[בתמונה: היינריך הרביעי מבקש מחילה בפני האפיפיור גרגוריוס השביעי. ציור של קרלו עמנואל, המאה ה-17. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על מאבק השחורים בארצות הברית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משטרה ופוליטיקאים, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה. פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף. 

*  *  *

בשנת 1077 נכנע הקיסר היינריך הרביעי ללחצים שהופעלו עליו, חזר בו מהחלטותיו הקודמות וכלשון הביטוי, "הלך לקנוסה", אל האפיפיור גרגוריוס השביעי, כדי להשיב לעצמו את התמיכה בו.

עתה, כחודשיים לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, היה זה המועמד הדמוקרטי, ג'ו ביידן, שנכנע לסקרים ולראשי הקמפיין שלו; והלך, הפעם לקנושה ויסקונסין, כדי לנסות ולהציל את הירידה בתמיכה הציבורית, שחווה המפלגה הדמוקרטית על רקע הכאוס ברחובות הערים הנשלטות על ידי הדמוקרטים בארצות הברית.

בעוד המועמד הרפובליקני, הנשיא דונלד טראמפ, רץ כאחוז תזזית מכינוס בחירות למשנהו, ג'ו ביידן - עוד מעט בן 78 - איננו מנהל בעצם את מסע הבחירות שלו ונשאר ספון בביתו בדלאוור, מפחד הקורונה.

כזכור, ב-23 באוגוסט, בקנושה, נורה בגבו ג'ייקוב בלייק (Jacob Black) בן ה-29 שבע פעמים, בעת עימות עם שוטרים שחשדו שהוא נכנס לרכבו כדי ליטול סכין שהייתה ברשותו. בעקבות פציעתו של בלייק הועצמו המהומות בקנושה ועימם ההרס של רכוש, פרטי וציבורי.

[ג'ייקוב בלייק לפני הירי. המקור: @davenewworld_2/Twitter]

הנשיא טראמפ הגיב מהר. הוא שלח לקנושה כוחות פדרליים להשליט סדר, למרוצת התנגדות ראש העיר והמושל; העניק לרשויות בוויסקונסין סיוע של 42 מיליון דולר כדי לשמור על שלום הציבור; ו- 4 מיליון דולר לעסקים שנפגעו; והוא הגיע לבקר למרות התנגדות ראש העיר והמושל, פגש תושבים שרכושם עלה באש הפורעים; כשהוא מפנה אצבע מאשימה כלפי הדמוקרטים שמעודדים את האלימות:

[להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן]

.

על רקע הביקור המוצלח הזה, לא הייתה לביידן ברירה, אלא להתחיל לכתת את רגליו. והוא הלך בעקבות טראמפ, לקנושה. הנה, ראו את ביידן מדבר בפני כ- 60 תומכים בכנסיה בקנושה:

.

כמו לחזק את טענות טראמפ, המסר שיצא מהביקור שלו לא היה מסר תקיף של החזרת הסדר וחיסול האנרכיה אלא של אמפתיה לבלייק ולמשפחתו וקריאה לאיחוד שורות בציבור האמריקני.

מאז הפסיד ריצ'רד ניקסון המיוזע לג'ק קנדי הנינוח והחתיך בעימותים הטלוויזיוניים, בספטמבר אוקטובר 1960, אנו כבר יודעים, שבחירות מוכרעות, במידה רבה, על דימויים.

[בתמונה: הנשיא ניקסון מימין והנשיא קנדי. שתי התמונות הן נחלת הכלל]

הדימוי של ביקורם השונה של טראמפ וביידן בקנושה סיפר, בעצם, את כל הסיפור של הבחירות, עדכני להיום:

• האחד, ג'ו ביידן, חבוש מסיכה; מדבר בקול נמוך, אם תרצו חלוש, בפני קהל אוהד;
• ולעומתו, דונלד טראמפ, נמרץ ושש לקרב, מדבר בתקיפות, ללא מסיכה; לא נרתע מראש העיר והמושל שדרשו שלא יגיע; ומהמפגינים שהגיעו למחות נגדו; מלווה כל העת בשוטרים; ומעביר מסר ברור של החזרת השליטה על הרחוב לאזרחים.

קשה להשתחרר מהרושם, שג'ו ביידן כאילו משחק את התפקיד שכתב עבורו דונלד טראמפ, כדי להצדיק את הטיעון, שהדמוקרטים בחרו אדם עייף ותשוש, כדי שישמש בובה בידי הפלג האקטיביסטי במפלגה הדמוקרטית וישרת אותו, על גב הציבור כולו.

אם ככה נראה מסע הבחירות, דומה שהיזמה כבר נשמטה מזמן מידיהם של הדמוקרטים; שמייחלים עתה לנס משמים, שייצור שוב תפנית הסקרים; ויחזיר אליהם את הנשיאות שנראתה בטוחה רק לפני חודש; ושלפחות עדכני לעתה, הולכת ונשמטת מידיהם.

לשיחה המוקלטת:

[לאוסף המאמרים על מאבק השחורים בארצות הברית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משטרה ופוליטיקאים, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על בחירות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/9/19.