[בתמונה: ציור הקיר בחוף מציצים... האמן: רמי מאירי. הצלם: אודי שטיינוול, מתוך אתר פיקיויקי. דף התמונה בוויקישיתוף (WikiCommons)]

[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 5 בפברואר 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

50 שנים עברו מאז יצא לאקרנים הסרט 'מציצים'. לזקנים שכמותי, הצפייה בו ובנו, בפרספקטיבה של זמן שנויה במחלוקת, ומעוררת מחשבות נוגות, עד כמה דומה הממבו ג'מבו הקיצוני, מימין ומשמאל; וממש כמו בתחילת המאה העשרים עד כמה התקינות הפוליטית והנדסת התודעה משמאל, נותנת לגיטימציה לסתימת פיות אחרת, שהכרנו היטב במאה העשרים וחשבנו שהיא כבר מאחורינו...

בתחילת שנת 2001 פרסם בית המשפט העליון של אפגניסטן כי על כל הפסלים ברחבי המדינה להיהרס, שכן הם "לא-אסלאמיים" ומשמשים כדמויות אליליות לכופרים; וסותרים את האידאולוגיה השלטת.

אני זוכר את עוצמת הזעזוע של כולנו; ואת ההשוואות שעשו רבים לאקט שריפת הספרים הנאצי במאי 1933: 34 שריפות ספרים נערכו אז באוניברסיטאות, בערים ובעיירות ברחבי גרמניה; והן משמשות אותנו, עד היום – לפחות כך אני מקווה - כסמל רב עוצמה, למחירה של אי סובלנות ולתוצאותיה של צנזורה רעיונית.

[בתמונה: רגע הפיצוץ של פסלי בודהה בבמיאן, אפגניסטן. התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי Beh-nam; והיא מוצגת בשימוש הוגן]

ואז התחיל טרלול התקינות הפוליטית משמאל...

אחר כך עברה הצנזורה מהמשטרים לגורמי קיצון; שמשתלטים על סדר היום; והתחיל הטרלול האמריקני והאירופי, שבו ההיסטוריה משוכתבת ויצירות אמנות מושחתות; מוזיקה נגנזת; וספרים מורדים מהמדפים, כי 'אינם תקניים' בלשון אותן קבוצות:

כך למשל, הוסרה אחת מקלסיקות הפילם של כל הזמנים - הסרט "חלף עם הרוח" – מרשימת הצפייה של נטפליקס; כך נופצו או הושחתו פסלים של גדולי האומה האמריקנית והבריטית – מוודרו וילסון ועד וינסטון צ'רצ'יל; ולמה? כי כל אלה הם "בלתי תקניים" וסותרים את אותה אידאולוגיה משתלטת (מזכיר לכם משהו מתחילת המאה ה- 20?).

[בתמונה: כרזת הסרט חלף עם הרוח... הוא כבר איננו 'תקני'... אנו מאמינים שאנו עושים בכרזה שימוש הוגן]

לתיאוריה שעומדת מאחורי הדרישות למחוק כל מה ש'בלתי תקני' קוראים, בין היתר: "תרבות האונס", על שמו של סרט משנת 1975 בשם זה, שהשורה התחתונה שלו הייתה, כי מתקיימת נורמליזציה של אלימות כלפי נשים; שמעודדת אלימות מינית ואחרת כלפי נשים בתקשורת ההמונים ובתרבות הפופולרית.

[לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

היחס של חלקנו לסרט 'מציצים' ולחוף מציצים, כסוג של אתר היסטורי, מלמד שגם אנחנו מתחילים לטבוע בביצת הטרלול הזו:

ב- 23 באוגוסט 2020 פרסם המדריך שלי בצופים לשעבר, כתב הפלילים המיתולוגי בוקי נאה, פוסט ותמונה שמנציחה את מחיקת התמונה – יצירת הקיר האייקונית של רמי מאירי – בחוף, שכונה עד היום 'חוף מציצים'; ומעכשיו, השד יודע איך...

