[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Engin_Akyurt לאתר FIXABAY]
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
יותם הכהן הוא יועץ בכיר במערכת הביטחון ובמגזר הציבורי, עוסק בתחומים של חשיבה מערכתית ואסטרטגית, בפיתוח מתודולוגיות למידה מתקדמות; ובעיצוב סביבות טכנולוגיות תומכות שיתוף ולמידה. יותם שימש בעבר כראש צוות תפיסת הביטחון הלאומית במכון ראות.
ליצירת קשר עם יותם הכהן: טל: 054-4702895; דוא"ל: Yotam@DoAlogue.co.il
* * *
״כולם שם בדיכאון״ אמר לי השבוע חבר שנכח בדיונים הפנימיים במערכת הבריאות. ״לא יזיק להם קצת ציפרלקס״ הוסיף.
בצהרי ה-7 באוקטובר 1973 נכנס בני פלד, מפקד חיל האוויר למרכז השליטה של החיל ובפיו בשורה: יוצאים לתקיפה של גשרי המצרים בתעלה. לדבריו, זו תהיה ״תקיפה לתכלית אסטרטגית״. מה התכלית? פלד אמר כי בתקיפה יפלו לנו מטוסים, וכי המצרים יבנו מחדש את הגשרים תוך שעות ספורות. לכאורה פעולה רבת סיכון ללא כל תכלית. אבל אז הוסיף ואמר - אם ״החברים ממרתף השואה״ (כך כינה את בור הפיקוד של המטכ״ל) ישמעו שהשמדנו את הגשרים, אז הם יתעודדו ויתחילו להלחם. פלד שלח למשימה הזו את טובי טייסיו. ביניהם היה גם בנו שנאלץ לנטוש ונפצע. התכלית הייתה ראויה בעיניו. התקיפה הזו באמת שינתה את מצב הרוח של הפיקוד הבכיר בישראל. אבל לא הם שהכריעו את גורל המלחמה.
[להרחבת המושג: חשיבה מערכתית, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]
[בתמונה: האלוף בני פלד (מימין) עם הרמטכ"ל דאז, דוד אלעזר. התמונה באדיבות ביטאון חיל האוויר]
חוויית מלחמת יום הכיפורים צרבה את רוחו של פלד. לימים הוא יטען כי בישראל אין מדינה. הישות המכונה ״מדינת ישראל״ אינה אלא ועד הקהילה היהודי הגדול בעולם. ביום מותו ביקש מבניו לצאת אל המרפסת ולהכריז כי ״מת אדם שחשב שהיהודים יכולים לבנות מדינה, אך טעה״. לפלד הייתה טענה רצינית - ההבדל בין ועד קהילה למדינה היא היכולת לעסוק במטרה שהיא מעבר לטובת הפרט או הקבוצות שבה. פלד לא ראה במדינה ועד בית שמטרתו לדאוג למירב הצרכים, אלא תכלית אסטרטגית בפני עצמה.
קשה לדבר על מדינה, ועל עם ועל קולקטיב ב-2020. וקשה עוד יותר לדבר מטרות שחורגות מעבר לטובת הפרטים במשבר הקורונה. התפיסה של פלד מבוססת על יסודות כנעניים, אפילו פשיסטיים; והוא לא טרח להסתיר את זה. אנחנו לא רוצים להיתפס ככאלה. במידה רבה, המודרניות היא הסיפור הטרגי של הניסיון האנושי להתמודד עם ההמוניות. היו לנו שנים של התמודדות לאומית, ואז לאומנית פשיסטית. היו ניסיון להסדיר אותה כלכלית (בחלוקה או באמצעות השוק); וכיום, אפילו טכנולוגית. הגענו ללא מעט הישגים במסע הזה (למשל בכינון העיר המודרנית והמדינה); אבל, דומה שאנחנו כיהודים עוד לא למדנו להיות עם. ובטח כישראלים, לא ברור לנו מה זה אומר לנהל מדינה.
