[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
כשקראתי את הפסוק השני בפרק עלה מולי משולש ישר זווית שעליו ביסס פיתגורס את משפטו ההנדסי המפורסם, "משפט פיתגורס", הקושר את הניצבים (ישרי הלב) עם היתר: ב כִּ֤י הִנֵּ֪ה הָרְשָׁעִ֡ים יִדְרְכ֬וּן קֶ֗שֶׁת כּוֹנְנ֣וּ חִצָּ֣ם עַל־יֶ֑תֶר לִיר֥וֹת בְּמוֹ־אֹ֗פֶל לְיִשְׁרֵי־לֵֽב ׃
במשולש ישר זווית עומדות הצלעות הניצבות זו על זו בזווית ישרה מול היתר. והינה, היתר משמש את הרשעים כדי לדרוך את קשתם ולירות אותה ביישרי הלב, הניצבים מולם. האם יעמדו יישרי הלב (הניצבים) מול הרשעים?
והתשובה – בפסוק הבא: ג כִּ֣י הַשָּׁתוֹת יֵֽהָרֵס֑וּן צַדִּ֗יק מַה־פָּעָֽל
כלומר – אם ה"שתות" יהרסו, כלומר החץ, שנורא מהיתר, יצליח להזיז את הניצבים זה מזה (לערער את תשתיות העולם), מה נדרש לעשות? פשוט מאוד – לפעול, ולהחזיר את הניצבים מול הרוע, שיהיו ניצבים וחזקים.
זה תפקידם של הצדיקים – לשמור את תשתיות הצדק, המשפט והחמלה בעולם.
ואנחנו, יתר האנשים, צריכים להחליט – האם להישאר על היתר המשמש את חץ הרשע או להצטרף לניצבים העומדים מולו.