[בתמונה: התמונה היא צילום מסך]
[לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]
פנחס (פיני) פז נולד במעברת טירת הכרמל לזוג פליטי שואה; למד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה; התגייס בשנת 1971 לחיל השריון, נלחם בקרבות הבלימה של מלחמת יום הכיפורים כמפקד מחלקת טנקים בחטיבה 14; נכה צה"ל מפגיעת טיל בחזית; חזר לשירות כמפקד ביחידת הניסוי של ה"מרכבה"; שירת כסמג"ד מילואים במלחמת לבנון הראשונה; כמג"ד מילואים באינתיפאדה הראשונה והשנייה; וכקצין אג"מ אוגדה בתפקידו האחרון במילואים, תחת מפקדי האוגדה שאול מופז, שלמה ינאי ועמוס מלכא.
הוא מתנדב זה 20 שנים כקצין הדרכה במשטרה בדרגת רפ"ק. במשך 12 שנים שימש (בהתנדבות) כיו"ר הוועד המנהל של בית הספר הריאלי בחיפה.
אב ל-6 ילדים. שני בנים (לוחמים ביחידה מובחרת) וארבע בנות בתפקידי קצונה ביחידות מובחרות ולוחמות.
* * *
קשה להעלות על הדעת, אבל יש לומר בצורה הברורה ביותר: בטחון הציבור בסכנה. גורם הסיכון העיקרי: משטרת ישראל.
לאחר שנים ארוכות של שירות מילואים פעיל שהגיעו לסיומן בגיל הקבוע בחוק, החלטתי להמשיך ולהתנדב. זה 20 שנים, אני קצין מתנדב במשטרת ישראל. שנים ארוכות של פיקוד על יחידת מתנדבים באחת התחנות; ולאחר מכן, קצין הדרכה בקורסים המסמיכים מתנדבים במדים.
במהלך שנות ההתנדבות, למדתי להכיר את עבודת המשטרה; ובעיקר, את האנשים. השוטרים, הם פסיפס מורכב של כל הרבדים בחברה הישראלית, ואין לעשות שום הכללה הכוללת את הצירוף "השוטרים הם...".
אבל, כאשר שוטר מתייצב למשמרת, הוא חייב לחשוב על דבר אחד בלבד: שוטר – זה מקצוע ! לא סתם מקצוע. זהו המקצוע אשר החוק מעניק לו את טווח שיקול הדעת הרחב ביותר מבין כל המקצועות בחברה. בראש ובראשונה, ומעל לכל, זה מקצוע המעניק את הסמכות החוקית להפעלת כוח ולשלילת חופש.
אלו סמכויות העומדות בחיכוך מתמיד עם זכויות הפרט בחברה דמוקרטית, ושימוש בלתי סביר, או חמור מכך, מוטה מסיבות שונות – טומנים בחובם פוטנציאל של פגיעה קשה באמון בשלטון החוק.
טיפול המשטרה בהפגנות בירושלים, מעלים סימני שאלה קשים על רמת המקצוע של בעלי הדרגות הבכירות במשטרת ישראל וכנגזרת מכך, אפשרות לפגיעה קשה (עד בלתי הפיכה ) באמון הציבור שהוא תנאי בסיס לפעילות המשטרה.
האוטובוס שהביא אותי לירושלים, הוריד אותי בכניסה לעיר ליד גשר המיתרים. מנקודת מבטי, כאזרח שומר חוק, התכוונתי לצעוד משם לכיוון כיכר פריז ללא הפרעה לסדר הציבורי, על מדרכות וללא כל עימות עם המשטרה.
במקום התאספו (להערכתי) קצת יותר מ-1,000 אזרחים. כן, הייתה במקום אנרגיה. לא, לא הייתה אלימות, לא הייתה שום כוונה להפר את הסדר הציבורי ולא כל שכן, להתעמת עם המשטרה.
למשטרה, היו ככל הנראה כוונות אחרות!
מיד עם תחילת הצעידה, נעשו ניסיונות בלתי פוסקים לחסום את הצועדים. במקום לאפשר להם לצעוד בדרך הקצרה ביותר או הבטוחה ביותר (על פי שיקול מבצעי), יזמה המשטרה חסימות של שרשרת שוטרים בכל אחת מהצמתים. מובן מאליו, שכאשר מדובר בכמות כזו של צועדים, שאין להם מנהיג אחד, שלחלקם אין היכרות עם הסביבה ובעיקר, שרוצים להגיע ליעדם, לא היה למשטרה כל סיכוי. כל חסימה, גרמה לצועדים לפנות לרחובות אחרים, להתפצל ולשוטרים לנטוש את המחסור שלא היה יעיל, לפתוח בריצה מבוהלת לנקודה אחרת ולנסות להמתין שם לצועדים.
לאחר שעה של צעידה, ברחוב בצלאל, סמוך מאוד לכיכר פריז, הצליחו סוף סוף השוטרים לבלום את הצועדים. בשלב הזה, השוטרים היו מותשים ומתוסכלים מהמאמץ הפיזי חסר התכלית, הצועדים רצו להגיע לכיכר בה כבר היום עשרות אלפים, ואיש לא יכול היה לספק הסבר הגיוני לחסימה.
