[בתמונה: זה מה שקרה כשעדנה פרוביזור בת ה- 72 ישבה לבד לשתות קפה... התמונה היא צילום מסך]
[לקובץ המאמרים: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.
* * *
אם עשרה קבין של עילות לשבר בין המשטרה לציבור ירדו עלינו, שמונה מהם קשורים לסוגיית האכיפה לסוגיה:
- בתחום זה נחשפת כמות האזרחים הנורמטיבית, הגדולה ביותר, לחוסר ההוגנות הבסיסי באכיפה, הטבוע במשטרת ישראל!
- בתחום הזה מתבטאת הטיפשות הארגונית המשטרתית במלוא עליבותה. עצוב לראות איך קבוצה כגדולה כל כך של אנשים איכותיים מייצרת טפשות ארגונית רבה כל כך.
הנה מעשה החלם התורן, ע"פ התקשורת וסרטוני הפייסבוק:
עדינה פרוביזור, בת 72, אויבת העם ממש, ירדה בבוקר עם כלבה, קנתה קפה. מצאה מקום שקט בכיכר רבין, הסירה את המסכה וישבה ללגום בשלווה, להנאתה. למי היא מפריעה? את מי היא מדביקה? את הכלב שלה?
למקום הגיעה ניידת משטרה וממנה יצאה שוטרת; ושאלה אותה בתקיפוּת מדוע היא אינה עוטה מסכה על הפנים. "אמרתי לה שאני שותה קפה"; ענתה לדבריה; והשוטרת דרשה שאעטה את המסכה 'בין שלוק לשלוק'. כשאמרתי לה שזה לא הגיוני - היא דרשה ממני לסיים את כל הקפה בשלוק אחד ולעטות מסכה, אבל סירבתי לדרישה המוזרה הזו".
פרוביזור המשיכה וסיפרה: "השוטרת תפסה אותי ביד ולא נתנה לי להיחלץ ממנה. היא שרטה אותי ביד ודרשה ממני לתת לה תעודת זהות - אבל סירבתי. כשהתחלתי ללכת הביתה היא תפסה אותי ממש חזק. למה היא רצתה תעודת זהות? לא עשיתי כלום. מה, אני פושעת? רק רציתי לשתות קפה. לא אנסתי ולא גנבתי".
פרוביזור החליטה לשוב לביתה - אך עוכבה באגרסיביות (העיכוב איננו חוקי. פרוביזור לא ביצעה שום עבירה ואין סיבה לדרוש ממנה להזדהות, כי ברור מדוע נתבקשה לעשות כן, קל וחומר להשתמש נגדה בכוח. מסכה אינה נדרשת כשאתה לבד באוויר הפתוח ללא אנשים לידך!)
אם היו השוטרים נמדדים בשיקול דעת, הציון היה ברור. אבל הם נמדדים במכסות הדוחות שהם מביאים. זו התוצאה:
[לכתבה המלאה של איתי בלומנטל ב- ynet ולסרטון האירוע, לחצו כאן]
אז קצת תיאוריה שכנראה לא מלמדים במכללה לשוטרים: המשטרה מחויבת בשלושה חובות בסיסיים כלפי האזרחים – בעלי הבית שלה. אחד המשמעותיים ביניהם הוא שיקול הדעת באכיפה. הפרשנות הייחודית של השוטר, מתי לאכוף ואיך.
אם מקיימת המשטרה את חלקה, היא מקבלת בתמורה מהאזרחים שני דברים שתלויים זה בזה ושמאפשרים לה לאכוף: אמון ציבורי ולגיטימציה ציבורית; ולהיפך. אם אינה נותנת, אינה מקבלת!
אבל, כדי ששוטר יפעיל שיקול דעת, הוא חייב לפעול בצורה משוחררת מאילוצים ביורוקרטיים, משמע, חופשי מדרישה למכסות!
רק שמכסות דוחות קורונה כמו תנועה הם נוהג ביורוקרטי. הוא מאפשר למפקדי השטח לוודא שהשוטרים "אינם מתבטלים" ולאנשי המטה הרבים, משהו להציג במצגות הפאוור פונט; וגם להציג לדרג הפוליטי ובתקשורת כסוג של כסת"ח (כיסוי תחת).
