[בתמונה: איור לפסוקי הפתיחה של שירת האזינו: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב". התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

עודכן ב- 1 באוקטובר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך ארבעה על שירת האזינו. למאמרים האחרים:

• אבי הראל: שירת האזינו ותודעה היסטורית.
• דוד א' פרנקל: הרהורים על פרשת האזינו.
• אבי הראל: שירו האחרון של משה בהיבט הקבלי / תאוסופי.

*  *  *

בשירת האזינו חותם משה את התורה על מצוותיה חוקיה ומשפטיה. דברי השירה אמורים בכפילות לשונית. פסוקיה חלוקים לחצאים, וכל חצי שני חוזר על הראשון.

מדוע נבחרה השירה לחתום את המקרא? יתכן כי משה בחר בדרך זו בעבור שכך יכנסו דבריו בלב הקורא. שירה בכללה הינה דרך ביטוי עליונה, הבאה לתאר כאן את קורות עם ישראל מתחילתו ועד אחרית הימים.

לשונה של שירת האזינו היא לשון השירה העברית העתיקה, שנמצאת גם בטקסטים נוספים במקרא, שהעיקריים שבהם הינם אלו: ברכת יעקב (בראשית, פרק מ"ט), שירת הים (שמות, פרק ט"ו), משלי בלעם (במדבר, פרקים – כ"ג – כ"ד), ושירת דבורה (שופטים, פרק ה').

[בתמונה: ראשית פרשת האזינו, דברים 32: 1–4, כפי שהיא מופיעה בספר תורה. התמונה היא נחלת הכלל]

עם זאת יש לשירת האזינו ייחוד משלה, הבא לידי ביטוי ביצירת צירופים מיוחדים והצורך לזכור את המאורעות ההיסטוריים שקרו [1], ובנוסף, יש לשירה זו דפוסי לשון וסגנון המשותפים לספרות הכנענית, עובדה שיכולה לבסס את הדעה כי שירה זו קדומה.

המסורת מייחסת את חיבור כתיבת השירה למשה, והיא אף מופיעה במסגרת נאומי הפרידה שלו מעם ישראל קודם מותו. אולם מכיוון שבשירה נזכרות כניסת בני ישראל לארץ כנען, ועבודת האלילים שחטאו בה שם, יש חוקרים רבים שאינם מייחסים למשה את כתיבתה.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

ברם, אין אחידות אצל חוקרים אלה בדבר זמן כתיבתה, וזמן זה נע החל מתקופת השופטים וכלה בתקופת הפילוג בין היהדות לעדה השומרונית, כלומר החל מהמאה ה – 12 לפני הספירה, ועד המאה החמישית לפני הספירה [2]. אולם על פי לשונה וסגנונה, נראה דווקא שהשירה היא עתיקה, ודווקא החיבור שלה עם כתובים אחרים במקרא שנזכרו לעיל, יכול להעיד על קדמותה.

מבחינת מבנה השירה, הרי שמדובר במבנה מסודר ומושלם. גבולות הפתיחה והסיום של השירה ברורים, והנאמר בגוף השירה מתפתח כמהלך הגיוני וברור.

מבנה השירה על חלקיה המרכזיים הוא כדלהלן:

• פתיחה – פסוקים: א' -ג' – הזמנה לשמוע את דברי האל;
• רובד ראשון – פסוקים: ד' – י"ד – תוכחת ה' לעם ישראל המוגדר ככפוי טובה;
• רובד שני – פסוקים: ט"ו – י"ח – חטאו של עם ישראל כלפי ה';
• רובד שלישי – פסוקים: י"ט – כ"ה – העונש האלוהי, המוצג כמידה כנגד מידה;
• רובד רביעי – פסוקים: כ"ו – ל"ה – ה' חוזר בו מכוונתו להשמיד את עם ישראל;
• רובד חמישי – פסוקים: ל"ו – מ"ב – לעג לחוסר יכולתם של האלילים לעזור לעובדיהם;
• חתימה – פסוק מ"ג – השמחה לאיד בנקמה של ה' באויבי עם ישראל.

הפתיחה של השירה היא נוסחת פתיחה פיוטית שבה פונה הדובר אל קהל היעד שלו בפועל שמע, ובמקבילה שלו אזן:" הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי"[3]. הפנייה מכוונת לשמיים ולארץ, המייצגים את כלל היקום. המדובר באמצעי ספרותי אמנותי, שהוא  ביטוי לשוני המציב את הקצוות, על מנת לכלול את כל מה שביניהם. אין הדבר ייחודי רק לשירת האזינו, והמקרא פותח את דבריו באופן דומה:" בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ"[4].

[בתמונה: האזינו... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

פתיחה דומה לזו המופיעה בשירת האזינו אנו מוצאים גם  בנבואתו הראשונה של ישעיהו:" שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר"[5]. פניות אחרות הנזכרות במקרא פונות לאנשים מוגדרים כדוגמת הפנייה לנשי למך:" וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי--נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי"[6], או הפניה של דבורה הנביאה:" שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ  רֹזְנִים"[7].

