תקציר: איך מתמודדים עם מצב, שבו אנו כל כך פוחדים לטעות - בהחלטה, שאנו אמור לקבל - עד כי אנו נתקפים פניקה? אל תפחדו מטעויות. אם אתה טועים, אתם בחברה טובה. אתם לא לבד. זה לא בזבוז, כל עוד אתם לומדים משהו חדש!

[למאמר המקורי של פרופ' יצחק אדיג'ס (באנגלית) בבלוג שלו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן]

עודכן ב- 16 באוקטובר 2023

פרופ' יצחק אדיג'ס הוא מהחשובים במומחי הארגון של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, וזהו הבלוג האישי שלו, המתורגם לעברית. [בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK)

*  *  *

איך מתמודדים עם מצב, שבו אנו כל כך פוחדים לטעות - בהחלטה, שאנו אמור לקבל - עד כי אנו נתקפים פניקה?

אם מרבית האנרגיה שלנו ממוקדת בבהלה, נותרת לנו מעט מאוד אנרגיה להתמודד עם הבעיה שמדאיגה אותנו. אז בואו נראה, כיצד אנו יכולים להפחית חרדה:

הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לקחת נשימה עמוקה ולהירגע. 

אחר כך, כדאי לשולחן, להוציא פיסת נייר ולרשום את כל מה שאנו צריכים לעשות שמפחיד אותנו. לא נפסיק, עד שתהיה לנו רשימה מלאה של כל המשימות שעלינו לבצע, כולל כביסה.

ברגע שיש לנו רשימה סופית, הבהלה תשכך. חלק מהחרדה נובעת מהתחושה, שהבעיות הן אינסופיות. ברגע שיש רשימה ממצה, יש פחות אי ודאות. רשימה סופית יכולה להציע תחושת ביטחון כלשהי.

קודם כל צריך לצאת מהביצה...

כשאנו במשבר, אסור לנו לפעול על סמך היעדים או המטרה שלנו, לטווח הארוך בחיים. כשאנו שקועים עד צווארנו בביצה של תנינים, אין טעם לחשוב על תכנון ארוך טווח. מה שאנו באמת צריכים לעשות, זה להוציא את עצמנו מהר מהביצה לפני שנאכל חיים! לכן כדאי לתעדף את הרשימה לפי הזמן. נשאל את עצמנו, "מה הדבר הכי דחוף שעלינו לעשות, ומה יכול לחכות?" ואז נסתכל שוב על רשימת המשימות הדחופות; ונשאל את עצמנו שאלה נוספת: "האם זה באמת צריך להיעשות, או שאני חושב שצריך לעשות זאת, מכיוון שמישהו אמר לי זאת? או שזה האגו שלי שרוצה שזה ייעשה?"

לא נבחר במטלה בהתבסס על 'רוצה' או 'צריך'. נתמקד במה שצריך לעשות עכשיו; במה שהמצב מכתיב. תרגיל זה אמור לצמצם את הרשימה; אבל זה המקום בו הפחד לקבל החלטה רודף אותנו. אנו עומד מול המציאות וחוששים לטעות.

הקשת בענן כמשל ניהולי

אבל, מי אנו שלא נטעה? האם אנו מכירים מישהו שמעולם לא טעה? פתחו את התנ"ך. אפילו האלוהים טעה. אלוהים! הוא לא היה מרוצה ממעשה ידיו והחליט להרוס אותו במבול. הוא פטר את נוח מגורל זה. זה לא אומר, בהכרח, שנוח היה באמת צדיק כזה כזה גדול; הוא פשוט היה טוב יותר מבני דורו.

אז אלוהים חיסל תרבות שלמה. אחרי ארבעים יום, אלוהים כנראה גירד את ראשו ואמר לעצמו, "אתה יודע מה? זה לא הולך לעבוד. אני לא יכול לעשות אותם צדיקים". הוא הודה שהוא חסר אונים. אלוהים, שברא את היקום וכל מה שיש בו, הודה בחוסר יכולתו לתקן אותנו...

אלוהים החליט שכדי לא לחזור על טעותו; ולהזכיר לעצמו את מגבלות כוחו לשנותנו, הוא ישתול את הקשת בענן, כדי להזכיר לעצמו להפסיק את הגשם; ולא להשמיד שוב את מעשה ידיו. לא לחזור על שגיאתו!

