[התמונה המקורית באדיבות אתר צה"ל]

[המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 13 בספטמבר 2021

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

בכל ערב יום כיפור, עם זיכרון המלחמה בן כמעט יובל שנים, חוזרים ומהדהדים לציבור שני מסרים:

• האחד ממוקד בעומק המחדל המודיעיני;
• השני מבטיח שהלקחים נלמדו ומעתה צה"ל ערוך ומוכן נכון לכל איום.

לאחר עשרות שנים, מסרים אלה ראויים למבט ביקורתי.

כאשר מציגים את הכישלון כמתמצה ביסודו בכשל ההתרעה המודיעיני, קל להבטיח כי המחדל אובחן וטופל באופן המבטיח מפני הישנות כשל דומה בעתיד. אלא שלימוד מעמיק של המלחמה מלמד כי יסודות הכשל רחבים ומקיפים הרחק מעבר לכישלון המודיעיני.

[להרחבת המושג: 'התרעה', לחצו כאן]

מן הימים הראשונים למלחמה, העצמת היתר של הכשל המודיעיני, שרתה את הפיקוד הבכיר של צה"ל, היא אפשרה לו להדחיק ולהסתיר את  אחריותו למכלול הרחב של הפערים שהתגלו במוכנות הכוללת של צה"ל למלחמה.

בראש ובראשונה מדובר  בתפיסה מערכתית שהתגלתה כבלתי תואמת לאילוצים המדיניים ולשינויים שחלו בזירות הלחימה. בניתוח האילוצים המדיניים  לדוגמה, היה המטה הכללי חייב  לעמוד על המתח הבלתי פתור בין שאיפתו לפתיחת מלחמה במתקפת מנע מקדימה, לבין התנאים המדיניים שהתפתחו, שהגבילו  ביותר קבלת אור ירוק למהלך כזה.

עם הקיבעון המערכתי, נוצרו פערים משמעותיים בתכניות המבצעיות ובבניין הכוח,  שהתבטאו בהערכות בלתי מתאימה של כוחות האוויר והיבשה לפתיחת המלחמה במגננה.

בתום המלחמה, היה נוח לכולם להאמין, שאילו רק ניתנה ההתרעה וסד"כ צה"ל היה מגויס שתיים או שלוש יממות קודם, התוצאות עם פתיחת המלחמה היו אחרות. הטענה הזו יכולה אולי להיות נכונה למערכה בזירה הסורית, אבל ממש לא לזירה המצרית, בה התחולל בהנהגת הנשיא אנוואר סאדאת שינוי מהפכני בתפיסת המלחמה וברעיון המתקפה.

[בתמונה משמאל: אנוואר סאדאת. התמונה היא צילום מסך מסרטון הוידאו: اغتيال الرئيس المصري محمد أنور السادات - ذاكرة في التاريخ - في مثل هذا اليوم -6- 10-2017]

עם הבנת תוצאות הקרבות  שהתחוללו בין כוחות צה"ל לבין הכוחות המצריים בימים הראשונים, נוצרה בכל הדרגים מבוכה מטלטלת. תפיסת ההפעלה ושיטת הלחימה של כוחותינו, באוויר וביבשה, נמצאה בלתי מתאימה להתמודדות בדפוס הפעולה המצרי החדשני. בלחימה למול  מסה רחבה של חי"ר רווי בטילי נ"ט, בחסך הצה"לי בכוח האש הארטילרי, כוחות השריון הישראליים איבדו את תנופת המחץ של ההתקפה הממוכנת. למול מערכי ההגנה האווירית המצרית, שתוגברו בטילים מתקדמים, חיל האוויר הישראלי איבד את עליונותו ואת יעילותו המבצעית.

[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]

אלוף במיל' ג'קי אבן (ראו תמונה משמאל), ששרת  במלחמה כסגן מפקד אוגדת שרון מספר בספרו: "במרכז הכובד", על  המשבר שנוצר לנוכח תוצאות התקפות הנגד הכושלות ב - 8 וב- 9 באוקטובר. הייתה זו הפתעה שעלתה במשמעויותיה על  ההפתעה המודיעינית.  ניתן לשער מתיאורו,  שגם אילו הייתה ניתנת ההתרעה המודיעינית בזמן, וכוחות צה"ל היו נערכים מבעוד מועד בקדמת סיני במלוא סדר הכוחות המתוכנן,  יתכן והתוצאות בלחימה בימים הראשונים, לא היו טובות יותר ואולי אף קשות יותר.

[תמונתו של האלוף ג'קי אבן משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה לבקשתו. שם המעלה אינו מתועד. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

מחקר חדש  שכתב מאיר אמיתי (מתפרסם במחלקת היסטוריה במטכ"ל) מתמקד בבחינת אחריותו של האלוף מוטי הוד שהיה מפקד חיל האוויר עד מאי  1973, לכשלי חיל האוויר במלחמה.  תכניות האב המבצעיות של חיל האוויר מתגלות כלוקות בהתעלמות משינויים מרכזיים שהתחוללו בזירה המצרית. ביסוס מערכי ההגנה האווירית המצריים בקדמת התעלה, היה צריך לחולל בירור לציפיות היתר מהכוח האווירי בסיוע להדיפת המתקפה המצרית. בירור כזה לא התקיים. בהערכת מצב שנערכה ב- 19 אפריל 1973, שאל הרמטכ"ל אלעזר את מוטי הוד (ראו תמונה למטה), אילו צעדי כוננות יש לנקוט כדי להרתיע את האויב מלפתוח במלחמה. תשובתו הייתה: "לנצל את היכולת הטמונה בחיל האוויר...בכך יש הרתעה ככל שנרצה. בכך אפשר לחפות כמטריה על מחסור בטנקים בסיני...חיל האוויר יכול להתעסק 24 שעות עם כל ראש חוף שיחצה...". 

[בתמונה: האלוף מוטי הוד. מה היה חלקו?? צילום: אליעזר אילת, באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון]

עד היום צה"ל ומדינת ישראל לא עמדו על מלוא קווי המתאר שכוננו את תנאיי הכשל בנקודת הפתיחה לאותה המלחמה.

ההיסטוריון יואב גלבר (ראו תמונה משמאל) טען לאחרונה שהכשל המודיעיני היה כפול לא רק באי העברת התרעה על מלחמה שעומדת לפרוץ אלא לא פחות חמור: "ישראל לא הייתה מודעת לכך שאיבדה את כושר ההרתעה שלה". (ישראל היום, אמנון לורד, 11.9.2020).

[תמונתו של יואב גלבר משמאל היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: "חלק 7- פרופ' יואב גלבר, העם היהודי כתופעה היסטורית"]

התיאור הזה מבטא את היסמכות היתר הישראלית על רעיון ההרתעה, כציפיית שווא הממשיכה עד היום להתל בחשיבה הישראלית.

העניין הוא שדווקא מודעותו של סאדאת לעוצמת ההרתעה הישראלית היא שכוננה אצלו את הכורח לעיצובו של רעיון המלחמה האחר.  בזיהוי מפוכח, הכיר במגבלות הצבא המצרי למול עליונות כוח האוויר הישראלי, ולמול כוחות  השריון הישראליים. תכנית המלחמה שלו נבנתה כך בהתאמה יצירתית למגבלותיו הבסיסיות של הצבא המצרי. כאן, התחוללה תפנית אסטרטגית - דווקא בהכרה כי בדרך המלחמה המוכרת המטרה המצרית להשבת כל סיני בלתי ניתנת להשגה.

בבתי הספר במערב לניהול ולאסטרטגיה מלמדים שלא בונים חצי גשר על פני תהום. אלא שסאדאת שינה את סיפור המלחמה מהיגיון תכנוני המוכוון, רציונלית מן הסוף אל ההתחלה; ומיקד אותו ללא יותר מהשאיפה לטלטל את תפיסת הביטחון הישראלית, להניע תהליך, לחולל מומנטום באמצעותו משהו חדש יתהווה ... את הכישלון בזיהויה של תפנית כה דרמטית, בגישתו של סאדאת, יש לייחס לכישלון המצביאות הישראלית, הרבה יותר מאשר לכישלון המודיעין הישראלי.

התרעה למלחמה היא ענין מורכב פי כמה מהעברת 'ידיעת הזהב' האם ומתי פורצת המלחמה. לא פחות חשוב לעסוק בהתוויית ההיגיון האסטרטגי למלחמה, באפיון צורתה בשיטות הפעולה, ובהתכוננות בהתאם לכך.  בכל  אלה המטכ"ל והדרג המדיני של קיץ 1973, כשלו.

בימים שלאחר המלחמה, צה"ל שיקם עצמו עם המסר שמדובר בתקלה שאובחנה; ומעתה, כמו באבחון כשל הנדסי, עם ביצוע התיקון הדרוש, העניינים הביטחוניים שבים אל מסילה נשלטת ובטוחה. המבט המקצועי האחר, כזה המזהה את גורמי הכשל  במכלול התפיסתי הרחב, מעמיד תמונת מציאות קשה. מסקנה כזו כמעט בלתי מתקבלת בתודעה הישראלית בת זמננו, כי היא  אומרת למעשה, שכשל מערכתי מההיקף שחוותה מדינת ישראל באותו יום כיפור, למרות כל המאמץ השיטתי למנוע אותו, בהחלט  יכול להתרחש שנית.

המבט המחודש שאני מציע על מלחמת יום כיפור, עלול מצד אחד להעצים את חרדת הציבור מאימת המלחמה; אולם, מהצד השני, החשוב יותר בעיני, האבחון הכולל להיקף הכשל בימי המלחמה הראשונים, מעצים עשרת מונים את גודל ניצחונו של עם ישראל וצה"ל, בסיומה של אותה המלחמה.

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), התרעה, ייצור ידע, 20/10/16.