[בתמונה: הקורונה היא סוג של גלובליזציה. וירוס שאמנם צמח במוקד גאוגרפי מוגדר אי שם בדרום מזרח אסיה, אבל התפשט משם לכל קצות תבל מבלי להתחשב בגבולות גאוגרפיים, מדיניים ולאומיים והפך לנחלת האנושות כולה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexandra_Koch לאתר Pixabay]
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית.
* * *
משבר הקורונה חשף עוד יותר את העובדה כי המדינה - הישות פוליטית-ארגונית - עומדת בעשורים האחרונים בפני אתגר גדול אשר משפיע באופן מוחשי על אזרחיהן ונובע בין השאר מתהליך הגלובליזציה.
הקורונה היא סוג של גלובליזציה. וירוס שאמנם צמח במוקד גאוגרפי מוגדר אי שם בדרום מזרח אסיה, אבל התפשט משם לכל קצות תבל מבלי להתחשב בגבולות גאוגרפיים, מדיניים ולאומיים והפך לנחלת האנושות כולה, כשהוא משקף פרדוקס מסוים המפגיש בין תופעת הרשתיות והשטחת הגלובוס שהפכה את האירוע מאירוע סיני לאירוע כלל עולמי, לבין ההכרח בצמצום ובקטיעת הרשתיות כתנאי למיגור המחלה.
מכל מקום, הפיכת הקורונה לאירוע גלובלי העמידה את מדינות העולם בפני אתגר משמעותי נוכח השלכות האירוע שהן הרבה מעבר למימד הבריאותי ונוגעות גם להיבטים כלכליים, חברתיים ואפילו פסיכולוגיים המשליכים על אזרחי מדינות הלאום. מנקודת ראות זו, הקורונה מתנהגת כמו אתגרים גלובליים אחרים שקמו למדינות הלאום המודרניות בעשורים האחרונים שהן תוצר של השטחת העולם.
כך, על קצה המזלג, מתמודדות המדינות עם השפעת הגלובליזציה הכלכלית שפוגעת בכלכלות המקומיות ובענפים מסורתיים, למשל בארה"ב שהצמיחה מתוכה את הראקציה לעניין בדמותו של דונלד טראמפ. השפעות אחרות הן בתחומי ההגירה האנושית שמציבה איום, למשל באירופה, על המרקם החברתי והערכי של מדינות היבשת, וניתן כמובן להרחיב בדוגמאות נוספות בהן למשל השפעת הרשתות החברתיות כמו פייסבוק על דינמיקות פוליטיות וחברתיות במדינות שונות.
הגלובליזציה היא, אם כן, סוג של אתגר למדינות הלאום ולרעיון המודרני של גבול; אבל גם של הגדרות מכל סוג שהוא. המהומות האחרונות בארה"ב על רקע רציחתו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר מקומי נגעו פחות ליחסי שחורים ולבנים, והרבה יותר למאבק של קבוצות חברתיות רבות במבנים היררכיים של כוח, שגם הוא אפקט לוואי של תופעת הגלובליזציה שמבקשת להמיר את היררכיות הכוח האנכיות במבנה כוח אופקי ושטוח.
המשמעות היא מאבק בלתי פוסק בהגמוניות הכוח והשלטון ובייצוגיו, קרי - לא רק המנהיגות הפוליטית במדינות הלאום אלא גם שאר הממסדים הביורוקרטיים המזוהים איתו, כמו למשל המשטרה ומערכות נוספות, הנתפסים כבלם בפני שיטוח עקומת הכוח הפוליטי והעברתה לידי "העם". מאבקים אלה פוגמים כמובן באיזון העדין שבין ציבור לבין הנהגה, או במכניזם שאותו הגדיר השליט המוסלמי בן המאה ה-7, מוּעַאוִיָה בֶּן אַבִּי סוּפְיָאן, כ"שערת מועאוויה".
לשיטתו, היציבות השלטונית תלויה בקשר שבין השליט לעמו כאשר איכות הקשר נקבעת לפי עובי השערה. כאשר הציבור מושך השליט מרפה, וכאשר הציבור מרפה השליט מושך ובלבד שהשערה לא תיקרע.
אם נשתמש במשך החכם הזה, הרי שדומה כי המציאות הנוכחית בעידן הנוכחי מלמדת מי מבין הצדדים מושך יותר לכוונו, ואולי גם על האפשרות להפרת האיזון העדין וקריעת השערה שמשמעותה אנרכיה מוחלטת, אלימות ובסופה גם טוטליטריזם שיצמח כמענה לתופעות הלוואי של החירות המוחלטת. כאשר הנשיא טראמפ מדבר על השבת הסדר ועל שיגור כוחות פדראליים בהקשר של ריסון המהומות בעריה הבחירות של ארה"ב; הוא מתייחס בדיוק לעניין של החזרת האיזון ההולך ומתערער בין פוליטיקת ההמון ובין פוליטיקת הממסד.
