[בתמונה: אפס סובלנות... התמונה היא נחלת הכלל]
[לאוסף המאמרים על תורות הפעלה במשטרה (דוקטרינה), לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
יחסי המשטרות האמריקניות עם הציבור לא היו אף פעם משופרים במיוחד; אבל יש שיטת שיטור אחת שבה תולים מומחים רבים את האשם לנתק שקיים היום בין המשטרות האמריקניות לציבור: זו האסטרטגיה המשטרתית של 'אפס סובלנות' (Zero Tolerance) שמטרתה העיקרית היא יצירת אווירה שדוחה פשיעה.השיטה הזו מזוהה בטעות עם שיטות השיטור החביבות של השיטור הקהילתי, נוסח "חלונות שבורים"; והיא אמנם נובעת מפרשנות של השיטות הללו; אבל, היא שונה מהן תכלית שינוי.
לשיטה הזו שמות רבים נוספים:
- "שיטור אגרסיבי" ("aggressive policing");
- "שמירת סדר אגרסיבית" ("aggressive order maintenance");
- 'שיטור של עבירות קלות' או 'שיטור של הדברים הקטנים' (Policing Minor Crimes או Policing Minor Offences).
[להרחבת המושג: 'חלונות שבורים', לחצו כאן]
[בתמונה: שיטה שעודדה אלימות וניכור משטרתי... התמונה היא צילום מסך]
מטרת השיטה: להפוך את הסביבה לדוחה פשיעה
שורשיה של השיטה נעוצים אמנם ברפורמת השיטור הקהילתי, ובמאמר היסוד שלה חלונות שבורים, שגורסים שהזנחה היא הגורם המושך פשיעה, ועל כן, יש צורך ביצירת סביבה שדוחה פשיעה. מתוך הקונספציה הזו גובשה טכניקה שמהותה, הקפדה על עבירות, קטנה כבחמורה, על מנת ליצור מה שמכונה "אקלים דוחה פשיעה". הדבר נעשה בדרך של עצירה ותשאול של אזרחים, הולכי רגל ונהגים, ללא אבחנה; עיכוב ומעצר על כל דבר קטן. היא כללה, בין היתר, סילוק אגרסיבי של קבצנים ודרי רחוב.
השיטה זכתה לעדנה ב'מודל ניו יורק'. המודל המוצלח לכאורה, של ראש העיר ניו יורק, רודי ג'וליאני, והמפכ"ל שלו, וויליאם ברטון בתחילת שנות ה- 90 של המאה העשרים, שבמסגרתו "נכבשו" מחדש רחובותיה של ניו יורק ו'נוקו' מעבריינים. היא יושמה באזורים שבהם הפשיעה הייתה רבה; והיו מועדים להשתוללות של כנופיות; ולנשיאה של כלי נשק קטלניים; והתבססה על אכיפה אגרסיבית.
ההבדל בין "אפס סובלנות" לשיטות אחרות נעוץ בחוסר המובחנות של השיטה: תגובה אגרסיבית ומרתיעה על כל הפרעה שהיא.
[להרחבת המושג: 'שיטור קהילתי', לחצו כאן]
כמה זה עבד? לא משהו... אבל בטווח הארוך, הזיק כהוגן!
אפס סובלנות / שיטור אגרסיבי התגלו במחקרים כשינויים שלא השפיעו באופן משמעותי על הפשיעה. אבל, הם גרמו לפגיעה מתמשכת ביחסי המשטרה והקהילה, הן ברמה המקומית ואפילו ברמה הלאומית.
יותר מכל שיטה אחרת היא גרמה לשיטור יתר כלפי אוכלוסיות מוחלשות; לריבוי מעצרים ולשימוש בכוח בגין עבירות פעוטות ערך; ולהגעה למצבים של שימוש בכוח קטלני ולהרג של מאות אנשים כל שנה, באירועים שהחלו בפעולות לא מזיקות כמו שינה בפארקים, החזקת סמים, אנשים שנראו לשוטרים "חשודים" או שסבלו מלקויות נפשיות ו/או ממשבר נפשי.
אפשר לזהות באסטרטגיה של "אפס סובלנות" את שרשי המשבר של משטרות בארצות הברית עם הקהילה כיום!
![[בתמונה: אפס סובלנות... התמונה היא נחלת הכלל]](https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Zero-tolerance.jpg){kind=link}