[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.
* * *
אתחיל מהסוף: לא תצליחו לשלוט בקורונה. שחררו! בראש המאמר צרפתי עבורכם את תפילת השלווה המפורסמת של ריינהולד ניבור (ראו התמונה למעלה):
אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.
אחת מהטיות התפיסה האנושיות, המוכרות, היא הטיית מסגור (Framing): באופן בלתי מודע אנחנו מפשיטים את המציאות מורכבת; נותנים לה פרשנות אישית פשוטה, ומציגים אותה כמציאות מדומה, ליניארית ובדויה.
אנחנו עושים את זה כדי להשיג אשליה של שליטה ... ו- סדר (עכשיו סידרנו את זה, ויש לנו בעיה שיש לה סיבה אחת ופתרון אחד. כמה נוח. רק שבעיות מורכבותהן תוצר של מפגש של גורמים רבים; וזה פשוט לא עובד.
[להרחבת המושג 'מסגור', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ליניאריות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן]
אבל ככל שטועים יותר, משקיעים יותר בפתרון הכוזב: כמו במשל הישן והטוב, גם אוכלים את הדגים המסריחים; גם חוטפים את המלקות וגם מגורשים מהעיר...
בסוגיית הקורונה: אנחנו מסרבים להבין שהרכבת עזבה את התחנה ואנחנו במציאות חדשה, חסרת תקדים; שבה המדינה לא תוכל לפתור את הבעיה; בטח לא בעזרת סגרים שאף אחד לא מוכן ולא יכול לקיים. המדינה תוכל רק רק להחמיר את הבעיה ולהוסיף כשל על כשל:
- המציאות המינהלית היא שסוגיית הקורונה מפוזרת לרסיסים כשכל רסיס נמצא בחזקת גורם ביורוקרטי אחר. הסיכוי לגרום לכולם לפעול תחת מטרה אחת לא קיים.
- המציאות הפוליטית היא שכל סקטור מגובה בפוליטיקאים שמגבים אותו; וגם זה לא ניתן לפתרון.
נשארנו עם הטעות הגדולה מכולם: לתת פתרון ליניארי לבעיה מורכבת; שלא רק שאיננו פותר אותה, אלא רק מחמיר את האפקט שלה בטווח הארוך. לכן, לוקחים את הפתרון הליניארי - את הסגר – שכנראה לא התאים גם בחודש מרץ כי גם הגענו לקטסטרופה בריאותית וגם הרסנו את הכלכלה; ומנסים לכפות אותו היום תוך גרימת נזק בל יתואר לכלכלה ולמשקי הבית; פשוט כי אין פתרון אחר, כאילו שחייב להיות פתרון למכת טבע.
[למאמר: 'הטעות הניהולית הקלאסית: מתן פתרון מהמעלה הראשונה לבעיות מהמעלה השנייה…', לחצו כאן]
המציאות האזרחית היא שהציבור לא מטומטם. חוכמת ההמונים עובדת. רבים מבינים, שלמקבלי ההחלטות אין מושג ירוק מה הם עושים; ואנשים לא מוכנים – ובצדק - לשחק יותר את המשחק.
ההתעקשות הזו לחזור למציאות שאיננה קיימת הורס גם את הכלכלה וגם את המרקם האזרחי הקרוע והמשוסע ומבזבז הון עתק ומאמצים רבים על שטויות.
אז מה עושים?
הממשלה לא יכולה לפתור את הבעיה. שתעצור ותתקן לפחות את מה שביכולתה לתקן; ולא תשמיד הכל תוך כדי מאמצים. שתחזיר את המשק לפעילות מלאה; שתפסיק את המירוץ חסר התכלית אחרי אזרחים; שתפסיק לשחק משחקי נראות על חשבוננו ותפתח את נתב"ג ואת השמים (אם נראות הייתה חשובה, הם לא היו חוגגים את הפסח עם בני המשפחה שלהם).ומה עם הקורונה תשאלו?
אז הנה: צריך להיגמל, סוף סוף, מהתחושה שהמדינה המודרנית היא כל יכולה; ולהבין את מגבלותיה. במצב הקורונה הנוכחי, המדינה לא תעזור. שכל אחד יתכנן כיצד הוא מתמגן וכיצד הוא נשמר לנפשו: מי שלא רוצה להידבק ינהג בהתאם. מי שלא מתנהג בהתאם, שאחרים יראו ויישמרו ממנו.- לאלה שברשימת הסיכון צריך להמליץ להישאר בבית; ולתמוך בהם כלכלית; לשם היה צריך להשקיע את הכסף ולא ליצור אבטלה מעשה אדם ולנסות לרדוף אחריה עם תשלומים על חל"ת ראשון ועל חל"ת שני.
- וצריך להשקיע במצב החירום בבתי החולים: להכשיר כוח אדם לא מיומן ולהכניסו לבתי החולים; לתת לאחיות לתפקד כרופאים ולפרמדיקים ולחובשים כאחיות; צריך לאלתר ולהשקיע במקום הנכון. ובזה אנחנו, הישראלים טובים.
לשיחה המוקלטת:
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
