[התמונה היא קריקטורה שנוצרה על ידי האמן: marian kamensky, ב- 16 ביולי 2016. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים על דיקטטורות, לחצו כאן]

עודכן ב- 17 בינואר 2023

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

עמר דנק כתב שמונה פרקים בסדרה זו. ראו באוסף המאמרים על דיקטטורות, לחצו כאן.

*  *  *

מהפכת הקצינים החופשיים במצרים החזיקה 60 שנה, עד שמהומות תחריר אילצו את מובארק להתפטר. 4 שליטים היו בשושלת הדיקטטורה המצרית השניה (אחרי המלך פארוק). בבחירות הדמוקרטיות החופשיות שהתקיימו במצרים נבחר נציג האחים המוסלמים. הדמוקרטיה במצרים החזיקה כשנה, עד להפיכה הצבאית של א-סיסי. אז, איך דיקטטורות מסתיימות?

יותר מ-1/3 מהדיקטטורות שהסתיימו מאז מלחמת העולם ה-2 הסתיימו בהפיכה. זאת הדרך שמצריכה את שיתוף הפעולה המצומצם ביותר מבין החלופות האפשריות, להחליף את השלטון הדיקטטורי המכהן. לכן הכי קל לתאם אותם. זאת למרות שהסיכון הנלווה לניסיון הפיכה הוא הגבוה ביותר, הפיכה שתיכשל צפויה להביא בדרך כלל למאסר או הוצאה להורג על בגידה.

[לקובץ המאמרים על עונש מוות והוצאה להורג, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'שיתוף פעולה', לחצו כאן]

[בתמונה: יותר מ-1/3 מהדיקטטורות שהסתיימו מאז מלחמת העולם ה-2 הסתיימו בהפיכה... הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני, תלוי הפוך, בתחנת דלק במילנו - לצד פילגשו ובכירים פשיסטים אחרים - נסקל באבנים על ידי ההמון, עד שפניו הושחתו כליל. מוסוליני נלכד על ידי פרטיזנים, בעת שניסה לגנוב את הגבול במשאית, ליד אגם קומו. משם הובאו הגופות והוצגו לראווה במילנו אפריל 1945, התמונה היא נחלת הכלל]

מאז סיום המלחמה הקרה יש צניחה בשיעור ניסיונות ההפיכה בדיקטטורות, משתי סיבות מרכזיות:

• יותר דיקטטורות אפשרו בחירות סמי תחרותיות. מהלך כזה מאפשר תקווה לאופוזיציה לחלופות פחות מסוכנות להחלפת השלטון. ככלל כפי שמראה הגרף המצורף בדיקטטורות בהן יש בחירות חצי תחרותיות היו פחות ניסיונות הפיכה בממוצע מאז 1946;
• היעדר תמיכה חיצונית לניסיון ההפיכה ע"י אחת המעצמות מה שמגדיל את סיכויי ההצלחה של ההפיכה;

רבע מהדיקטטורות מסתיימות בבחירות דמוקרטיות; שבהן הדיקטטורה המכהנת לא הצליחה להיבחר. 1/6 מהדיקטטורות מסתיימות בעליה בפופולריות של יריב פוליטי; ובהתגייסות רחבה של האוכלוסייה, שמגיעה בהדרגה. במקרים כאלו, חילופי השלטון נעשים בלי אלימות רחבה, כמו שהיה במהפכה האיסלאמית של איראן.

[בתמונה: 1/6 מהדיקטטורות מסתיימות בעליה בפופולריות של יריב פוליטי; ובהתגייסות רחבה של האוכלוסייה, שמגיעה בהדרגה. במקרים כאלו, חילופי השלטון נעשים בלי אלימות רחבה, כמו שהיה במהפכה האיסלאמית של איראן. התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי Sa.vakilian. רשיון שימוש: GNU]

ב-8% מהמקרים הדיקטטורה התחלפה אחרי מרידה חמושה של כוחות אופוזיציה, שצברו כוח והתעמתו בצורה אלימה עם כוחות השלטון. קרי, אחרי מלחמת אזרחים בהיקף כלשהו. ב-8% נוספים, האליטה השלטת עשתה שינוי במבנה השלטון כדי למנוע את נפילתה. לבסוף קיימים מקרים לא רבים של הצבת שלטון ע"י גורם חיצוני כמו ברה"מ בהונגריה; ארה"ב ביפן; וגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה. במקרים בודדים יש התפרקות של המדינה כמו בתימן.

