[Photo by Ketut Subiyanto from Pexels]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף. 

*  *  *

לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שמדינת ישראל נגררה לכאוס בנושא הקורונה. מומחי רפואה ופוליטיקאים יושבים על המדוכה ומעלים פתרונות. מן הסתם, רובם המכריע של הפתרונות הללו שגויים.

איך אני יודע שהם שגויים?

כי מערכות ביורוקרטיות אינן יודעות להתמודד עם אי ודאות; וגם אינן מסוגלות לכך. הביורוקרטים והמומחים מנסים להתמודד עם אירוע חדש כאילו הוא אחיו התאום של האירוע הקודם. זאת למרות שהגל הראשון של הקורונה והגל החדש הם שני אירועים שונים לחלוטין.

יתרה מכך, כיוון שאין הם יודעים מה לעשות, הם מנסים פתרונות ישנים גם אם הם נכשלו אז: למשל, פתיחת מוסדות החינוך בסוף הגל הראשון היו הזרז שהביא אותנו עד הלום. אז מה עשו עכשיו? פתחו שוב. למה? כי זה מה שביורוקרטים יודעים לעשות. למחזר ולווסת עם לחצים; אבל עוד לא נולד הביורוקרט שידע להתמודד עם אי ודאות!

מה שיקרה בסוף הוא היווצרות של  כאורדר: היווצרות של סדר חדש מתוך הכאוס, שייראה אחרת ויהיו לו אילוצים ומגבלות אחרים.

כשקרסה הבורסה ב- 1929 והעולם נגרר לכאוס, הייתה הנחת העבודה של מקבלי ההחלטות הייתה שהיה מחדל. שהקריסה התרחשה כי הבנק הפדרלי לא מילא את תפקידו. והם נקטו בפתרון שהכירו: בצמצום מוניטרי שרק קיבע את השפל העולמי לשנים ארוכות.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן]

[בתמונה: כשהעולם נגרר לכאוס... התמונה היא נחלת הכלל]

היום כל כלכלן מתחיל מכיר את התיאוריות של קיינס (ראו תמונה משמאל) ויודע שבעת משבר יש לנקוט, לפחות בטווח הקצר, מדיניות מרחיבה ולהגדיל את הגרעון.

[תמונתו של ג'ון מיינרד קיינס משמאל היא נחלת הכלל]

למה עכשיו כן? כי אחרי אירוע ראשון מערכות ביורוקרטיות יודעות לייצר נהלים ומשבר דומה נוסף יטופל טוב יותר.

בדומה, אם וכאשר יתרחש חלילה בישראל אירוע כאוטי גדול כמו רעידת אדמה, הדבר האחרון שמומלץ לכם לעשות הוא להישמע להוראות הרשויות.

אני מזכיר לכם למשל, את הנחיית הרשויות לאנשי מגדלי התאומים להישאר במשרדיהם ולהמתין לחילוץ; ואיך זה נגמר בסוף. רק החצופים והלא ממושמעים שברחו במדרגות החירום, בניגוד להוראות, הצילו את עצמם. במגדלי התאומים הבאים, אם יהיו, ההנחיות תהיינה אמינות יותר...

כזכור, עוד בתקופת "ההצלחה הגדולה" של המאבק בגל הראשון של הקורונה, יצא האלוף במיל' גיורא איילנד במאמר שבו טען כי אין קשר בין פעולות הממשלה והתוצאה הטובה אז; שהכל התרחש מהסיבות הלא נכונות, ושאת מכלול ההחלטות שקיבלו קברניטנו ניתן להגדיר כחלם.

הוא, כמובן, צדק.

[תמונתו של האלוף במיל' איילנד הועלתה לויקיפדיה ע"י Kai Mörk. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0 de]

ותעזבו את הדיבורים על מחדל. תכנונים במצבי אי ודאות אינם מצליחים, נקודה! כל סיפור התכנון האסטרטגי והצלחותיו הוא בלוף גדול, והקדשנו לכך כבר שיחה נפרדת.

המערכת לא הצליחה להדביר את הקורונה; כמו שהיא אינה נכשלת בהתמודדות עימה היום.

היא לא ידעה מה היא עושה אז; והיא אינה יודעת מה היא עושה היום;

כי הגל הזה שונה; והניסיון הקודם פשוט אינו רלוונטי.

לכן, כיוון שאי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן, גם הפוליטיקאים וגם הציבור מתמרדים ובצדק, כי הם מבינים שאין קשר בין הבעיה לפתרון הביורוקרטי.

מה שהורג אותי בסיפור הזה הוא שגופנו הוא מערכת מורכבת; משפחתנו היא מערכת מורכבת; הארגון שבו אנו עובדים הוא מערכת מורכבת; המדינה היא מערכת מורכבת; מערך ההתמודדות עם הקורונה הוא מערכת מורכבת; ובכל זאת, אין לרובנו מושג ירוק איך מערכת מורכבת פועלת, מהן תכונותיה מהם החוקים המשפיעים עליה, בטח במצבים כאוטיים.

איך תדעו שמקבלי ההחלטות שוגים? בכל פעם שהמציאות שונה מזו הקודמת; אבל הממשלה מכילה את אותם פתרונות כמו במציאות הקודמת, דעו שהיא שוגה; ואם היא, בכל זאת, תצליח זה יהיה מהסיבות הלא נכונות.

[בתמונה: אין תדעו שמקבלי ההחלטות שוגים? התמונה: Photo by Andrea Piacquadio from Pexels]

הדרך להתמודד עם אי ודאות היא דרך יצירת מנגנוני התאוששות ממשבר אפשרי ולא להכיל את אותם פתרונות כמו במציאות הקודמת, שרק ירוששו אותנו וידחו את שיא המשבר.

מבין כל תרחישי העתיד אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מהו הקשה ביותר שלא נוכל להרשות לעצמנו שיקרה. אני מזהה שניים אפשריים:

• האחד: שבתי החולים יקרסו;
• והשני; שהכלכלה תחרב לחלוטין.

האם אנחנו מכינים עצמנו אליהם? ממש לא. אנחנו מקרבים אותם בפתרונות לא רלוונטיים.

מילת המפתח היא לעבוד על מנגנוני התאוששות: במקום להרוס את הכלכלה בפתרונות שרק ידחו את שיא ההתפרצות של הקורונה; צריך להכין את עצמנו לקריסה אפשרית ולהגדיל את יכולת ההתאוששות שלנו:

ואם העדר יתחסן; ומה שעולה ירד, ונתגבר מהסיבות הלא נכונות,

לפחות לא הרסנו את גן העדן שלנו בניסיונות שווא לשלוט באי הודאות!

[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התאוששות', לחצו כאן]

לשיחה המוקלטת:

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על הקורונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 23/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ביורוקרטיה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 25/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות - חוסר ודאות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), סדר, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), התאוששות, ייצור ידע, 25/6/14.