לכך נודעת משמעות רבה גם לישראל שמתברר כי, שוב בחסות הגלובליזציה, היא אינה מתנהגת כשמורת טבע וחשופה להשפעות אותם תהליכים עצמם. כל מי שעיניו בראשו מבחין בתהליכי השחיקה של יסודות העוצמה של המדינה. אלה בולטים הרבה יותר הצילו של משבר הקורונה שכאילו פתח את שערי הגיהינום לאתגור המדינה וזרועותיה.
בין הסימנים המובהקים לכך הם: אפנת המחאות שמתרחבת והפכה כמעט לספורט לאומי, הביקורת הקטלנית בסגנונה על תפקוד המדינה ומנהיגיה בעניין המשבר הבריאותי והכלכלי הנוגע לקורונה, ההקצנה בהקשר הזה הניכרת הרשתות החברתיות ובכלי התקשורת המסחריים, המקום הנרחב הניתן בשיח ל"קולות אחרים" אנטי-ממסדיים המטפחים את תיאוריות הקונספירציה וגובלים בסהרוריות רעיונית ובחוסר אחריות ציבורית כאשר לכך מתווסף ניסיונם של בעלי כוח וקבוצות חברתיות לקדם אינטרסים פרטיקולריים במחיר דריסת הערבות ההדדית.
כל אלה נוספים מלמדים כי גם בביתנו לוחשת האש המכרסמת בבסיסי הרעיון המדינתי - קולקטיבי. הם מלמדים על עוצמת האתגור שחווה המדינה הישראלית בצל עליית משקלה של התרבות הפוליטית הגלובלית המבקשת לארגן מחדש את הכוח שבין הציבור לבין מנהיגיו. דא עקא, שדווקא בעת הנוכחית המדינה היא הכלי היעיל והאפקטיבי ביותר לניהול המשבר הגלובלי של הקורונה. משאביה הן הערובה ליכולת ההתמודדות הכלכלית, זרועותיה השלטונות הן ההבטחה לשמירת הסדר הציבורי, מוסדות הבריאות שלה הן המפתח להצלת החיים וראשיה הם הגורם היחיד שביכולתו לנהל את הסיטואציה המורכבת הזו.
משגים נעשים על ידי מנהיגים ועוד יעשו, השלטון אינו מושלם וחף מטעויות. כך גם אין שלמות במנגנוני המדינה ובביורוקרטיה שלה. רחוק מכך. על כל אלה לספק דוגמה אישית, להתייעל, להשתפר וללמוד תוך כדי תנועה. אבל, "שריפת המועדון" איננה ממש אופציה. הכמיהה של רבים לסוג של restart, מחיקת ההווה ויצירת עתיד יש מאין, מגלמת לא יותר מפנטזיית נעורים שתוצאת הלוואי שלה עלולה להסתכם בקריעת שערת מועאוויה, לשון אחר בכאוס מוחלט שספק אם יביא איזו גאולה למי מאלה המבקשים להרוס את הסדר הקיים כדי לבנות חדש ומוצלח על חורבות זה הקיים.
בצל הביקורת הציבורית, המגלמת ללא ספק קושי עצום בהתמודדות ובהסתגלות למציאות החדשה שנכפתה על כולנו ובצל ראיית הפגמים המובהקים הקיימים במערכת, חובה על כל אלה המבקשים לקדם את המהפכה הגדולה ולהיפרע עד תום ממי שמייצג את הסדר המדינתי הקיים באמתלות כאלה ואחרות, להבין שאסור לשפוך את התינוק עם המים המלוכלכים של האמבט. לסדר המדינתי קיימת דווקא בעת הנוכחית חשיבות כפולה ומכופלת בהתמודדות עם המשבר ועל כן חשוב שלא לקעקע - ברוח האפנות של הפוליטיקה הגלובלית הכאוטית - את יסודותיו של הסדר שיש בו את הפוטנציאל להחזיר לעצמנו, ולו חלקית, את חיינו הקודמים.
[לאוסף המאמרים על תיאוריות קונספירציה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן]
[תמונתו של ד"ר דורון מצא היא צילום מסך]
![[בתמונה: דיוקנו של מוּעַאוִיָה בֶּן אַבִּי סוּפְיָאן על מטבע בת התקופה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Classical Numismatic Group, Inc. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%90%D7%95%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Umayyad_Caliphate._temp._Mu'awiya_I_ibn_Abi_Sufyan._AH_41-60_AD_661-680.jpg){kind=link}