פתיחות דומות בהן מוזכר הפועל שמע, והמילה אדון, היו נפוצות בספרות האוגרית, כך שאין כאן מקוריות מקראית בלבדית.

מפאת קוצר היריעה, לא נוכל לפרש את כלל הפסוקים של השירה, שחלקם מעוררים קושי רב. בדברים הבאים נתייחס לשני פסוקים שיש להם משמעות רבה ביותר בשירת האזינו, כדלקמן: "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם,  בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם;  יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים,  לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ"[8]. פסוקים אלה מתארים את בחירתו של עם ישראל על ידי האל המקראי בימי קדם. בשל היות פסוקים אלה אבן יסוד בתפיסת התהוות האמונה הישראלית, הם זכו לפירושים רבים. לפי הפירוש המסורתי[9], משמעותם של הפסוקים הוא שבשעה שנתן ה' חבלי ארץ לכל העמים, הוא נתן גם לישראל נחלה בהתאם למספרם. יש הרואים כאן רמז למסופר בדור הפלגה[10], ולפי כיוון פרשני זה, שה' הנחיל את הגויים, הוא הפרידם והיפצם על פני הארץ, וקבע את ארצותיהם. מנגד, ה' לקח את בני ישראל לנחלה מיוחדת, כך שבני ישראל שקולים בעיניו של ה', כנגד כל אומות העולם.

בחקר המקרא המודרני, עלתה הצעה לקרוא את הפסוק לא כבני ישראל, אלא בני אל, גרסה שיש לה תימוכין בתרגום השבעים ובפרגמנטים עבריים מקומראן. השינוי מבני אל לבני ישראל נעשה בגלל שיקולים תיאולוגיים, כדי להרחיק את תפיסת הפסוקים כפי שהיא עולה מפירוש הפסוקים בגרסתם הראשונה. לפי פירוש זה, כאשר האל העליון חילק את העמים והציב להם גבולות בארצותיהם, הוא נתנם לשלטון בני אל, שמספרם שבעים. כל אל קיבל את נחלתו, ובחלקו של ה' נפל עם ישראל. לפי תפיסה זו, משתמע שעליון וה' הם שני אלים נפרדים, והדבר עורר מחלוקת רבתי. יש הרואים בפסוק ח', נטע זר שהגיע הישר מהמיתולוגיה הכנענית, ויש הטוענים כי המחבר המקראי שילב באופן מכוון מסורת חיצונית על חלוקת העמים ואחר כך העמיד מולה את המסורת הישראלית, שהיא כאמור – שישראל הם חבל נחלתו של ה'. מאוחר יותר פורש המושג עליון ככינוי לה', ומשום כך, תוקן הנוסח מבני אל לבני ישראל.

[בתמונה: האזינו תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי tung256 לאתר Pixabay]

אחרית דבר

פרשת האזינו היא ברובה שירה פיוטית, שיש מחלוקת גדולה על זמן חיבורה. מנעד הזמן נע אצל חוקרי המקרא, מתקופת השופטים וכלה בתקופת הפילוג בין היהדות לעדה השומרונית, כלומר החל מהמאה ה- 12 לפני הספירה, ועד המאה החמישית לפני הספירה. מנגד, יש לשירה זו דפוסי לשון וסגנון המשותפים לספרות הכנענית, עובדה שיכולה לבסס את הדעה כי שירה זו קדומה, ומחברה הוא משה.

השירה כוללת פתיחה, חמישה רובדים וחתימה, וכוללת ארבעים ושלושה פסוקים. שניים מהפסוקים בה, פסוקים ח' -ט', מתארים את בחירתו של עם ישראל על ידי האל המקראי בימי קדם. בשל היות פסוקים אלה אבן יסוד בתפיסת התהוות האמונה הישראלית, הם זכו לפירושים רבים, ומנגד חוקרי המקרא המודרניים ניסו לפרשם על פי שינוי גרסתם מבני ישראל לבני אל. כך או אחרת, המדובר בשירה בעלת מבנה מסודר ומושלם, גבולות הפתיחה והסיום שלה ברורים, והנאמר בגוף השירה מתפתח כמהלך הגיוני וברור, מה שאומר שנו עומדים ככול הנראה מול יצירה קדומה שכותב אחד כתבה.

[לאוסף המאמרים על פרשת האזינו, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת האזינו.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2016), פרשת האזינו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 6/10/16.

[1] אבי הראל, שירת האזינו ותודעה היסטורית, ייצור ידע, אוקטובר 2019.

[2] עולם התנ"ך, דברים, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמודים: 234 – 237.

[3] דברים, פרק ל"ב, פסוק א'.

[4] בראשית, פרק א', פסוק א'.

[5] ישעיהו, פרק א', פסוק ב'.

[6] בראשית, פרק ד', פסוק כ"ג.

[7] שופטים, פרק ה', פסוק ג'.

[8] דברים, פרק ל"ב, פסוקים: ח' – ט'.

[9] ראה הערה 2, עמוד 239.

[10] בראשית, פרק י"א.