[בתמונה: עבודה זרה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי jmc4 - Church Explorer לאתר flickr]

עודכן ב- 29 באוגוסט 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על עבודת אלילים והשלכותיה. למאמרים האחרים:

• עופר בורין: על "עבודה זרה", מודרנית;

• אבי הראל: על עבודה זרה, אי ודאות ויציבות.

*  *  *

בפרשת ראה בספר דברים, קיימת התייחסות אודות סכנת ההשפעה האלילית והמאבק בה. ככלל, ספר דברים קורא למלחמה בעבודה הזרה ומנסה להיאבק בכל דרך אפשרית בהשפעתה כדלקמן:

"אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם--אֶת-אֱלֹהֵיהֶם:  עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן.  וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן; וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא" [1].

לפי הגישה האומרת כי ספר דברים נכתב וגובש סופית במאה השביעית לפני הספירה [2], הרי מובן מדוע הטון בספר זה כנגד האלילות החריף ונתגבשו בו חוקים מיוחדים כדי לשמור ולחזק את האמונה המונותיאיסטית. הפסוקים בפרק י"ב, כ"ט = י"ג, עשויים לרמוז לתקופתו של מנשה [3], ימים בהם עבודת האלילים התפשטה בארץ יהודה, והחיקוי של מנהגי העמים מסביב היה חיזיון נפרץ.

[בתמונה: עבודה זרה תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי pcstratman לאתר flickr]

מקוצר היריעה לא נוכל להשוות את כלל הפסוקים בפרק י"ב כאן לסיפורי מנשה, אולם דומה כי הפסוק הבא בפרשתנו יש לו דמיון קרוב לנאמר בספר מלכים. אצלנו נאמר כי:" לֹא-תַעֲשֶׂה כֵן, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי כָל-תּוֹעֲבַת יְהוָה אֲשֶׁר שָׂנֵא, עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם--כִּי גַם אֶת-בְּנֵיהֶם וְאֶת-בְּנֹתֵיהֶם, יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם", ובסיפורי מנשה אנו מוצאים את הפסוק הבא:" וְהֶעֱבִיר אֶת-בְּנוֹ, בָּאֵשׁ, וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ, וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים:  הִרְבָּה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה—לְהַכְעִיס" [4].

נחזור לפרשתנו. בפרק י"ב מצווים בני ישראל תחילה על השמדת עבודת האלילים ורק אחר כך הם מודרכים כיצד לעבוד את ה'. הסופר המקראי מזהיר מפני חיקויים של מנהגים אליליים, והנהגתם בריטואל הדתי של האל המקראי. המקרא גם מוסיף ואומר כי עובדי האלילים למיניהם עושים מעשים נתעבים, כשריפת ילדיהם, ולכן הציווי הפשוט כאן הינו לעבוד את ה' ללא תוספות תיקונים או מגרעות.

פרק י"ג ממשיך את הקו כנגד עבודה זרה, ועוסק בדרכים שונות של הפיתוי כנגד עבודה זרה. הפיתויים העיקריים המוזכרים בו הם: נביא של עבודה זרה, כלומר אדם המפתה את הציבור לעבוד אלוהים אחרים, תוך הצגתו כנביא, ונתינת אותות ומופתים:" כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם; וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת, אוֹ מוֹפֵת.  וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר:  נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם—וְנָעָבְדֵם.  לֹא תִשְׁמַע, אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא, אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם, הַהוּא:  כִּי מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֶתְכֶם, לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם" [5].

[בתמונה: אלילים, מעשה ידי אדם... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי sujay85 לאתר Pixabay]

מסית ומדיח – פיתוי על ידי קרבת משפחה ויחסי ידידות: "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן-אִמֶּךָ אוֹ-בִנְךָ אוֹ-בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ--בַּסֵּתֶר לֵאמֹר:  נֵלְכָה, וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ, אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ.  מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם, הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ, אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ--מִקְצֵה הָאָרֶץ, וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ" [6].

עיר הנידחת – פיתוי המוני של כרך שלם: "כִּי-תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם--לֵאמֹר.  יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת-יֹשְׁבֵי עִירָם, לֵאמֹר:  נֵלְכָה, וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם" [7].

סך כל המקרים הללו עניינם אחד – יחיד או רבים המנסים להפר את הברית בין ה' לבני ישראל. הסטייה מדרך ה' והרצון לעבוד אלילים אחרים נתפסת על ידי ה', על פי הסופר המקראי, להפרת הברית למעילה באמון ואפילו למרד ובהתאם לכך נוקב המקרא בעונש ההולם לכל מצב שכזה.

