אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
המשבר בגבול הצפון מדגיש שוב את הצורך הדחוף של צה"ל ומערכת הביטחון להתייעל ולהבין את המציאות הביטחונית הנוכחית והעתידית. הם חייבים להתאפס על עצמם!
הסיבה לחלק ניכר מהבעיות הביטחוניות שלנו אינו בגלל היעילות או העוצמה של האויב. להערכתי, את מרבית הכשלים של מערכת הביטחון ניתן היה למנוע באמצעות התנהלות אחרת. לחליפין ניתן היה לצפות אותם מראש ולהיערך בהתאם.
לצערי זה חייב להגיע מבפנים, מהמערכת, יען כי לא נראה שבעשרות השנים האחרונות השרים בממשלות ישראל מתעניינים ברצינות בסוגיות הביטחון. להערכתי, משיקולים של פופוליזם, הם"סומכים" על המערכת ונותנים לה אשראי לא מוגבל.
[יצירת ה- GIF פורסמה באתר tenor. שם היוצר: Viengchanh]
חלק מהאישים בממשלה ובכנסת מבינים שהמכונה הצבאית ביטחונית שלנו מקולקלת; אבל משיקולים אישיים ופופוליזם הם מתחמקים מהסוגיה הזו; למרות שאין חיונית ממנה. טיפול בשורש הבעיה, יכול לחסוך בחיי אדם רבים!
יש להניח את שיקולי הכבוד והיוהרה בצד, לא בושה לקבל ביקורת חיצונית, ללמוד מצבאות זרים, צבאות להם ניסיון ביטחוני של מאות שנים. אבל ללמוד מהם רק את העקרונות הטובים, לא לאמץ את רמת הבזבוז והניפוח של המפקדות, שמאפיינת כל מערכת ציבורית.
להלן מס' נקודות חשובות
1, אין להשלים עם מצב של צבא שמרביתו ברמה ירודה עד בינונית; ויש בו איים של מצוינות. כל יחידות הצבא שמיועדות לפעולה התקפית בשטח האויב חייבות להיות ברמה טובה מאוד עד מצוינת. גם היחידות שמיועדות לפעילות הגנתית, חייבות להיות ברמה טובה+.
2, כל יחידות הצבא הסדיר והמילואים חייבות להיות מאומנות היטב ברמת האימון הבסיסי והמתקדם. אין לקבל את הטיעונים הנבובים, ש "אין לנו כסף לאימונים הנדרשים"; "לא צפויה מלחמה בשנים הקרובות"; וכד'. הטיעון - שניתן בזמן חירום לתקן את הפערים - אינו נכון. בנוסף, לא תמיד יש לנו את הזמן, המשאבים והיכולת הנדרשים. היחידות כולן חייבות להיות ברמת כשירות, כאילו המלחמה תפרוץ מחר.
3, רמת התחזוקה של הציוד חייבת להיות גבוהה. הציוד לרבות כלי הנשק, הטנקים, הנגמ"שים והציוד הממונע והאלקטרוני האחר - שמאופסן במחסנים ומיועד לשימוש במלחמה - חייב להיות במצב שבו, כאשר היחידה מגויסת, היא תוכל להשתמש בו מיד. גם כאן, הטיעון הנבוב "נתארגן כאשר תהיה התרעה" הוא הולכת שולל עצמית וציבורית. מי שלא התארגן, השלים פערים, בדק ותיקן ליקויים בזמן שיגרה, לא יצליח לסגור פערים בזמן חירום.
[להרחבת המושג: 'התרעה', לחצו כאן]
[יצירת ה- GIF פורסמה באתר tenor. שם היוצר: cali7]
4, התנהלות ומתן מענה אל מול האתגרים הנוכחיים והעתידיים. זו בעייה גדולה כי בדרך כלל המימסדים הבטחוניים נערכים אל מול מלחמות העבר. קשה להם מבחינת האינטרסים של מבנה המערכת והתקציב וגם מהבחינה המנטלית להבין את שדה הלחימה העתידי ולהיערך מבעוד מועד. הדוגמה הבולטת והחשובה ביותר אך לא היחידה הוא בתחום ההגנה האקטיבית על העורף נגד רקטות, טילים ובעתיד הקרוב גם פגזים מדויקים. בעיה זו קיימת ומתעצמת כבר כ 20 שנה והיא זו שמאז מלחמת לבנון השנייה מהווה את הבעיה הביטחונית מס' 1 של אזרחי מדינת ישראל.