למה דיקטטורות נופלות

בדיקטטורות יציבות רוב האזרחים תומכים במשטר, אחרי שהן נופלות מסתבר שכמעט כולם רצו שהמשטר יוחלף...

התופעה נקראת "Tipping Point Phenomenon". ההגדרה הושאלה מפיסיקה למדעי החברה, במחקר שמצא שמשפחות לבנות בארה"ב נשארות לגור בשכונה כל עוד מספר המשפחות של שחורים נותר מתחת לסף מסוים. בנקודה מסוימת מתרחשת עזיבה המונית ומהירה יחסית. קרי, יש נקודת שבירה, שבה קבוצה רחבה של אנשים מחליפים את דעתם.

[בתמונה: נקודת שבירה. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

כדי שדיקטטורה תיפול צריך שתהיה התנגדות אזרחית משמעותית למשטר המכהן. כאשר אזרחים מקבלים טובות בהיקף ניכר, אין להם אינטרס חזק מספיק כדי למרוד. כל עוד ערב הסעודית תעניק רמת חיים גבוהה לאזרחים, משפחת סעוד לא צפויה להיתקל בקשיים רחבי היקף. הקושי המרכזי עלול להיווצר במלחמות כוח בתוך המשפחה השלטת.

גם בדיקטטורות יש את אותה נקודת מפנה. כל עוד המשטר לא נתקל בקשיים או במשבר חריף, האזרחים מתאימים את עצמם תחת הנחת העבודה שצריך לעשות את המיטב עבור עצמם תחת המערכת הפוליטית הנוכחית. כאשר מתרחש משבר, קיימת נקודה כלשהי, שאותה לא ניתן לדעת מראש, שבה האזרחים יתחילו לפעול תחת ההנחה שהמשטר עומד ליפול. זה גם ההסבר למה קשה לחזות מתי משטר עומד לקרוס. לענייננו זה חשוב כאשר באים לנתח את שרידות המשטר באיראן. חשוב לזכור שלא מדובר בתופעה לינארית.

משבר כלכלי

אחרי משבר הנפט ב-2013 דיקטטורת צ'אבס/מאדורו נקלעה לקושי חמור לשלם עבור מוצרי יבוא. זה הוביל להפסקת התכנית הכי פופולרית של המשטר לקנות תומכים, חנויות מכולת מסובסדות באזורי עוני. האליטה השלטת איבדה את הכלי החשוב ביותר שלה להשגת תמיכה ציבורית. משבר כלכלי מסוג כזה מגדיל את האטרקטיביות להצטרף לאופוזיציה.

משבר כלכלי מערער את היציבות של דיקטטורות, אבל למשטרים דיקטטוריים, כמו גם לדמוקרטיים יש יכולת לגדר את נזקי המשבר ובמצבים מסוימים אפילו לצמוח ממנו. תיעול של עיקר ההפסדים לגורמים שפחות עלולים לערער את המשטר, בדרך כלל אוכלוסיות חלשות שהיכולת שלהן להתארגן נמוך, ולהפחית את הנזק אצל מקורות עוצמה חיוניים. מאדורו אמנם סגר חנויות רבות, אבל הותיר את אלו שנמצאות בשכונות החיוניות למשטרו בקרקאס.

[בתמונה: מאדורו אמנם סגר חנויות רבות, אבל הותיר את אלו שנמצאות בשכונות החיוניות למשטרו בקרקאס... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kremlin.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY .0]

משברים כלכליים מגדילים במידה ניכרת את הסיכוי לקריסת דיקטטורה. באלו שיש מפלגות מסודרות ונוצרה תלות רחבה של חלקים באוכלוסיה במפלגת השלטון, הסיכוי שזה יקרה נמוך במידה ניכרת. זה מצבה של איראן.

