עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.

רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.

הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

.

*  *  *

ב- 18 ביולי 2020 פרסם אלוף משנה במיל' עופר בורין באתר זה את המאמר "מי מייצג את הצדק".

"מערכת המשפט שלנו בישראל 2019 ובמדינות רבות אחרות, משרתת את החוק ולא את הצדק" - קובע בורין - "ההבדל הוא עצום; והוא בא לידי ביטוי, למשל, במקצוע שנקרא עריכת דין.

האם הצדק עומד בפני עורכי הדין שבאים לבית המשפט? לא נראה כך. עומד בפניהם זיכוי או הרשעה בדין...".

"אז מי מייצג את הצדק בבית המשפט שלנו?" שואל בורין ועונה: "זו המטלה של השופטים: לראות את הצדק ולשפוט על-פי החוק, וזה מה שמשגע את הפוליטיקאים שלנו ובגלל זה הם עסוקים במינוי שופטים שיכירו פנים. את פניהם של הפוליטיקאים שמינו אותם.

כך יוצא שהרבה פעמים הצדק עצמו כלל אינו מיוצג בבתי המשפט."...

.

.

[למאמרו של עופר בורין: "מי מייצג את הצדק", לחצו כאן"]

כדאי להבהיר: מטרת המשפט הוא הצדק!

האמצעי של המשפט להשגת הצדק הוא חיפוש אחר האמת. המשפט עומד על האמת. ההליך השיפוטי מבוסס על מציאת האמת. בלא אמת אין צדק!!!. בלא אמת אין משפט. בלא אמת אין שיפוט. האמת אותה מבקש ושואף ההליך המשפטי לחשוף – הוא המציאות כמות שהיא. אלו העקרונות הברורים לכל שופט ועורך דין.

הערך המרכזי של ההליך המשפטי הוא עשיית צדק, הערך המרכזי של השיפוט הוא חשיפת האמת העובדתית עד כמה שניתן. מבחנו של המשפט הוא לגבש כללים צודקים. מבחנו של השיפוט הוא ביכולתו לקבוע את האמת, ולאורה להגשים את הצדק !!!.

תפקיד השופטים להכריע בסכסוכים על פי המשפט. הם שואפים כי ההכרעה שלהם תעשה צדק בין הצדדים. 

אך מה דינו של חוק שאינו צודק?

על כך במאמרו של פרופ’ אהרון ברק “על משפט, שיפוט וצדק” משנת 1995. לחצו כאן לחבור אליו.

אני מפנה אתכם לחוק יסודות המשפט, התש”ם – 1980, שחיבר את שיטת המשפט בארץ לשורשיה היהודיים. חוק זה ניתק את שיטת המשפט בארץ מחובתה לפנות ל- common law ולדיני היושר שבאנגליה, לשם מילוי לקונה. ה-common law האנגלי שימש, כידוע, במשך שנים רבות, מעיין, שממנו שאבו בתי המשפט הלכות ומוסדות משפטיים שלמים, שהתאזרחו במערכת המשפט המקומית.

את הניתוק מן המשפט האנגלי יזם שר המשפטים שמואל תמיר (ראו תמונה משמאל) שהציע חיבור לשיטת המשפט העברי כמקור משפט משלים, ולאחר דיון סוער בכנסת בין המצדדים לבין השוללים נתקבלה ההצעה. וזו לשון סעיף 1 של החוק: שהוא הסעיף העיקרי בו, קבע:

“ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.”, בתיקון משנת 2018 הורחבה זיקה זו ל”עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל”.

[התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי נינו הרמן. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

לכולם היה ברור כי מעתה ואילך יחליף המשפט העברי את המשפט האנגלי כמקור משפט משלים. ניתן אפוא לומר כי חקיקת החוק מסמלת את עצמאותה של שיטת המשפט בארץ.

כדי להבטיח את תפקיד השופט בחברה הישראלית, הם זקוקים לאמון הציבור. אמון הציבור משמעותו, אמון בהגינות השיפוטית ובניטרליות השיפוטית. זהו אמון הציבור ברמתו המוסרית של השופט. זהו אמון העם, כי בית המשפט איננו צד למאבק המשפטי, וכי לא על כוחם הם נאבקים, אלא על השלטתו של החוק הם נאבקים.

זהו אמון העם כי במקום בו יש לשופטים שיקול דעת, הם מפעילים אותו לשם הגשמת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

[תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Drew לאתר flickr]

זהו אמון הציבור, כי ההצהרה אותה הם מצהירים בפני הנשיא היא – “לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים” – הינה הצהרת אמת, המשקפת את מלוא תודעתם כשופטים.

ושוב: אמון הציבור אין פירושו פופולריות. אמון הציבור פירושו תחושה של הציבור כי ההכרעה השיפוטית נעשית באופן הוגן, אובייקטיבי, ניטרלי תוך מתן יחס שווה לצדדים, וללא כל נטייה. לא זהותם של הטוענים אלא משקלם של הטיעונים הוא המכריע. זהו אמון הציבור כי השופט עושה צדק על פי דין. זהו אמון הציבור ברמתה המוסרית הגבוהה של השפיטה.

ושוב: אמון הציבור אין משמעותו היעדר ביקורת. נהפוך הוא: ביקורת חשובה לכל גוף בעל סמכות. היא חיונית לשפיטה. אך הביקורת צריכה להיות עניינית; היא צריכה להיות מבוססת על הבנת מורכבות התפקיד והצורך לשמור על עצמאותה של הרשות השיפוטית ועל עצמאותו של השופט הבודד.

כבדה היא המעמסה המוטלת על השופטים. אך זו מעמסה ששכרה בצידה. והשכר אינו חומרי. השכר הוא בתחושה כי הצדק השיפוטי אינו מאחר להגיע.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי LisaAttractLove לאתר Pixabay]

[להרחבת המושג: 'אמון', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]

שכן זאת יש לזכור: מטרת המשפט היא – עשיית משפט צדק. צדק או יעילות – צדק עדיף.

אך שאיפתם של השופטים היא לצדק בעתו, הכרעה צודקת בסכסוך המוצב בפניהם. חוסר יעילות והתמשכות הדיונים מעבר לסביר הוא חוסר צדק. בין צדק יעיל או צדק לא יעיל – צדק יעיל עדיף.

זו התורה השיפוטית כולה על רגל אחת…

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), אמון: התנאי האולטימטיבי לכל אינטראקציה חיובית…, ייצור ידע, 15/6/19.