למותר לציין, הרחוב היה שומם כמעט (מלבד הצועדים), תנועת המכוניות הייתה אפסית, והחסימה הייתה נטולת כל היגיון. שמעתי את התייחסותו של תנ"צ שומר (ועוד "גורמים משטרתיים") לאירועים בהם צולם סנ"צ תוקף צועדים.
ובכן, בניגוד לתנ"צ שומר – אני הייתי שם. במרחק של מטרים ספורים, ללא כל קשיי צפייה. ראיתי את שרשרת השוטרים חוסמת את הצועדים. ביקשתי אישית לעבור – ולא ניתן לי. ראיתי בחור צעיר עומד מול הסנ"צ ומבקש לפתוח את החסימה. ראיתי את הסנ"צ הודף אותו בפראות ובאלימות, מפיל אותו, רץ אחריו, גורר אישה שרכנה על הצעיר, מכניס סוסי ענק שרמסו את האנשים וגורם לסיכון חמור של האזרחים. את כל זאת – ראיתי , ואני מוכן להעיד על כך.
[בתמונה: את כל זאת – ראיתי , ואני מוכן להעיד על כך... התמונה היא צילום מסך]
אבל עצוב מכל, ראיתי את פשיטת הרגל המקצועית של מפקדי המשטרה!
משימה שמלכתחילה הייתה חסרת כל הגיון מבצעי, כשלה שוב שוב ברגעי המבחן ולבסוף, התמוטטה סופית תוך גילוי אלימות, פגיעה באזרחים בלתי מעורבים ויצירת משבר בלתי הכרחי.
משטרה אינה יכולה לפעול ללא אמון הציבור. משטרה יכולה לאכוף את הסדר, ולמנוע פעילות עבריינית, רק כאשר יש לזה גיבוי ציבורי מתוך אמון בשיקוליה. משטרה שמגדירה כאנרכיסטים , עשרות אלפי אזרחים המבקשים למחות – לא תוכל למלא את תפקידה.
טוב תעשה משטרת ישראל, אם תשנן למפקדיה את "פקודת המשטרה נוסח חדש 1971" ותרענן את זיכרונם בכל הקשור לאמון הציבור במשטרה.
משטרת ירושלים של אמש, הפגינה חוסר מקצועיות, חוסר אמפתיה, אבדן עשתונות ובעיקר, רשמה לעצמה כישלון מבצעי קשה... עצוב!
[להרחבה על אמון, לחצו כאן] [להרחבת סוגיית אמון הציבור במשטרה, לחצו כאן]
[התמונה: 'ייצור ידע']
מאמר טוב של אזרח. בחזקת "אורח לרגע רואה כל פגע". כדאי תמיד לקרוא דעות של אחרים מה גם שהוא, לדבריו נכח במקום.
מותר לכל גוף להכיר בטעויות (באם היו) ולהפיק לקחים. גם במשטרת ישראל.
קראתי בעיון, פעמיים.
בכל הכבוד הראוי.
אני מנסה לברר.
האם השתתפת בתחקיר או היית נוכח בהפס"ד בירושלים? ואם כן יותר מפעם אחת? האם כולל מוצא"ש האחרונה???
האם זיהית שוני בהתנהלות?
אכן שוטר זה מקצוע.פיקוד וניהול ארגון מסובך כזה שגם התרבות הארגונית שלו בעייתית,איזה תפקידי פיקוד משטרתיים ביצעת?
האם פיקדת על יחידות גדולות,תחנה גדולה, מרחב ויותר?האם היית שותף לאחרונה בעשור האחרון, לעבודות מטה וחשיבה ברמה הלאומית.
ויחד עם זה, דובי יקירי, קשה שלא לראות את ההיגיון המקצועי מתוך דברי הכותב. לפעמים, דווקא הילד רואה שהמלך ערום…
1. מדוע המייל שלי והשם לא מופיעים,חבל.
2.אני רואה במאמר,מאמר שמתיימר להיות מקצועי. אפילו מאוד מקצועי.
3. בנוסף לשלאלות שהפניתי לכותב,אני יכול הוסיף כמובן עוד שאלות ,כגון בכמה הפס"דים אלימים השתתף ובכמה היה מפקד האירוע.
4.אני "תליתי את חרבי" אחרי 53 שנה בתפקידים שהם למעלה מקצין מתנדבים תחנתי ,אני לא מעז, להתבטא בכזו נחישות ויש לי את כל הרקע המתאים לשפוט,ואני לא חוסך שבטי,אבל אני מוכר במומחה ברמה לאומית ובין לאומית עם עשרות שנות ניסיון.
5. בשפה פחות אקדמית: אני שונה יוהרה וכאלה שבטוחים שהשמש זורחת להם.אגו מטורלל.
6.אוהב אותך יחזקאל,שמור לנו על הגחלת.