מידת כוחו הפרסונלי של האוטוקרט ושחיתות שלטונית

שחיתות שלטונית היא חלק מכל המשטרים, בדיקטטורות השחיתות השלטונית גדולה יותר במידה ניכרת מדמוקרטיות, כיוון שהשלטון אינו כפוף לשלטון החוק, ואין חשש שהוא יואשם כל עוד הוא מכהן. בדיקטטורות - שבהן יש מידה גבוהה של פרסונליזציה של הדיקטטור - השחיתות השלטונית גבוהה יותר. זה לא נובע רק מכך שהדיקטטור צריך לקנות תמיכה בכסף, אלא גם שבמשטרים כאלה הדיקטטור יודע, שאם יפסיד את השלטון הוא צפוי למאסר או למוות (בשונה ממשטרים פחות מדכאים). הכסף משמש לו ולמשפחתו תעודת ביטוח, במקרה של נפילת משטרו; וכך הוא יכול לברוח מחוץ למדינה ולהתקיים ברווחה. שחיתות שלטונית מאפשרת כוח למנהיג, כיוון שבדרך זו הוא יכול להיפטר מגורמים מאיימים מתוך האליטה, כי כולם באליטה חוטאים בשחיתות. זה מאפשר תלות גדולה יותר של האליטה במנהיג.

שליטים שצוברים כוח רב מדי מגדילים את כמות האנשים שיש להם אינטרס לנסות להחליף אותם, כיוון שהם לא זוכים להינות ממנעמי השלטון.

יש הבדל בין דיקטטורות צבאיות לבין דיקטטורות אזרחיות. סיכויו של אוטוקרט צבאי שלא ירכז כוח ועוצמה בידיו להמשיך ולשלוט, כמו סדאם חוסיין, נמוכים ב-5% בכל שנה; לעומת אוטוקרט שריכז את הכוח אצלו. פעמים רבות, זה יוביל דווקא לבחירות דמוקרטיות. לעומת זאת, בשלטון אזרחי המצב הפוך. דיקטטורות שבהן מכהנת מפלגה, ולא עריץ יחיד, הן בעלות סיכוי טוב במידה ניכרת להאריך ימים. איראן, סין, וברה"מ הן דוגמאות למשטרים כאלה.

[בתמונה: מחאה פוליטית בהונג קונג נגד מעצר של סינית פרס נובל לשלום חתן ליו שיאבו. דיקטטורות שבהן מכהנת מפלגה, ולא עריץ יחיד, הן בעלות סיכוי טוב במידה ניכרת להאריך ימים... התמונה היא נחלת הכלל]

מוות של השליט

465 דיקטטורים התחלפו מאז מלחמת העולם ה-2, לא כולם מתו בסיום הקדנציה. 61 דיקטטורים מתו מוות טיבעי (נאצר, חאפז אל אסאד, האב והסב של קים ג'ון און). בתקופה הזאת, מתוכם 40 שהיו השליט הראשון בשושלת ועוד 21 שהיו ממשיכי דרך.

כמעט במחצית המקרים בהם מת השליט נפלה הדיקטטורה. החלפת מנהיג בדיקטטורות מערערת את היציבות, וצפויה לחולל מאבק בתוך האליטה השלטת. מקרים כמו קים ג'ון און, בשאר אסאד והמלך עבדאללה הם המקרים הפשוטים יותר; שבהם ברור היה מי אמור להחליף את השליט; ועדיין מהלך ייצוב השלטון לקח זמן, והיה חשש ליציבות המשטר.

רפאל טרוחיו - אוטוקרט מושחת ברפובליקה הדומיניקנית - נרצח בהתנקשות ב-1961. אחרי מותו החל מאבק בין 3 מרכזי הכוח של השלטון – הצבא, שהיה בסיס התמיכה שלו. משפחתו הרחבה ששלטה על רוב הנכסים והכלכלה של המדינה בזכות שלטונו, וחואקין באלגוואר שהיה המוביל של מפלגת השלטון של טרוחיו. מאזן הכוחות בין שלושתם היה מאוזן; וזה הוביל לכך ששנה אחרי מותו, קרסה הדיקטטורה. באלגוואר חזר לשלטון 4 שנים אחר כך.

