[בתמונה: מניית הריקוד: קבוצות של אנשים - גברים, נשים, וילדים – החלו לרקוד ללא כל סיבה נראית לעין, ורקדו רקדו – ללא תכלית ועד שהתמוטטו... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף. 

*  *  *

באירופה, בין המאות ה- 14 ל- 17 ידעה היבשת מחלה מוזרה שמוכרת היום בשם מאניית הריקוד (Dancing mania).

זה היה סוג של פסיכוזת המונים, שבה קבוצות של אנשים - גברים, נשים, וילדים – החלו לרקוד ללא כל סיבה נראית לעין, ורקדו רקדו – ללא תכלית ועד שהתמוטטו (ראו הסרטון למטה).

גם את מה שקורה אצלנו בישראל – כמו גם במקומות אחרים בעולם כמו ארה"ב – אפשר לקטלג כ פסיכוזה המונית; והרבה פסיכולוגים יעשו עוד הרבה דוקטורטים על התקופה המטורללת שלנו.

.

פְּסִיכוֹזָה היא מונח מתחום הפסיכיאטריה, המתאר מצב קיצוני של אובדן חלקי או מלא של קשר עם המציאות. הפסיכוזה מאופיינת בהתנהגות הנחווית כמוזרה או חריגה ובלתי מובנת, העלולה לעורר לעיתים רגשות חרדה ודחייה מצד המתבונן מהצד.

פרטים לוקים בפסיכוזה; אבל גם קבוצות, כמו במקרה של מאניית הריקוד, שמאמצות התנהגות קולקטיבית; שבה הפרטים מוותרים על מטרותיהם האישיות ומתמכרים למטרה קבוצתית; מטורללת ככל שתהיה, שמשתלטת עליהם. הדימוי המתאים ביותר הוא הוריקן. נסו לעצור הוריקן במעופו. מי שיעמוד מולו פשוט יידרס...

[בתמונה משמאל: חריטה משנת 1642 על ידי הנדריק הונדיוס לאחר ציור של פיטר ברויגל האב בשנת 1564. התמונה היא נחלת הכלל]

אז בתחומים שונים של חיינו, מהקורונה ועד פוליטיקה, מחלה קולקטיבית השתלטה עלינו; והטירלול הזה איננו בר שליטה; ולא ניתן לעשות לו "ריסטרט" ולגרום לשינוי התנהגות.

לזה צריך להוסיף מחלה ארגונית: את האימפוטנציה - הן הפוליטית והן המנהלית - של מערכות השלטון בישראל, שאיבדו כיוון ואיבדו יכולת קבלת החלטות ויכולת ביצוע.

לכן, אין סיכוי להשליט פה, לא סגר ולא סגר לילי ואפילו לא חצי סגר. למה? כי אין אכיפה ללא לגיטימציה; ולגיטימציה היא מושג רציונלי. בפסיכוזת המונים, שום היגיון לא עובד. החלטות שתתקבלנה לא תעבורנה בלחץ קבוצות שונות; ואם תעבורנה לא תתבצענה ע"י האזרחים. כישלון הביצוע יחזק את הדפוס וחוזר חלילה.

הבעיה היא, שהטירלול הזה לא נעצר בקורונה. הוא הולך גם למקומות קשים הרבה יותר כמו הביטחון הלאומי; וגם שם, תתפלאו, תהליכי קבלת ההחלטות – כמו גם הביצוע - אינם שונים מאלה המתגלים לנו בתחום המאבק בקורונה. רק ששם ערוות המחליטים והמבצעים מכוסה בלובי אינטרסנטי הדואג להם ובתקציבים לא מוגבלים כמעט. אז אם יש סיכוי להתעורר, כדאי להתעורר בגלל הקורונה ולא אחרי המלחמה הבאה!

אם לא ניתן לעצור את ההוריקן, המדינה צריכה להיערך לכאוס; ואיש איש לעצמו.

מי שרוצה להתגונן, שינסה כמיטב יכולתו. מי שרוצה להתחתן ולרקוד, להצטופף בבתי כנסת או להפגין בבלפור, מוזמן.

אין טעם לנסות לעצור. זה לא ייעצר. כדאי לגבש תכניות לרגע אפשרי שבתי החולים יקרסו; אם בכלל יקרסו; כמו פריסת בתי חולים שדה; גיוס כוח אדם נוסף והכשרות קצרות; קריטריונים לסלקציה, מי יחובר למכונות ההנשמה וכדומה.

ואז יקרה אחד משניים:

או שנחווה כאוס ומוות ואבדן שליטה, אשר יחזירו את הליכוד החברתי; והמשבר יוליד שינוי במבנה הפוליטי והמנהלי;

או שכמו שכבר פרטתי בשיחה אחרת, נגלה שחוכמת ההמונים עבדה; שהציבור חכם מהמומחים; והוא הבין בחושיו את מה שהמומחים לא; שמה שעולה ירד; והמשבר יישאר בשליטה ויגלוש לאיטו לעבר סיום פחות דרמטי; ועולם כמנהגו נוהג.

[להרחבת המושג: 'לגיטימציה משטרתית', לחצו כאן][למאמר: 'בינה קולקטיבית? מה הציבור יודע על הקורונה, שהמומחים אינם יודעים?', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן]

לשיחה המוקלטת:

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

• מקורות והעשרה

  • פנחס יחזקאלי (2020), הכל על הקורונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 23/3/20.
  • פנחס יחזקאלי (2019), ‘קונפליקט הלגיטימציה’ בקרב משטרות בדמוקרטיות, ייצור ידע, 6/5/19.
  • פנחס יחזקאלי (2020), בינה קולקטיבית? מה הציבור יודע על הקורונה, שהמומחים אינם יודעים?, ייצור ידע, 4/9/20.
  • פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.