[בתמונה: תרגיל משותף של מטוסי F-35 של חילות האוויר ישראל וארה"ב התקיים בנגב ב-30-28 מרץ 2020, למרות שרוב התמרונים המשותפים של צבא ארה"ב בוטלו עקב מגיפת הקורונה... מקור התמונה: דובר צה"ל]
[המאמר ראה אור לראשונה ב'חדשות מחלקה ראשונה' ובבלוג של יורם אטינגר. הוא מופיע כאן באישור המחבר. לגישה לבלוג של יורם אטינגר לחצו כאן]
יורם אטינגר הוא מומחה ביחסי ארצות הברית-ישראל, כיהן בעבר כציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית.
[בתמונה משמאל: יורם אטינגר בעת הרצאה. טקסס, מאי 2011. התמונה היא נחלת הכלל]
* * *
תרגיל משותף של מטוסי F-35 של חילות האוויר ישראל וארה"ב התקיים בנגב ב-30-28 מרץ 2020, למרות שרוב התמרונים המשותפים של צבא ארה"ב בוטלו עקב מגיפת הקורונה.
התרגיל האווירי הדגיש את העמקת והרחבת שיתופי הפעולה, לתועלת הדדית, מול איומים ואתגרים משותפים, אזוריים וגלובליים.
לדוגמה, איומי האייתולות מאיראן; וארדואן מתורכיה (השואף לשקם את האימפריה העות'ומנית); "האחים המוסלמים" ודאעש, המאיימים על קיום כל משטר ערבי פרו-אמריקאי; ובמקביל, הצורך לשמור על עליונות טכנולוגית צבאית ואזרחית של ארה"ב וישראל. איומים ואתגרים אלו מאפילים על משקל העניין הפלסטיני בעיצוב האזור.
בעוד ישראל מפיקה תועלת מהיכולות הייחודיות של מטוסי הקרב האמריקאים, ארה"ב ממנפת את הניסיון המבצעי הייחודי של חיל האוויר הישראלי. צה"ל, ובמיוחד חיל האוויר, הם המעבדה החסכונית ביותר ובתנאי-קרב של הצבא והתעשיות הביטחוניות בארה"ב.
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'שיתוף פעולה', לחצו כאן]
[התמונה: דובר צה"ל]
למעשה, הניסיון המבצעי הישראלי תרם לפיתוח ה-F-35, ותורם לשדרוגו המתמיד – כפי שמתרחש לגבי ה-F-15 ו-F-16 – על ידי העברה שוטפת של לקחי מבצעים, תחזוקה ותיקונים ליצרנים ולצבא בארה"ב. התרומה הישראלית, המתייחסת לכל מערכות הנשק האמריקאיות בשימוש צה"ל וכוחות הביטחון, חוסכת לתעשיות הביטחוניות בארה"ב מאות שנים ומיליארדי דולרים של מחקר ופיתוח, משדרגת את תחרותיות ארה"ב בשוק העולמי, מגדילה את יצוא ארה"ב ומרחיבה את בסיס התעסוקה בארה"ב.
לפי יצרן ה-F-35 ו-F-16, כפי שנמסר לי בביקור במפעל בעיר פורט וורת' בטקסס: "היקף התרומה הישראלית למפעל הוא בוננזה של מגה-מיליארדי דולרים". אפשר להניח שתרומה דומה היא מנת חלקו של יצרן ה-F-15.
כמו כן, הניסיון המבצעי של הטייס הישראלי (הנמצא תמיד בטווח רדאר וטילים של האויב) מעשיר את כושר התימרון של הטייס האמריקאי, וחושף בפניו את היכולות החריגות של מטוסי הקרב האמריקאים.
הפיכת ישראל למכפלן ייחודי של עוצמה אמריקאית, ביטחונית וכלכלית, בולט על רקע הרפיסות הגוברת של נאט"ו, וחוסר-הוודאות השורשי לקיום ומדיניות המשטרים הערבים הפרו-אמריקאים.
[התמונה: דובר צה"ל]
אבל, הממסד המדיני-ביטחוני בארה"ב לא ראה תמיד את ישראל כבעלת ערך-מוסף אסטרטגי. לדוגמא:
- ב-1948 הייתה התנגדות עזה(!) של מחלקת המדינה, הפנטגון וה-CIA להקמת המדינה בטענות שתתמוך בגוש הסובייטי, לא תעמוד מול מתקפה ערבית כוללת, תפגע ביחסי ארה"ב עם מדינות ערב, תקשה על יבוא נפט מהמפרץ הפרסי ותהייה לנטל על ארה"ב.
- ב-1950 דחה הממסד המדיני-ביטחוני בארה"ב את המלצת הרמטכ"ל עומאר בראדלי לשדרג את ישראל למעמד אסטרטגי דומה לתורכיה ואיראן.
