[בתמונה: הדיקטטור הפולני ומייסד פולין המודרנית יוּזֶף קְלֶמֶנְס פִּילְסוּדְסְקִי. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי RepubliCAT לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים על דיקטטורות, לחצו כאן]

עודכן ב- 16 בינואר 2023

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

עמר דנק כתב שמונה פרקים בסדרה זו. ראו באוסף המאמרים על דיקטטורות, לחצו כאן.

*  *  *

כפי שציינתי בפרקים הקודמים, כאשר דיקטטורה נוסדת שלא ממהלך דמוקרטי, התקופה שאחרי מתאפיינת בחוסר יציבות, במאבקי כוחות על נתחים בקבלת ההחלטות ובכוח הפוליטי; וכתוצאה מכך, יש סיכוי גבוה יותר להפיכת נוספת, כפי שהייתה במצרים אחרי בחירתו (הדמוקרטית) של מוחמד מורסי. לאור זאת, דיקטטורים עושים שימוש במספר צעדים מיידים כדי להרתיע מפני הפיכות מידיות כנגדם.

הכלים שבהם הדיקטטורים עושים שימוש הם:

• העלאה משמעותית בתקציב הצבא, כדי לרצות את קציני הצבא.
• הם מונעים פרישה מהצבא כדי להשאיר להם שליטה מלאה על קציני הצבא, ולהקטין את הסיכוי להיווצרות מרידות, ע"י הותרת הסיכוי לקידום;
• מינוי פקידים בכירים בממשל במקום הפקידות המכהנת. המינויים הדחופים הם במשרד המשפטים ובתביעה הכללית, בגורמי התקציב (אוצר) ובאחריות על התקשורת במדינה. הפקידים המכהנים מופרשים או נשלחים להיות שגרירים במדינות מרוחקות.
• חיזוק המשטרה הפנימית (ק.ג.ב. למשל) כדי לפקח על בכירי הממשל והצבא, והכפפתה ישירות לדיקטטור החדש.
• הקמת של כוח צבאי מחוץ לצבא כמו משמר הנשיא כדי שיהיה כוח נגדי לצבא.

מוחמד זיה אל-האק (Muhammad Zia-ul-Haq) הפך נשיא פקיסטן ב-1978, הוא יצר מייד כוח חוץ צבאי ונשאר המפקד העליון של הצבא למשך מספר שנים, כדי לשלוט על הצבא; אבל, בכל פעם שהוא ניסה להתערב במינויים, פרצו מחאות שהקשו עליו.

הוא ניסה לשלוח קצינים לאימונים חדשים, העלה משכורות לצבא, וביצע שלל הוצאות להורג של מורדים; אך עדיין נכשל להגיע למצב שבו יש לו שליטה ובטחון מלא בצבא, שיתמוך בו בשלטון.

[תמונתו של מוחמד זיה אל-האק משמאל היא נחלת הכלל]

כתוצאה מהקשיים הללו, הוא יזם יצירת מפלגה כדי להגדיל את התמיכה האזרחית בו, לאיזון (Counterbalancing) מול גורמי הצבא. זיה הסיר את המשטר הצבאי ב-1985, וערך בחירות לא תחרותיות; שאחריהן מינה ראש ממשלה. הוא נהרג בתאונת מטוס, ביחד עם בכירים נוספים של הצבא, כעבור שלוש שנים. עד היום לא ידועות נסיבותיה.

.

גם הדיקטטור, גנרל אלפרדו סטרוסנר, בפרגוואי (ראו תמונה משמאל) פעל בצורה דומה. אחרי שקודמיו נכשלו לשחד את הצבא בהעלאת משכורות ותקציבים - כיוון שבכל פעם קמו כנגדם קציני צבא חמדניים יותר - הוא הקים מפלגה אזרחית; וכונן משטר חד מפלגתי אזרחי. היכולת למרוד ולבצע מהפכה כנגד משטר אזרחי כזה קשה יותר. סטרוסנר כיהן בין השנים 1954-1989.

[בתמונה השמאל: גנרל אלפרדו סטרוסנר, שליט פרגוואי לשעבר. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Store norske leksikon קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

סייני קונטשה בניגר פעל באותה דרך אחרי ההפיכה הצבאית שערך ב-1974. הוא התקשה להשיג שליטה על הצבא ולמרות שהמדינה החלה להתייצב היו כנגדו שני ניסיונות הפיכה ב-1975 ו-1976. קונטשה החל בהקמת מסגרת אזרחית במטרה להעביר את ניגר לשלטון אזרחי בתחילת ה-80, ובתחילת 1983 מונה ראש ממשלה אזרחי אחרי שנכתבה חוקה חדשה קודם לכן.

החשיבות של תמיכה אזרחית בדיקטטור - כאמצעי לאיזון הצבא - נובעת מכך שהצבא יתקשה לפתוח באש ולהרוג אזרחים רבים במקרה של מחאות המוניות, כיוון שהוא מגיע מתוך העם. אמנם קיימים מקרים חריגים כמו בכיכר טיין-אן-מאן בסין, אבל כפי שראינו במצרים, חוסני מובארק התקשה להורות לצבא לפתוח באש כנגד המוני אזרחים.