ברור כי אין לנו פתרון הגנתי סביר נגד מתקפה נרחבת של רקטות וטילים. ברור לכל בר דעת, שלא ניתן ליירט - באמצעות טילים נגד טילים - מתקפה ממושכת של עשרות ומאות אלפי רקטות וטילים; חלקם - הגדל בהתמדה - טילים כבדים, ארוכי טווח ומדויקים. טילים נגד טילים הם מכונות משוכללות מאוד. לכן מחירם גבוה מאוד. כך גם עלות הסוללות והמערך הגדול התומך במערכות הנ"ל. לכן אין בעולם מדינות לרבות המעצמות הגדולות והעשירות ביותר שיש ביכולתם לעצור מתקפה נרחבת של רקטות וטילים, רק חלקית: מתקפה מוגבלת בכמות ובזמן.
הפתרון הוא יירוט באמצעות קרני לייזר, כאשר כאן העלויות של היירוטים קטנות פי 100 והיעילות גבוה משמעותית. לא מובן מדוע המדינה - המאוימת בעולם ע"י רקטות וטילים, מדינה שמותקפת מעת לעת ע"י רקטות, מדינה שלאחרונה חוששת מלפגוע במי שמנסים לחדור לכאן, כדי להרוג בנו כי "הם יכולים להתרגז ולהפציץ אותנו" - לא פועלת עשרות שנים כדי לנטרל את האיום הזה.
אנחנו לא באירופה, הרתעה באמצעות איום כי "אם תפציצו אותנו אז נחריב אתכם" לא תחזיק כאן מעמד זמן רב.
השכנים שלנו לא תמיד רציונליים וחלקם מקבלים הוראות ושכר מגורמים מרוחקים שמשתמשים בהם כבשר תותחים!
[להרחבת המושג 'יעילות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]
[התמונה היא צילום מסך]
הכל נכון.
לעניות דעתי, למרות איים לא מעטים של מצויינות, ולמרות הרמטכ"ל האיכותי, יש לנו צבא "קטן וטיפש" או "קטן וללא הכשירויות הנדרשות".
בעבר ברק דיבר על צבא קטן וחכם – שטות כשלעצמה – אבל כעת זה הרבה יותר גרוע, צבא קטן מההיקף הנדרש בהיבט הכוח הלוחם והמסייע, וצבא לא מוכן, נעדר מספיק מוטיבציה, מוגבל ע"י אינסוף אילוצים לא רלבנטיים – הרבה פחות ממה שנדרש לקיומנו פה. הרמטכ"ל מנסה להניע שינויים, אבל זה לאט מדי ומוגבל מדי.
****** השאלה איך מי שמשוטט פה באתר או כותב פה באתר יכול להשפיע ******
מציע שעורך האתר ד"ר יחזקאלי יפתח "מאמר" חדש בו התגובות תיועדנה למחשבות איך ניתן לשנות את המצב, בעיקר לא ברמה של "מה צריך להיות" או עצות, אלא ברמה של איך אנשים שאינם כרגע בעמדות ההשפעה ואינם אפילו חלק מצה"ל, יכולים להשפיע ולקחת חלק בהנעת שינוי עמוק בצה"ל.
הנה דוגמא לכיוון – לא יודע להעריך את זה אבל ננסה להתחיל עם משהו:
– לשכנע את צה"ל לפתוח יחידת התנדבות למילואים – אנשים שיעשו שירות ללא תשלום, שיבואו מרצונם החופשי לתרום להשגת מטרות מוגדרות בתחומי התרבות הארגונית, המוכנות, המוטיבציה ועוד.
– האנשים יעברו ועדת סינון ע"י גורמים שמבינים מה השינוי הנדרש, ושיקבלו חסות של הרמטכ"ל. בריק למשל יכול להיות בין המובילים שם.
– האנשים ישובצו לפי הזמן שיוכלו לתת, סוג התפקיד הרלבנטי להם וכו'. זה יכול להיות "מאמן" של מפקד בדרג ביניים שמעורב יותר עמוק ממאמן רגיל, או ממש לקחת תפקיד – כ"צל" של מפקד בסדיר, או אפילו יותר מכך – כלומר כולל קבלת סמכות ואחריות. אפשר לקרוא להם "מובילי שינוי" – יובילו שינוי למשל ברמה של מעגל שיסגרו מקצה לקצה: הגדרת מטרות, איתור פערים וסיבותיהם, תכנית שיפור שמובילה לטיפול שורש, בקרה, עדכון מטרות מחדש וכו'.
צריך לחשוב על מהם התפקידים ואיך יבוצע כמובן, זו רק "שליפה" ראשונית.
בנוסף ל"אנשי שטח" מובילי שינוי יהיה גם מטה לא גדול שמורכב מהצוות שמטרתו לתכלל את עבודת מובילי השינוי, לראות את התמונה הכוללת, לבצע מחשבה, ובשיתוף המטכ"ל לקבוע מדיניות ויעדים, להכווין, לפקח, לטפל בבעיות ואתגרים וכד'.
זו קריאת חרום לבוא לסוג של הצ"ח – הצבת חרום – שאיננו בזמן מלחמה אלא לקראתה.