר כלכליים איך לנווט את הסיטואציה הנוכחית כי אין לא בניסיון העבר ולא בספרים הישנים את עולם המושגים הדרוש כדי לנהל את מה שמעולם לא התרחש והוא קורה היום. לכן מה שנדרש הוא לא רק להיפרד ממה שידענו אלא להמציא מחדש את אותו עולם מושגים כדי לייצר פתרונות שהם בבחינת הלא-מקובל בעולם החשיבה הכלכלית של האתמול.
המשמעות השנייה, היא שדווקא משום שהמשבר הנוכחי הוא משבר רב מערכתי, יש בו כדי לאתגר את המדינה מכיוונים שונים, לרבות זה החברתי - פוליטי. בעת הנוכחית הוא מקבל ביטוי בהתערערות מודל היחסים בין הציבור החש בחוסר ודאות עצומה ומטיל ספק לגבי יכולתה של המדינה לחלץ אותו מצוקותיו, לבין מנהיגותו ומוסדות המדינה המנווטים את דרכה במשבר העצום הזה בתנאים לא פשוטים מבלי כאמור יכולת לפתוח את מדריך החירום הישן לטיפול במשבר שאף אחד לא יכל היה לצפות את היתכנותו.
דווקא משום כך, יש ערך רב בנקיטת צעדים שנועדו להיטיב עם הציבור, לחזק את החוזה החברתי בין המדינה ובין תושביה ולהעביר מסר לאזרחים כי לא רק שהמדינה ערה למצוקותיהם אלא תעמוד מאחורי כל אחד ואחד מהם ותבטיח לו רשת ביטחון.
זהו ההקשר הרחב שבו נדרש להבין את התכנית הכלכלית של הממשלה. מדובר בהקשר הגדול ממידות העניין הכלכלי שמדריך את ההיגיון של מרבית המומחים הכלכליים אשר אינם מסוגלים לתפוס את הסיטואציה אלא דרך חור המנעול של תחום מומחיותם.
לפני כחמישים שנה שאל הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו (ראו תמונה משמאל) באחת מהרצאותיו הידועות: מה מסוכן כל כך בדיבורם של בני אדם שהוא הולך ומתרבה? צריך לשאול מה מסוכן כל כך בדיבורם ההולך ומתרבה של הפרשנים הכלכליים? התשובה נוגעת לכך לעובדה שמדובר בדיבורים המבוססים על הנחות יסוד שגויות ובעיקר על פרדיגמות בלתי-רלוונטיות ואלה מייצרים כמובן ניתוחים מוגבלי אופק שיש בהם מימד בלתי מבוטל של הטעייה ציבורית.