[למאמרו של ד"ר אבי הראל: 'עיר הנידחת, ללא רחמים?', לחצו כאן]

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ "עונשה של עיר הנידחת" ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

סגנונו ותוכנו של פרק י"ג דומים מאוד לחוזים בין ואסלים למלכיהם, הידועים לנו החל מאמצע האלף השני לפני הספירה ואילך. בממלכה החתית לדוגמה, אנו קוראים את הדבר הבא [8]:" אם אדם או עיר יתמרדו כנגד המלך, יודיעו מיד למלך...אם אדם ידבר סרה במלך, יהא זה נסיך פקיד גבוה או ממונה של הארמון אין לכסות עליו...אחרת הפרת את הברית בין העם למלך...".

בחוזה אסרחדון [9] (ראה דיוקן המלך למטה) אנו מוצאים כי:" אם תשמעו ותכסו דבר לא טוב ולא יפה ולא ישר על אשורבניפל...מפי אחיו או משפחתו ולא תגידו למלך, יחולו עליכם קללות...". כלומר אנו מוצאים בחוזים אלה, בדומה לפרק י"ג בפרשתנו, התראות כנגד מסיתים משלושה מקורות – הסתה מצד נביא, מצד בני משפחה והדחתה של עיר שלמה. אמנם הנאמר בספר דברים הינו ברית בין האל לעמו, ללא זיקה פוליטית לכאורה, אולם אם נקבל את העמדה כי ספר דברים נערך במאה השביעית לפני הספירה הרי הדבר תואם את האווירה הפוליטית של ימי יאשיהו. הברית בין האל לעמו בימיו של זה האחרון באה במקום הברית בין מלך אשור לנתיניו הישראלים שנכרתה בימיו של מנשה.

[בתמונה: דיוקן המלך אסרחדון ואמו נקיא-זקוטו במקדש מרדוק. ברונזה (במקור מצופה זהב), בערך 681-669 לפני הספירה. התמונה היא נחלת הכלל]

אין ספק שהפיתוי החמור והגדול מכולם הוא של עיר נידחת. כאן המדובר בעבודת אלילים המונית, הגוררת בעקבותיה הרג מוחלט של כלל יושביה. במקום אחר עסקנו במוסריות של ציווי זה [10], וכך סיכמנו שם את הדברים: לכאורה עיר זו מצביעה על כך שהמקרא בעד ענישה קולקטיבית והרג של בלתי מעורבים. ברם, אין אלה פני הדברים. למרות שאין מקרא יוצא מדי פשוטו, עיר הנידחת הינה מקרה תאורטי בלבד, הבא להצביע ולהדגיש אודות שני עקרונות יסוד מהותיים: האחד – עומק החקירה והתבססותה בדיני נפשות על עובדות מוצקות בלבד, תוך שהעדים נחשפים לאירוע בכללותו. והשני – עומק הטעות וההשלכות החמורות היכולות לנבוע בנפש האדם מעבודה זרה.

אחרית דבר

פרשת ראה עוסקת בין שאר נושאיה בסכנה של ההשפעה האלילית והמאבק בה. על פי ההנחה כי ספר דברים נערך סופית במאה השביעית לפני הספירה, הרי שאין הדבר מפתיע היות ובאותו זמן התרחשה הרפורמה הדתית של איחוד הפולחן של יאשיהו וחיזוק האמונה המונותאיסטית.

בעקבות הרפורמה האמורה החריף הפולמוס כנגד האלילות, ונתגבשו חוקים חמורים נגד עבודה זרה. המצב קודם בזמנה של הרפורמה של המלך מנשה הצביע על התפשטותה של האלילות ביהודה וחיקוי מנהגים אליליים היה מקובל על שכבות רחבות בעם. יאשיהו בלם את התופעה והחזיר את הפולחן של אל יחיד למרכז הבמה. ברם, למרות הרפורמה הרחבה שהנהיג, הרי שלאחר תום מנהיגותו, חזר העם לסורו, והעבודה הזרה שבה לפרוח כאמונה לגיטימית בארץ יהודה.

[בתמונה: המלך יאשיהו, מאת יוליוס שנור פון קרולספלד. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ראה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ראה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/8/19.

[1] דברים, פרק י"ב, פסוקים: ב' – ג'.

[2] ויינפלד, משה, המפנה בתפיסת האלוהות והפולחן בספר דברים,  בתוך ליקוטי "תרביץ" א - מיקראה בחקר המקרא ירושלים, מאגנס, תשל"ט, עמודים: 24 - 41. אבי הראל, מתי נכתב ספר דברים, ייצור ידע, יולי 2018.

[3] עולם התנ"ך, דברים, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמודים: 116 – 120.

[4] דברים, פרק י"ב, פסוק ל"א, ומלכים ב', פרק כ"א, פסוק ו' בהתאמה.

[5] דברים, פרק י"ג, פסוקים: ב' – ד'.

[6] שם, פסוקים: ז' – ח'.

[7] שם, פסוקים: י"ג – י"ד.

[8] ראה הערה 3, עמוד 118.

[9] אֵסַרְחַדּוֹן היה מלך אשור בשנים 681–669 לפנה"ס. החוזה שעליו חתום אסרחדון נכתב בשנת 672 לפני הספירה.

[10] אבי הראל, עיר הנידחת, ללא רחמים? ייצור ידע, אוגוסט 2017.