האם אנו טובים מאלוהים? מאיפה לעזאזל השגנו את החוצפה הזו?

בדומה לו, גם אנחנו הולכים לעשות טעויות; וכל עוד אנו עושים כמיטב יכולתנו, אנו יכולים ללמוד מהטעויות שלנו.

נחזור למצב הקשה שבו אנו מצויים ופוחדים להחליט. החלטתנו עלולה להסתבר כטעות קשה מאוד. אבל מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות? עצם ההחלטה תשחרר חלק מהחרדה שלנו. נכון, יש אמנם מצבים שבהם אין מה לעשות: אם אנו הולכים למות, למשל, זה סיפור אחר. נשאר לנו רק לקבל חוות דעת שנייה ושלישית מה לעשות. אם אנו הולכים לכלא, להיות חסרי בית או לאבד את משפחתנו, זה חמור.

אבל, אם זה רק כסף, כמה גרוע זה יכול להיות? ברגע שנבין, שהתוצאה הגרועה ביותר האפשרית אינה סוף העולם, נוכל להרגיע... יהיה רע, אבל נשרוד!

נניח שכבר קיבלנו את ההחלטה. מה עלינו לעשות עכשיו?

עלינו לעקוב אחר ההשפעות ולווסת אותן, משום שאם זו הייתה טעות, עדיין יש לנו זמן לנקוט פעולה מתקנת. מה שמצליח בארגונים הוא לא מה שמצופה לקרות, אלא מה שפוקח בזמן אמת: עלינו לעקוב אחר יישום החלטותינו ולנקוט בפעולה מתקנת מידית, אם הבחירה הראשונית הסתברה כטעות.

ואם עשינו כמיטב יכולתנו, ונכשלנו; האם למדנו את הלקח שלנו כדי שלא נחזור על הטעות?

שימו תמונה של קשת בחדר שלכם כדי להזכיר לכם תמיד, לא לחזור על השגיאה. כל טעות איננה סתם טעות אלא הזמנה ללמוד. זו הזמנה להשתפר בפעם הבאה. אנשים שמעולם לא טעו מעולם לא למדו דבר. אם פחות ממחצית מההחלטות שלנו הן טעויות, אנחנו אמנם לא מצליחים; אבל אנחנו עדיין בסדר: אנחנו לומדים. אם רק עשרים אחוז הם טעויות, אנחנו מצליחים. אם אנחנו מאמינים שאיננו טועים לעולם, זו טעותנו הגדולה ביותר. אנחנו בעצם מתים, מכיוון שרק אנשים מתים - פיזית או נפשית - לא לומדים שום דבר חדש!

ועתה סיפור:

אכלתי ארוחת ערב עם לקוח שלי כשהטלפון שלו צלצל. כשחזר מהשיחה, פניו התכרכמו. שאלתי אותו:

• "מה קרה?"
•  "עכשיו גיליתי, שהפסדתי עשרים מיליון דולר."
• "איך זה מרגיש, להפסיד עשרים מיליון דולר?"
• והוא השיב: "פרופסור אדיג'ס, אני איש בר מזל."
• "מזל להפסיד עשרים מיליון דולר? כיצד ייתכן?"
• "ובכן, נרשמתי לקורס עם שכר לימוד של עשרים מיליון דולר. לא יותר מדי אנשים יכולים להרשות זאת לעצמם. אני בר מזל. עכשיו השאלה היא האם עברתי את הקורס והטמעתי את החומר, או שנכשלתי בו..."

לכן, עלינו לצפות בכל טעות שאנחנו עושים כשיעור. האם למדנו את הלקח שלנו? מי שלא לומד את הלקח - וחוזר על אותה טעות שוב ושוב - אין לו קשת בענן... 

אל תפחדו מטעויות. אם אתה טועים, אתם בחברה טובה. אתם לא לבד. זה לא בזבוז, כל עוד אתם לומדים משהו חדש!

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות;
• אוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה;
• אוסף המאמרים על פרשת נח.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות - חוסר ודאות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), 'פרשת נח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 10/10/18.