המחזות הללו - שחוזרים שוב ושוב – אינם גזירת גורל. זו גזירה ביורוקרטית, שניתנת לשינוי; מפקדי המחוזות קוראים שוב ושוב לשוטרים להשתמש בשיקול דעתם באכיפה. אבל הם לא נמדדים על שיקול דעת. הם נמדדים על מכסות, כי המשטרה סופרת פעילות במקום לספור תוצאות.
גם אם יודיעו מפקדים היום שמבטלים כל מכסה איש לא יאמין להם; ומתחת לשולחן ימשיכו מפקדים לדרוש אותן; כי הם יודעים שלא יעבור זמן רב והמפלצת הביורוקרטית תדרוש את שלה.
אבל, לא בושה להיות מקצועי. החלטה המעוגנת בהיבטים תורתיים יכולה לעבוד:
אם המפכ"ל מוטי כהן רוצה לשנות את המשטרה במחי הוראה אחת, הנה הגיעה הזדמנות לפתחו: הודע עוד היום, ששיקול הדעת החופשי של שוטר בעבודתו הוא מעל הכל, ושאחד מהתחומים החשובים ביותר בהערכה תקופתית יהיה שיקול הדעת.
[בתמונה משמאל: המפכ"ל כהן. הזדמנות לשנות את המשטרה בהחלטה אחת... התמונה: צילום מסך]
כדי להשיג זאת, בטל את ספירת כל המכסות שסופרים. לא סופרים יותר עשייה. רק תוצאות. לא סופרים יותר דוחות קורונה, לא סופרים דוחות תנועה וכדומה.
ומה יהיה אם הפוליטיקאים יבקשו? אם העיתונאים יבקשו? הנה השקפים שלי לרשותכם. תציגו אותם. אנחנו לא סופרים; כי זה יוצר מכסות ומבטל את אחד התחומים החשובים ביותר בשיטור. שיקול הדעת של השוטר.
אם יהיו חריגות תדעו עליהם ברגע. כי האזרחים מתעדים והסרטון יעלה לפייסבוק; ואז, סוף סוף תהיה אסמכתא מי משוטרי השטח אינו מתאים לתפקידו. יטען השוטר בתחקיר שמפקדו דרש מכסות, תדעו אתם ונדע כולנו, מי מהקצינים אינו מתאים לתפקידו.
הנחיה אחת. שינוי ענק!
כדאי לזכור: בארצות הברית נמאס לאזרחים מהמשטרות שלהם. התוצאה: מפרקים משטרות, מפטרים שוטרים ומעבירים את תקציבי המשטרה למערכות הרווחה. אף אחד משוטרי משטרת ישראל לא היה רוצה להיות בנעליהם. אז אם אתם לא רוצים, חברי המפקדים, כדאי שתעשו הכל כדי ששוטריכם לא יגיעו לשם, שהאזרחים לא יתייאשו מהמשטרה שלהם.
אם זה יימשך, עוד נגיע לדרישה אזרחית לקיים וועדות אזרחים שיחליטו איזה שוטרים אינם מתאימים לתפקידם; אם הציבור הוא בעל הבית של המשטרה וזה בדיוק מה שהוא, זכותו להחליט! ומי שחושב שאני מגזים וקורא קצת אנגלית, כדאי שיעיין קצת בעיתונות האמריקנית.
צעד ראשון וחכם בדרך לשינוי הוא:
- מחד גיסא, להתחיל למדוד בהערכות תקופתיות, בראש ובראשונה, שיקול דעת;
- ומאידך גיסא, להפסיק לספור בצורה אובססיבית מה עושים. בין היתר, להפסיק לספור דוחות: דוחות קורונה ודוחות תנועה ודוחות חטאים וכל היתר; ויפה דקה אחת קודם!
אז זה המסר שלנו להיום: מפקדי משטרה יקרים: תספרו את החריגות בשיקול הדעת של אנשיכם; לא דוחות ולא מכסות!
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
לשיחה המוקלטת:
[לקובץ המאמרים: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
.
