[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pasja1000 לאתר Pixabay]
[לאוסף המאמרים על טיפול משפחתי, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
שאול שלו הוא פסיכותרפיסט ממוקד טראומה ויועץ משפחתי, המטפל ב'לצמוח אחרת'
פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.
* * *
בימים של קורונה ילדים רבים מוצאים עצמם סגורים בבית; והריבים מתלקחים בהתאמה. איך נכון לטפל בריבים הללו?
הילדים רבים, על פי רוב, כדי שההורים יתערבו; וזה מה שרוב ההורים נוהגים לעשות. הם מתערבים; מנסים לברר מי התחיל; מי אשם; ואחר כך מפרידים ביניהם... ההתערבות הזו אינה רצויה!
אני מציע לא לברר מי התחיל; וגם לא להפריד ביניהם. כשאני מתייג את הילדים כ"אתה תמיד אשם" או לחלופין, "אתה תמיד הילד הטוב", אני תורם להתקבעות "התפקידים המשפחתיים" ביניהם: אחד יהיה תמיד "הילד הטוב"; והאחר "הילד הרע".
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
הילד שתויג כמפריע יגיע למסקנה ש"ההורים תמיד חושבים שאני אשם"; ואחיו יגיע למסקנה ההפוכה, ש"ההורים תמיד חושבים שאני בסדר".
בין ילדים קיימת תחרותיות רבה. הם מבקשים לתפוס את "המקום הבטוח" בתוך המשפחה; ואחד מתפקידי כהורה זה למנוע את האפשרות הזו.
מהו אותו 'מקום בטוח'?
כל ילד מחפש את המקום הבטוח שלו, שבו הוא מרגיש שייך בצורה בטוחה. המקום הבטוח של ילד זו הידיעה שכל חיוך, כל התנהגות וכל אמירה שלו יגרמו לחת ולהנאה אצל הוריו; ואם אין הוא יכול להשיג זאת, הוא יפעל לגרום לכך שכל פעולה שלו תגרום לפחות להתייחסות מצד הוריו ולדאגה לו.
ומה קורה כשאין ברירה ואני חש שעלי להתערב?
אם אני חש כהורה שאין לי אפשרות לא להתערב, אני חייב להתייחס לשניהם באופן שווה. מצבים מסוכנים בין ילדים - כמו במקרה המקראי של קין והבל - נוצרים כאשר, הילדים אינם סבורים שכולם שווי ערך; ושסומכים עליהם במידה שווה. כאשר, ההורים שופטים אותם; ומתייגים אותם באופן, שאחד אשם והאחר לא. אם הגענו למצב כזה, אנחנו צריכים להיות ערניים עוד יותר, ולזכור: אסור לנו להתערב; אבל, אנחנו חייבים להיות מעורבים, בדרך שנותנת לשניהם יחס שווה!
אסור להתערב; אבל חייבים להיות מעורבים
צידו השני של המטבע הוא; שכשאיננו מתערבים, פעמים רבות קורה, שהילדים מגיעים למסקנה הפוכה, שלהורים שלי לא אכפת; ובגלל זה הם לא מתערבים. חייבים לשים לב לסיטואציה כזו; ולהבהיר להם, שאנחנו אולי לא מתערבים אבל אנחנו בהחלט מעורבים. שחשוב לנו מאוד מה שקורה ביניהם; ואנחנו מדברים איתם על מה שקורה ביניהם, על הרגשות שעולים; ובדרך זו אנחנו יוצרים אווירה של אחווה; ולא אווירה של "צודק ולא צודק".
משפטים מומלצים בהקשר זה הם "אני רואה כמה קשה לכם כרגע" או "וואהו, באיזה מצב לא נוח אתם נמצאים". אנחנו לא שופטים אותם אבל מגלים מעורבות ואמפתיה!
כשאנחנו אומרים משפטים כאלה, הם עלולים לעורר התנגדות אצל אחד מהם או אצל שניהם; והם ינסו להחזיר את השיח לשיח האשמה: "אבל זה הוא שהתחיל". אנחנו נקפיד לא להתייחס לעניין של "בגלל מי"; אלא לזה ש"אני מאוד מבין אתכם, ואני מרגיש כמה קשה לכם"; כשלכל אורך הדרך אני עקבי בהתייחסות השווה לשניהם!
להלן הסרטון:
[לאוסף המאמרים על טיפול משפחתי, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