יצא לי להוביל לא מעט סדנאות בשנים האחרונות במסגרות ציבוריות, על חשיבה מערכתית ועל אסטרטגיה. בחודשים האחרונים אני מרגיש שהכל לריק. שבא לי להחליף את הכל במשפט אחד: ניהול משמעו קודם כל להיות מוכן לתעדף, כלומר להגיד מה חשוב יותר ומה פחות, ולכן לדאוג שדבר מה יקרה בעוד דבר אחר לא. הדבר הלכאורה פשוט הזה קורה מעט מאוד במערכות ציבוריות בישראל ובעולם. בעיית ההמוניות מכריעה גם את המגזר הזה ועולה עד לראשי המערכת. ובאמת אין דרך לתעדף ברמה הלאומית, כלומר להכריע מי למוות ומי לחיים, מי לעוני ומי לרווחה, בלי תשתית ערכית, בלי מטרה. בהיעדר מטרה או ערך שיטת התעדוף המונהגת בפועל היא הפלט הכאוטי של מצב העניינים הרגעי במערכת הפוליטית-תקשורתית-משפטית בישראל. עוצמת מנוף הלחץ על ראש הממשלה והאפשרות הזמינה ביותר להסטתו הן הערך המוביל בתעדוף.
[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'ניהול', לחצו כאן]
הקורונה מביאה איתה משבר כלכלי נוראי שפוגע באופן חריף בפרטים רבים, בקבוצות ובמערכות. רבים וויתרו על החופשה הבאה, על השיפוץ שתוכנן, על הקידום. רבים לא פחות איבדו את פרנסתם ולא יודעים כיצד להחזיק את רמת החיים שהשיגו עד כה. מי שחיו על סף הסיכון לפני הקורונה הם אלו שהיום קורסים למערבולת של אי וודאות שאין באופק יציאה ממנה. במערכת שחייתה על הקשקש כל טלטלה משמעותית, ואיש לא צפה טלטלה עולמית בסדר הגודל הזה.
כל עוד אנו רק אסופה של פרטים אין לנו דרך להימלט מהאסון של הקורונה. כלומר - רבים מאיתנו ימלטו ממנו, ואולי אפילו יתעשרו. אבל השותפות שלנו תתרסק עוד יותר. אבל אנחנו יכולים גם לגדול מהקורונה. להחזיר את המטרה המשותפות, לבנות מחדש את המשמעות והאמון. זה כוחה של מנהיגות בשעת משבר. אותה מנהיגות שכל כך חסרה לנו כעת.
אני מודה, אין לי מושג מה ״תקיפת הגשרים״ של הקורונה. אותו מהלך שישיב את הביטחון להנהגה ויחזיר הקומנסנס והשפיות למקומם. אבל אני בטוח שהדכדוך שתואר למעלה הוא הרה אסון. אני רוצה להאמין שהסגר הבא עלינו לטובה ולרעה ישקם את האמון של ההנהגה שלנו עם עצמה. אבל זה לא מספיק.
קשה מאוד להיות תלוי במנהיגות שרבים מאיתנו איבדו את אמונם בה. אבל ההכרעה במערכה, כמו בגורלה של המלחמה ההיא, לא תלוי (רק) בהם. ההשפעה שלנו על הצריבה של התקופה הזו מרחיקת לכת אבל אנחנו יכולים לעצב אותה. בטח ביחס לחיים שלנו, וגם ביחס לחיים של הסובבים אותנו. בהיערכות לבידוד הקרב ובא אני ונחמי הסכמנו, שאפשר להכתיר את תקופת הבידוד של תחילת הקורונה בהצלחה מבחינתנו כמשפחה. בדיעבד - הילדים צמחו, ואנחנו התעצמנו. אנחנו כבר יותר נבונים ומנוסים חצי שנה לאחר מכן, וברור לכולנו שיש וויתורים גדולים מאוד שכל אחד צריך לעשות במרחבים שלו כדי להתמקד במה שבאמת חשוב. וככל שנצליח בכך, היוזמה שניקח במרחב הפרטי והקהילתי שלנו תשפיע על הצמיחה של כולנו בשנה הזו.
אשמח מאוד אם תכתבו רעיונות ליוזמות במרחב שלכם בתגובות וכן לתעדוף (ומה נדחה מפני מה).
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
[בתמונה: ״כולם שם בדיכאון״ אמר לי השבוע חבר שנכח בדיונים הפנימיים במערכת הבריאות. ״לא יזיק להם קצת ציפרלקס״ הוסיף... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2020), הכל על הקורונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 23/3/20.
- פנחס יחזקאלי (2015), נושא לימוד: ניהול, ייצור ידע, 25/11/15.
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), חשיבה מערכתית, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 18/9/18.