כאשר הגנרל סטרוסנר התכוון לחתום על הסכם מולטילטרלי עם השכנות של פרגוואי בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת; הצבא התנג,ד בטענה שזה פוגע בריבונות של פרגוואי. כמה מקציני הצבא התבטאו כנגדו בפומבי, במה שהיה נדיר במהלך כהונתו ונתפס כסכנה להפיכה. סטרוסנר גייס את המפלגה (קולורדו) ופעיליה הציפו את העיתונים והתקשורת במכתבי תמיכה. המפלגה ארגנה הפגנת תמיכה בהסכם, גייסה רכבים והסיעה אנשים לאסונסיון הבירה, שם קיבלו כולם חולצות טישירט אדומות. בהפגנה היו 50,000 תומכים, במה שנחשב הפגנה עצומה. הצבא הסיר כתוצאה מכך את התנגדותו.

הקמת מפלגות מפתחת עבור הדיקטטור תלות של גורמי כוח נוספים ברצונו הטוב. פוליטיקה היא בסופו של דבר, אמנות חלוקת המשאבים, ובדרך זו מגויסים למשימה אזרחים רבים; שדרך המפלגה יזכו לקבל שכר ותפקידים בשלטון. חברי מפלגת השליט יודעים, שבזכות היותם חברים, משכורתם מובטחת כל עוד ימשיכו להעניק לשליט את הגב הדרוש כדי להמשיך ולשלוט.

כמעט במחצית מההפיכות הצבאיות - שהתרחשו מאז 1946 - ייסדו הדיקטטורים מפלגה אזרחית בשנים שאחרי העלייה לשלטון. כדי לבדוק את ההשפעה של יצירת מפלגה נעשתה השוואה, בין הממשלות של דיקטטורים שייסדו מפלגה לבין אלו שלא. מסתבר שכוחו של הצבא יורד דרמטית בתהליך קבלת ההחלטות בממשלה, ומצטמצמת נוכחותו בקרב שרי הקבינט החשובים.

[הכרזה: ייצור ידע]

יצירת המפלגה מתרחשת בסמוך לבחירות, כדי להעניק גושפנקה ולגיטימציה ציבורית לדיקטטור. כמעט כל הדיקטטורים שייסדו מפלגות אחרי עלייתם לשלטון ערכו בחירות בתוך השנה שאחרי היווסדותה.

כאשר בוחנים - איזה דיקטטורים זקוקים להקמתה של מפלגה; ולא מצליחים להטיל מרות על הצבא - מסתבר שזה צעירים וזוטרים. הסיכוי שדיקטטור - שדרגתו הייתה זוטרה כמו קדאפי (ראו תמונה משמאל) שהיה סרן - יקים מפלג,ה כפולה מקצינים מדרג ביניים ובכירים, וזה גם היחס כאשר הדיקטטור עולה צעיר מגיל 40 לעומת מבוגרים מגיל זה.

[תמונתו של מועמר קדאפי משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Stevan Kragujević. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ברוב המקרים כאשר הדיקטטור מקים מפלגה הוא היחיד שאחראי למינויים בתוך המפלגה. רפאל טרוג'ילו ברפובליקה הדומיניקנית החתים מראש, את כל אלו שמינה לתפקידים בכירים, על מכתב התפטרות מראש ללא תאריך, לפני שנכנסו למשרד.

במבחן התוצאה הקמה של מפלגה אכן מייצבת את השלטון. סיכוי הנפילה של משטר צבאי - שכיהן ללא מפלגה - הוא 10.1%; לעומת 4.5% בלבד לדיקטטורים שהקימו מפלגה אחרי שעלו לשלטון. גם שיעור ניסיונות ההפיכה גדול משמעותית בדיקטטורות שבהן לא נוסדה מפלגה. אחרי עשור מכינונו של השלטון יש קפיצה של פי 2.5 בניסיונות ההפיכה. זאת, נובעת כתוצאה מכך שקצינים שנזרקו / לא קודמו בצבא ע"י הדיקטטור צוברים מספיק כוח; כדי לנסות לבצע הפיכה צבאית נוספת, מה שמסביר מדוע דיקטטורים מעדיפים למנוע עזיבה מידית של קציני צבא מיד אחרי ההפיכה.

יצירתן של מפלגות מאפשרת גם יציבות שלטונית במקרה שהדיקטטור הולך מהעולם (גם במוות טבעי), ושיעור המשטרים שנופלים אחרי שזה קורה קטן במחצית.

סיכום

דיקטטורים חדשים שעלו בהפיכה צבאית ומתקשים להשתלט על הצבא ועל גורמי הכוח של המדינה, מנסים להקים מפלגה כדי ליצור שיווי משקל לגורמי הצבא והכוח. הקמתה של מפלגה כזאת משיגה תוצאות חיוביות בשרידות, במשילות ובאורך חיי המשטר.

[לאוסף המאמרים על דיקטטורות, לחצו כאן]