[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
במזמור הזה מבקש כותב המזמור שה' יסייע לישראל במלחמות מול אויביה. העזרה מבוססת על היות ה' שופט צדק (גם ברמה הפרטית עבור דויד, וגם ברמה הלאומית הכללית עבור כל העולם):
ד בְּשׁוּב־אוֹיְבַ֥י אָח֑וֹר יִכָּשְׁל֥וּ וְיֹאבְד֗וּ מִפָּנֶֽיךָ׃
ה כִּֽי־עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִ֣י וְדִינִ֑י יָשַׁ֥בְתָּ לְכִסֵּ֗א שׁוֹפֵ֥ט צֶֽדֶק:
ט וְה֗וּא יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק יָדִ֥ין לְאֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים׃
הבקשה לעזרה גם מבוססת על היות אלוהים עוזר לחלשים. כלומר, כותב המזמור תופס את עצמו ואת עם ישראל כחלש לעומת אויביו: י וִ֘יהִ֤י יְהוָ֣ה מִשְׂגָּ֣ב לַדָּ֑ךְ מִשְׂגָּ֗ב לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃
(הפסוק הזה הוא ההשראה לשמו של בית החולים בירושלים – בית החולים משגב לדך – שהוקם בעיר העתיקה במאה ה 19 והיום משכנו בשכונת קטמון).
[בתמונה: מבנהו הנוכחי של בית החולים 'משגב לדך', בשכונת קטמון. התמונה היא נחלת הכלל]
עד כאן – לא מצאתי משהו מיוחד במזמור. אבל הפסוק האחרון הוא בעיני מעניין: כא שִׁ֘יתָ֤ה יְהוָ֨ה׀ מוֹרָ֗ה לָ֫הֶ֥ם יֵדְע֥וּ גוֹיִ֑ם אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה׃ כלומר – כל העזרה והתמיכה של ה' היא כדי שידעו האויבים (הגויים) שהם בני אנוש. זה הלקח שמצפה כותב המזמור שיפנימו העמים, לאחר שיחוו את תמיכת ה' בדויד ובישראל.
ומה הלקח עבורנו, במדינת ישראל שקמה מאפר השואה, שם היינו "לדך"?
במדינת ישראל שהיא לכל הדעות מעצמה בקנה מידה אזורי? בדיוק אותו לקח - כולם בני אנוש! החלשים בתוכנו, הזרים שבתוכנו, העם השכן לנו (הפלסטיני) – כולם בני אנוש.
כשנדע להתייחס אליהם כך, באמת, בכל לב, אז יש סיכוי שנגיע לכדי תיקון מצבנו והבטחת עתידנו כאן לעוד שנים הרבה.