- ב-1956-1954 ניסו ארה"ב ובריטניה לקדם את "תכנית אלפא" שקראה לקיצוץ כנפי ישראל: נסיגה משמעותית בנגב (כדי לאפשר חיבור מצרים-ירדן), קליטת 75,000 פליטים ערביים ופיצויים לכלל הפליטים הערבים, תמורת הסרת החרם הערבי, הכרה ערבית בישראל, ערבויות אמריקאיות והטבות מסחריות של ארה"ב לישראל. התכנית נדחיתה על ידי ישראל והערבים.
- מלחמת המנע ביוני 1967 הביאה למהפך חיובי במעמד הגיאו-אסטרטגי של ישראל, שריסקה את הזרוע הצבאית של נאצר המצרי הפרו-סובייטי, ששאף להנהגה בינערבית תוך הפלת משטרים ערביים פרו-אמריקאים (סעודיה, וכו') . ניצחון ישראל מנע מפולת אנטי-אמריקאית, בתקופה שארה"ב הייתה תלוייה בנפט המפרץ הפרסי, ושלל מברה"מ הישג אסטרטגי חסר-תקדים. עם תום המלחמה הגיעו ארצה כ-25 מומחי צבא מארה"ב, ללמוד את לקחי המלחמה ואת מערכות הנשק הסובייטיות שנפלו בידי ישראל. אחרי שלושה חודשים חזרו לארה"ב עם כרכים עבי-כרס של לקחים מבצעיים, מודיעינים ותעשייתיים יוצאי-דופן.
- בספטמבר 1970, כאשר ארה"ב הייתה שקועה בבוץ הוויטנאמי, הפגינה ישראל כח הרתעה (מרמת הגולן) שהביא לסיום פלישה סורית פרו-סובייטית לירדן הפרו-אמריקאית, ומנעה קריסה אפשרית של המשטר ההאשמי, שהייתה עלולה להביא להפלת המשטרים הפרו-אמריקאים בחצי האי ערב.
- עם תום המלחמה ב-1973 – ובעקבות התועלת לארה"ב מלקחי 1967 – הגיעו ארצה כ-50 מומחי צבא מארה"ב, שהו כצי שנה ושבו לארה"ב עמוסי לקחים וכרכים עבי-כרס, ששידרגו את מעמד ארה"ב מול ברה"מ ברחבי העולם ואת כושר התחרותיות של התעשיות הביטחוניות האמריקאיות.
- "מבצע יהונתן" ב-4 יולי 1976 הדגיש את מעמד הבכורה של ישראל במלחמה בטרור האסלאמי והבינלאומי, ושידרג את שתוף הפעולה עם ארה"ב המהווה יעד מרכזי של משטרי וארגוני טרור.
- ב-1979 וב-2003 הפכו איראן ותורכיה מבעלות ברית אסטרטגיות מובילות של ארה"ב לאויבת (האייתולות) ויריבה (ארדואן) של ארה"ב, ובכך הבליטו את מעמדה הייחודי של ישראל כבעלת ברית האמינה והיעילה ביותר של ארה"ב במזרח התיכון ובעולם.
- ב-1981 גינתה ארה"ב – והענישה – את ישראל על השמדת הכור הגרעיני בעיראק, אך ב-1991 הבינה וושינגטון שפעולת ישראל מנעה עימות עם עיראק גרעינית, והצילה משטרים ערביים פרו-אמריקאים ממלתעות צדאם חוסיין. ב-2007 השמידה ישראל את הכור הגרעיני בסוריה וחסכה לסוריה, למזרח התיכון ולאנושות את הטראומה של שילוב יכולת גרעינית במלחמות האזרחים בסוריה.
- התפוררות ברה"מ ב-1990 סיימה את עידן הדו-קוטביות (ארה"ב-ברה"מ) ופתחה את עידן הרב-קוטביות (משטרים וארגונים פורעי-חוק אנטי-אמריקאים בעלי שאיפות מגלומניות). ככל שתרומת ישראל לארה"ב הייתה גבוהה בהתמודדות מול ברה"מ, התרומה גדולה לאין-שיעור במאבק מול האייתולות, "האחים המוסלמים", דאע"ש, ומוקדים רדיקלים נוספים המתפרצים ברחבי המזרח התיכון, מרכז אסיה, צפון אפריקה, ועוד.
- התפרצות הצונאמי הערבי (המכונה בפשטנות "אביב ערבי") ב-2010 נמשכת במלוא עוזה, מאיימת על כל משטר ערבי, ומבליטה את ישראל כבעלת ברית דמוקרטית, צבאית, כלכלית, טכנולוגית ומדעית ייחודית, בעלת מכנה-משותף תרבותי, רעיוני ואסטרטגי עם ארה"ב ששורשיו ב-1620.
[התמונה: דובר צה"ל]
לדברי האדמירל ג'יימס סטאברידיס שהיה המפקד העליון של נאט"ו: "השותפה הצבאית הטובה ביותר של ארה"ב במזרח התיכון היא ישראל…. ארה"ב תפיק תועלת אם תרחיב את שתופי הפעולה עם צה"ל…. הידוק הקשר בין הכוחות המיוחדים של ארה"ב וישראל יתרום רבות לשני הצדדים…. ארה"ב וישראל חזקות הרבה יותר כאשר הן משתפות פעולה…."
