[בתמונה: השוטרים מבצעים נוהל מעצר בקטין בן שמונה. מילא הנוהל... איפה השכל הישר? המקור: מצלמות המשטרה]
[לאוסף המאמרים על משטרה בדמוקרטיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.
* * *
ארגונים ביורוקרטיים מכונים גם "ארגונים טיפשים" או 'ארגונים מטומטמים' (Dumb Organizations) למרות שכפרטים, רבים מהאנשים המרכיבים אותם מצוינים. הסיבה העיקרית לכך היא אחת המחלות הקשות של ארגונים ביורוקרטיים - שאנחנו כאזרחים סובלים מהן במיוחד - שקרויה "טיפשות על פי הנוהל": ארגונים ממשלתיים ביורוקרטיים מקריבים את שיקול הדעת של אנשיהם לטובת ציות עיוור לנהלים שלהם; בעיניהם, הנהלים גוברים על השכל הישר.
אדגיש, אינני מתכוון לנוהלי ציות שבהן חובה לציית לרגולטור; או לנוהלי הצלת חיים, המחייבים לפעול על פי פרוטוקול קבוע; אלא למה שמכונה "נהלי עבודה נכונה" – או: "נהלי Best Practice" שהם נהלים שבהם מכתיבים ביורוקרטים במטה לעובדי השטח כיצד לנהוג. מרכיב אחד חסר תמיד בכל הנהלים הללו: שכל ישר ושיקול דעת.
[להרחבה על ארגונים מטומטמים וטיפשות על פי הנוהל, לחצו כאן]
לשם המחשה הסתכלו על התמונה שלפניכם:
הנוהל מכתיב לקבלן העירוני את המיקום המדויק של הערוגות לעצים שעל המדרכות. אבל מה עושים אם העצים נשתלו לפני שנוצר הנוהל?
אם יחרוג הקבלן מהנוהל, הוא עוד עלול שלא לקבל את שכרו בטענה שחרג מתנאי החוזה. אם יפעל על פיו, כולם יתגלגלו מצחוק; אבל, איש לא יוכל למנוע ממנו לקבל את הכסף. אז הנה התוצאה של היעדר שיקול הדעת: טיפשות על פי הנוהל בתפארתה.
משטרות, מועדות מעצם טיבן כארגונים ביורוקרטיים למחלה הזו. אתן שתי דוגמאות לכך:
דוגמה ראשונה: אז מה אם העצור בן 8 בלבד?
בדצמבר 2018 הוזעקו שוטרים לבית ספר בקי ווסט בארצות הברית, כיוון שילד בן 8, עם לקויות, היכה את מורתו.
תקיפה דינה מעצר; ויש נהלים קבועים למעצר באותה משטרה: מודיעים לו שהוא עצור; מעמידים את החשוד מול הקיר עם ידיו למעלה; מחפשים על גופו; מכופפים את ידיו לאחור; ואוזקים אותו.
אז מה אם הוא ילד בן שמונה? אז מה אם הוא סובל מלקויות? האם השוטר אינו מבין שאזיקים אינם מתאימים לפרקי הידיים של בן שמונה? כמובן שמבין. הוא גם פולט זאת. אבל הוא מניח את האזיקים בכל זאת. שיקול דעת? - המרכיב החשוב ביותר בעבודתו של שוטר - אין:
את הדוגמה השנייה תרם לנו יקירנו, עו"ד יאיר רגב:
באוגוסט 2019, אולצה משטרת טקסס לפרסם התנצלות רשמית, לאחר שתמונה שצילם אלמוני - של שני קצינים לבנים על סוס שהובילה אדם שחור אזוק על ידי חבל - הרעידה את הרשתות החברתיות; והעלתה זיכרונות קשים מתקופת העבודות בארצות הברית (רגב, 2019).
מסתבר, שקיים נוהל להולכת עצורים בדרך כזו, כאשר השוטרים רכובים על סוסים ואינם יכולים להסיע את העצור. אבל - טען מפקד המשטרה - "הקצינים הראו שיקול דעת גרוע במקרה זה"... (רגב, 2019).
[למאמרו של עו"ד יאיר רגב: "מצעד הבושה - טיפשות על פי הנוהל", לחצו כאן]
לשיחה המוקלטת:
שווה להזכיר שוב – בפעם המי יודע כמה - את דברי השופט אהרן ברק על שיקול הדעת של השוטר:
"כשעלי לומר לסטודנטים באוניברסיטה מיהו בעל שיקול הדעת הגדול ביותר, התשובה היא השוטר ברחוב. לא רק שהשוטר הוא בעל שיקול הדעת הגדול ביותר, אלא שגם היכולת להתערב בהחלטתו היא הקטנה ביותר, הן בגלל סופיות החלטותיו והן בגלל הפעלת שיקול הדעת... על מנת שנקיים את הדמוקרטיה, יש לעיתים לערוך איזון בין פגיעה והגנה על זכויות האדם, איזון אשר מחייב שיקול דעת...וחלקם השני של דברי אהרן ברק מציגים את הבעיה במלוא חריפותה: "אני בעד לאפשר לשוטרים שיקול דעת; ולשם כך הם צריכים שיהיה להם המבנה הנפשי והמקצועי, על מנת שיוכלו לשקול את השיקולים השונים, הערכיים, וברגע העימות, יקבלו את ההחלטה הנכונה".
