טלי כהן שבתאי: במחשבה שניה – נספח לכיפורים

תקציר: "בישראל מקובל למדוד את חומרת הפציעה על פי המידה בה היא מסכנת את החיים. הצום, בו מענה עם שלם את גופו זוהי טראומה שלא תסולא מפז…" טלי כהן שבתאי…

בתמונה: תקיעה בשופר. התמונה: מארק ניימן לע"מ
[בתמונה: יום הכיפורים... הצלם: מארק ניימן לע"מ]

[לאוסף מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן]

עודכן ב- 24 בספטמבר 2023

במחשבה שניה - נספח לכיפורים

טלי כהן שבתאי (ראו תמונה בראש המאמר). משוררת. ילידת ירושלים. נולדה בשנת 1980.

בישראל מקובל למדוד את חומרת הפציעה על פי המידה בה היא מסכנת את החיים.

הצום, בו מענה עם שלם

את גופו זוהי טראומה שלא תסולא מפז

לא בכדי נערכו כוחות של מד"א

בכוננות גבוהה

לשעות אלה

*

בהן הבריות משתמשות

בצום כמירוק למצפונם

ולמוסר לקוי שעלול להיות חלק מאישיותם

או מ דפוס התנהגותי

אך הדעת

אינה רפת שכל והחכימה להבחין מביניהם את הנקי באדם

ניתן לפשט זאת בעגה פשוטה

אך דבר זה אינו משביע את מלוא כוונתי

*

בני אדם מעודדים בשעות אלו את אפסות האדם אל מול מי ששלטונה של הסליחה בתנ"ך הוא רק של האל.

קרי,

הסליחה אינה יכולת של בני אדם ,שם.

 *

מחד גיסא,

רק בימי הביניים התרחב השימוש במושג הסליחה

לתחום שבין אדם לחברו.

*

בעת החדשה,

בעקבות לשונות אירופה, נעשתה המילה סליחה ביטוי התנצלות

וכן מילת נימוס להסבת תשומת הלב לפני שאלה או בקשה (1).

*

מאידך גיסא,

על מנת להטיב עם מצפונו של האדם ולהקל עליו שאין דבר התנצלותו אקט רק בינו ל

בין האל השופט

 ישנה את

-המחילה! המחילה כבאה מ

ספרות ימי הבית השני שם איזכורה ראשוני, והיא פעולה אנושית ואלוהית כאחד,

עימה ניתן לבטא בין אדם לאדם להבדיל

מהסליחה שעל פי

הפרשנות המקראית הינה בחזקתו של

האל השופט

ואילו המחילה מהווה כאקט חולין בין

אדם לרעהו.

*

בשעות האלו ממש, אנשים

עוטים את הסליחה ממקומה הטבעי

ומשתמשים בה

כמו הייתה פרוצה

*

זה לא מקובל עלי.

*

אך עם זאת

כעת ניתן לנשום לרווחה ולהצית

סיגריה.

*  *  *

(1) האקדמיה ללשון העברית, בהשאלה.

[לקובץ מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן]

[בתמונה: במחשבה שניה - נספח לכיפורים... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי slgckgc לאתר flickr]
[בתמונה: במחשבה שניה - נספח לכיפורים... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי slgckgc לאתר flickr]

על המחברת:

טלי כהן שבתאי (ראו תמונה בראש המאמר). משוררת. ילידת ירושלים. נולדה בשנת 1980.

טלי החלה לכתוב לכתוב שירה מגיל 6, והייתה לתלמידה מצטיינת בספרות.  את רשמיה החלה לפרסם בעיתון בית הספר. בגיל 15 פורסמה לראשונה פואמה שלה בעיתון ספרותי ויוקרתי בישראל "מאזניים". יצירותיה הספרותיות תורגמו ומתורגמות לשפות רבות.

חיברה, עד כה, שלושה ספרי שירה. שניים מספריה דו לשוניים - "בסבך השחור נמהל ארגמן", מ- 2007; ו- "תיגר PROTEST" מ- 2012; והספר השלישי "תשע שנים ממך" אמור בנוסף לראות אור במהדורה לועזית בחו"ל. בשנת 2020, יראה אור ספרה הרביעי בעברית ובנורבגית.

בשנת 2014 השתתפה בנוסף בסרט נורבגי על חיי משוררים שנקרא: "The last Bohemian" - . הוא הוקרן בבתי הקולנוע בסקנדינביה.

שיריה של טלי מביעים גלות נפשית ופיזית. היא חוקרת את פרדוקס הגולה והחירות שלה. ראייתיה הקוסמופוליטית ניכרת מאוד בכתיבתה.

כהן שבתאי גרה שנים באוסלו, נורבגיה ובארצות הברית; והינה בולטת כמשוררת עם סגנון לירי ייחודי, "בשירה, שאינה מתמסרת בקלות וכפופה לכללי משחק משל עצמה". ספר שיריה הרביעי יראה אור במהלך שנת 2020.

טלי חברה באגודת הסופרים ובאיגוד הסופרים בישראל וכמו כן באיגוד המשוררים באוסלו-נורבגיה.

[לאוסף מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *