רועי צזנה: מה יקרה אם ניתן לכולם להידבק בקורונה?

[בתמונה: האם ניתן להניח לכולם – או לפחות לצעירים ולחסונים – להידבק בנגיף הקורונה החדש על מנת לפתח חסינות עדר? התמונה: Photo by cottonbro from Pexels]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון.

בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד.

[התמונה משמאל: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר]

האתרים של ד"ר רועי צזנה

* * *

אחת ההצעות שאפשר למצוא כיום היא להניח לכולם – או לפחות לצעירים ולחסונים – להידבק בנגיף הקורונה החדש על מנת לפתח חסינות עדר. ההנחה היא שאם אתה צעיר ועם מערכת חיסון מתפקדת היטב, הרי שלא תפתח כלל תסמיני מחלה, או שאם כן – הם יהיו קלים במיוחד.

לרוע המזל, לא נראה שזה המצב.

בואו נלך אחורנית בזמן. בספינה "נסיכת היהלום" הזכורה לשמצה, נדבקו בנגיף הקורונה 712 תיירים. כמעט מחצית מתוכם לא פיתחו סימפטומים נראים לעין, וכך השתרש המיתוס שהנגיף אינו מזיק לחלק גדול מהאוכלוסייה. כיום אנו מתחילים להבין שמדובר בטעות. ביותר ממחצית (54 אחוזים) מתוך אותם א-סימפטומטים ("ללא סימפטומים") שריאותיהם נבדקו ב- CT, התגלו סימני דלקת בריאות[1].

[בתמונה: הספינה נסיכת היהלום. מקור התמונה: חברת הבעלים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

סימנים אלו התגלו כבר במספר מחקרים שונים בהם נבדקו נשאים א-סימפטומטיים של נגיף הקורונה. אותם סימנים נחשפו גם ברבע מהילדים הא-סימפטומטיים שהשתתפו במחקר בווהאן שבסין[2].

על מה מעידים סימני הדלקת האלו?

התשובה הפשוטה היא שאנחנו לא יודעים עדיין. נגיף הקורונה החדש הוא – ובכן, חדש – ואין לנו עדיין מושג ברור איך בדיוק הוא עובד, לאיזה רקמות הוא מגיע בגוף ומה הוא עושה שם. ייתכן שהריאות שניזוקו ישתקמו תוך כמה שבועות וישובו לקו הבריאות. זה נראה סביר יותר במיוחד בצעירים. ייתכן גם שהריאות לא ישתקמו לעולם. אנחנו פשוט לא יודעים.

גורם אי-הידיעה כאן עצום, ומהווה מרכיב קריטי בקבלת ההחלטות בנוגע לתגובה לנגיף. הוא מסביר גם למה מקבלי ההחלטות נזהרים כל-כך מהנגיף ומעדיפים להכניס את האוכלוסייה לסגר במקום לשחק רולטה רוסית עם נגיף שאיש אינו בטוח מהן תכונותיו המדויקות. כדי לסבר את האוזן: אם הנגיף באמת פוגע בריאותיהם של מחצית מכל הנדבקים הא-סימפטומטיים (שלא להזכיר אפילו את החולים הסימפטומטיים), ואם נניח למחצית מאוכלוסיית ישראל להידבק בנגיף במוקדם או במאוחר, הרי שהמשמעות היא שאנו חושפים רבע מתושבי ישראל לנזקים לריאות. נזקים שהם אינם מרגישים אפילו בנוכחותם – אבל קיימים בהחלט, ועלולים לגרום לפגיעה ארוכת-זמן לריאות.

[מקור התמונה משמאל: Photo by cottonbro from Pexels]

ולא רק לריאות!

ידענו זה מכבר שאצל 30-20 אחוזים מהחולים שהגיעו לאשפוז בשל נגיף הקורונה, קיימת פגיעה בשריר הלב[3]. מחקר מהשבוע האחרון חשף שאפשר למצוא פגיעות דומות גם בחולים א-סימפטומטיים. המחקר עקב אחר אתלטים צעירים שנדבקו בנגיף הקורונה, וגילה שבארבעה מתוכם התפתחה דלקת בקרום הלב. שניים מתוך אותם ארבעה היו א-סימפטומטיים[4]. מחקר דומה מגרמניה הראה שמתוך מאה חולים בנגיף הקורונה, שבעים ושמונה סבלו מבעיות לבביות. וגם כאן, לחלק משמעותי – שנים עשר מתוכם – לא היו סימפטומים כלפי-חוץ[5].

"מדובר בנתח גדול מהאנשים, ולמרות שהם מבלי סימפטומים, מבפנים הם סופגים פגיעות בגוף שאינם יודעים עליהן אפילו." אמר ד"ר אריק טופול[6], מנהל מכון המחקר על שם סקריפס בקליפורניה, שכתב לאחרונה סקירה מדעית אודות הנזק שנגרם לאנשים שנדבקים בנגיף מבלי סימפטומים חיצוניים[7].

מה המשמעות של כל הפגיעות הפנימיות הללו? שוב – אנחנו לא יודעים. אבל גם אם נניח שתשעים אחוזים (מספר שרירותי שזרקתי כאן) מהחולים הא-סימפטומטיים יחלימו מהן לגמרי – ואולי אפילו לא ישימו אליהן לב בתקופת ההחלמה – הרי שאצל כל היתר ייוותר נזק כלשהו לריאות ולשריר הלב. ואם, שוב, נניח לכל האוכלוסייה בישראל להידבק בנגיף, הרי שהנזק הסופי לבריאות הציבור צפוי להיות עצום: עשרות-אלפי חולי לב וריאה חדשים, שחלק משמעותי מתוכם עשוי להגיע משכבות גיל בהן לא היינו מצפים לתסמינים שכאלו.

האם אתם מוכנים לקחת את הסיכון הזה עבור עצמכם ועבור אחרים? לא רק הקשישים והתשושים, שנראה שלחלק מהאנשים קל כל-כך לוותר עליהם – אלא גם עבור ילדיכם וקרובי משפחותיכם הצעירים?

אני רוצה לקוות שלא.

שיהיה ברור: ברשומה זו אני לא יוצא בעד או נגד הסגר. קיימות דרכים רבות להתמודד עם הנגיף, וסגר הוא רק דרך אחת, עם עלות כלכלית (ונפשית) גבוהה. הוא גם חייב להיות מלווה במעקב אחר החולים ובזיהוי שרשרת הדבקה, או שאין בו טעם. אבל כשאתם רוצים להבין מה מנחה את מקבלי ההחלטות כשהם מחליטים על צעד דרמטי כמו סגר, כדאי שתדעו את גודל הסיכון ואת גובה ההימור כשנותנים לנגיף להמשיך להתפשט בקרב האוכלוסייה.

רק בריאות. לכולנו.

[בתמונה: רק בריאות לכולנו... מקור התמונה: Photo by cottonbro from Pexels]

אה, ומילה אחרונה לגבי שוודיה...

ישנן טענות שהמדינה הניחה לכל האזרחים להידבק שם בנגיף החדש, ולכן נוכל אולי להבין משם מה השפעותיו הבריאותיות ארוכות הטווח. המציאות מורכבת יותר. קודם כל, הממשלה השוודית אמנם לא הטילה מגבלות משמעותיות בחוק (מלבד איסור על התכנסות של יותר מחמישים אנשים), אבל האזרחים השוודים הבינו עניין, ובעצמם הגבילו את האינטראקציות החברתיות שלהם לשליש ממה שהיו לפני הנגיף[8]. התנועה בסטוקהולם נפלה לארבעים אחוזים בלבד ממה שהייתה במקור[9].

אפילו תחת מגבלות-מרצון אלו, כחמישה-עשר אחוזים בלבד מהאוכלוסייה נדבקו בנגיף (לפי בדיקות נוגדנים ונכון לאוגוסט 2020)[10]. האם כל אותם נדבקים יחלימו כליל? או שהסיכון המחושב של ממשלת שוודיה יתנקם בה לאורך זמן, כתוצאה מהנזקים המתמשכים של הנגיף גם למי שנדבק בו באורח קל בלבד כלפי חוץ?