ככל שהפרסונליזציה של האוטוקרט גדולה יותר, הסיכוי שהדיקטטורה תסתיים גדול יותר וגם אם זה לא יקרה באופן מיידי אורך השלטון קצר יותר. העיקרון לא עובד לגבי מונרכיות; שם, סיכויי העברת המשטר ליורש העצר טובים יותר. יחד עם זאת מרבית המונרכיות לא שרדו מאז מלחמת העולם ה-2. רק 7 מהן שרדו, בפרט במזרח התיכון. 12 מלכים הודחו, 3 מהם בנפאל, 7 מהם בהפיכה צבאית.

דמוקרטיזציה

הסיכוי שדיקטטורה צבאית תסתיים בבחירות דמוקרטיות גבוה בצורה משמעותית מאשר דיקטטורות שנשלטות ע"י אזרחים או מפלגות אזרחיות. זאת, כיוון שבמקרים כאלה, רוב אנשי הצבא שהיו בשלטון נותרים לרוב בתפקידם; ולא נשלחים לכלא. קחו לדוגמא את חוסני מובארק: בזכות העובדה שלא הלך למלחמת אזרחים כמו אסאד או קדאפי הוא נשפט והלך לכלא ולא הוצא להורג. בכירי הצבא במצרים המשיכו לכהן, ואכן תוך שנה ביצעו הפיכה צבאית וחזרו לשלטון. אנשי הצבא יודעים שאם הדיקטטורה תוחלף בדיקטטורה אחרת, הם יוחלפו ע"י השלטון החדש כדי שזה יוכל לשלוט.

[בתמונה: חוסני מובארק במעצר: בזכות העובדה שלא הלך למלחמת אזרחים כמו אסאד או קדאפי הוא נשפט והלך לכלא ולא הוצא להורג... התמונה היא נחלת הכלל]

התמריץ לדיקטטורים לשאת ולתת עם האופוזיציה הוא, שזה מצמצם את הסיכוי שלהם להימנע מגירוש / כלא / מוות. הממצאים מראים, שדיקטטורים - שצברו כוח אישי רב - צפויים בסוף שלטונם לסוף רע יותר לעומת דיקטטורים, כיוון שהם פחות נוטים ללכת לכיוון מו"מ עם האופוזיציה; ולכן, רק בכוח ניתן להחליף אותם.

ככלל, דיקטטורות - שנשלטות ע"י מפלגות - פחות נכונות לקיים מו"מ עם היריבים הפוליטיים ולהסתכן באבדן הכוח הפוליטי ושליטה על כלכלת המדינה.

[לאוסף המאמרים על דיקטטורות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), עונש מוות והוצאה להורג באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• Przeworski, A., Alvarez, R.M., Alvarez, M.E., Cheibub, J.A. and Limongi, F., 2000. Democracy and development: Political institutions and well-being in the world, 1950-1990 (Vol. 3). Cambridge University Press.
• Chang, E. and Golden, M.A., 2010. Sources of corruption in authoritarian regimes. Social Science Quarterly, 91(1), pp.1-20.
• Geddes, B., Wright, J. and Frantz, E., 2014. Autocratic breakdown and regime transitions: A new data set. Perspectives on Politics, 12(2), pp.313-331.
• Geddes, B., Frantz, E. and Wright, J.G., 2014. Military rule. Annual Review of Political Science, 17, pp.147-162.
• Debs, A., 2016. Living by the Sword and Dying by the Sword? Leadership Transitions in and out of Dictatorships. International Studies Quarterly, 60(1), pp.73-84.
• Geddes, B., Wright, J.G., Wright, J. and Frantz, E., 2018. How dictatorships work: Power, personalization, and collapse. Cambridge University Press.