[בתמונה: הלכה הנוסטלגיה... מקור הצילום: בוקי נאה, פייסבוק]

קדמה למחיקה אגב, השחתת התמונה על ידי פעילות פמיניסטיות של מה שמכונה: "היחידה ללוחמה בטרור מגדרי", לא פחות, בנובמבר 2018. הנה, כך נראתה תמונתו של רמי מאירי אחרי ההשחתה; והוא עצמו, מסתבר, 'חזר בתשובה' ומגן בעצמו על הרס יצירתו...

[יצירתו של רמי מאירי אחרי ההשחתה התמונה שותפה בפייסבוק ע"י Shira Hertzanu]

מה יהיה הצעד הבא?

לאסור את הקרנת הסרט 'מציצים', כי הוא כבר 'בלתי תקני'? אולי לאסור את השמעתם של אריק איינשטיין ואורי זהר כזמרים בלתי תקניים; ועוד ועוד פעולות שמספרות לנו מה לצייר; על מה לכתוב מוסיקה; ומה לומר; וגרוע מזה – מה אסור לצייר; ואסור להלחין ולשיר; על מה אסור לכתוב; ומה אסור לומר.

למי במדינה דמוקרטית יש זכות להשחית יצירות אמנות ולקחת מאיתנו את ילדותנו, כי זה פוגע באידאולוגיה שלו?

"זו הייתה תקופה אחרת..." כתבה תלמה אליגון ושר יהורם גאון, את המנגינה של דובי זלצר, "ההיסטוריה לא חוזרת, השירים היו שירים, ואנחנו מן הסתם, היינו אחרים". אחרים בטוח. אבל טובעים בתרבות של אונס?

.

למה הלחינה נעמי שמר את אהבת פועלי הבניין? כי היא סוטה?

נעמי שמר כתבה והלחינה את השיר "אהבת פועלי הבניין" לא כיוון שהיא אשה סוטה, והיא וודאי שלא התכוונה להטרדה מינית. הפשע הגדול שתיארה בשיר לא היה שריקות ההטרדה לעבר האשה היפה, אלא דווקא העובדה שהיא "לא עוצרת מעולם" כשפועלי הבניין שורקים...

וגם להגיד "לא", לא היה תמיד במשמעות של "לא"

מה, דן אלמגור המציא את מילות השיר "כשאת אומרת לא" מדמיונו המעוות, החולני, הסוטה והקודח? הוא הרי רק תאר תמונת מצב... בימים הרחוקים ההם, אף "בת טובים" בלשון התקופה, לא אמרה "כן" בהתחלה....

קיצוניות מצד אחד מולידה קיצוניות מהצד האחר

כדאי להזכיר לכולנו, שסכנה לדמוקרטיה וסתימת פיות איננה באה רק מימין; ושקיצוניות מצד אחד תוליד תמיד – במערכת מורכבת - ועולמנו הוא מערכת מורכבת – את אותם מעשים בדיוק, מהצד השני.

בין כל לקחי השואה ומלחמת העולם השנייה, שבחרנו לאמץ, השמטנו עובדה חשובה: הגורם העיקרי שדחף המונים לזרועות הנאצים לא היה האנטישמיות; אלא הפחד הקמאי של רבים מפני הקומוניסטים; שהפעילו "יחידות טרור אידאולוגיות" אלימות, להשגת מטרותיהם. פלוגות הסער הנאציות מימין – על מדיהן וחימושן - היו רק חיקוי מוצלח של היחידות הקומוניסטיות; והאזרחים בגרמניה, בערבו של יום, כשהם נאלצו לבחור; העדיפו קיצוניות ימנית, כי קיצונים ימניים אוהבים בדרך כלל את עמם ושונאים עמים אחרים; בעוד קיצוני השמאל אוהבים עמים אחרים ושונאים את עמם שלהם.

אז חברותי, בנות "היחידה ללוחמה בטרור מגדרי" ומנהיגות המאבק הפמיניסטי:

בזמן שאתן הורסות את זיכרונות ילדותנו ומוציאות את שירינו מרשימות ההשמעה; כדאי רק שתזכרו, שבעצם המעשה הזה אתן נותנות לגיטימציה לאחרים לעשות לכן – ושוב לצערי, גם לנו - את אותו הדבר הדיוק.

בקצב שבו מדינת ישראל גולשת לכאוס; הימים האלה, עלולים להיות קרובים הרבה יותר, ממה שכולנו חושבים.

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן]

[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.