[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Prawny לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן]

אסא כשר הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, זוכה פרס ישראל.

כשר מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, וקודם לכן על הקתדרה לפילוסופיה של השפה ע"ש אברהם הורודיש באוניברסיטת תל אביב.

הוא מומחה בעל שם בינלאומי במחקר הפרגמטיקה של השפה, חוקר ופעיל בתחומי האתיקה המקצועית בצבא, ברפואה, בתקשורת, באקדמיה ובמחקר המדעי.

ממחברי רוח צה"ל, הקוד האתי של צבא הגנה לישראל.

משך שנים שימש כמרצה הבית במכללה לביטחון לאומי, צה"ל.

[מקור התמונה משמאל: פייסבוק]

.

*  *  *

1. לא מזמן ספגה האתיקה הממשלתית, הנדרשת בכל מדינה מתוקנת, חבטה קשה מידי בג"ץ. השופטים פטרו את כל עסקני הציבור הנוגעים בדבר מן החובה לכלול בשיקולים שלהם גם את החובה האתית של שמירה על אמון הציבור. כך נוצר סולם ערכים ונורמות מעוות, שכל אדם הגון והגיוני חייב לסלוד ממנו: נאשם בפלילים (בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים) יכול להיות מועמד לתפקיד של השליט במדינה. וגם להיבחר וגם לשלוט.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

2. לאחר מכן, ספגה האתיקה הממשלתית עוד מהלומה כזאת: משנה ליועץ המשפטי לממשלה קובעת ש"בכל הנוגע להגבלות על ההפגנות בתקופה הנוכחית, לא מצאנו כי מתעורר ניגוד עניינים בעניין ראש הממשלה". כדי להבין עד כמה הקביעה הזאת בעייתית, בואו נתרגם אותה לשפת המעשה: "בכל הנוגע להגבלות על ההפגנות בתקופה הנוכחית נגד ראש הממשלה, לא מצאנו כי מתעורר ניגוד עניינים בעניין ראש הממשלה". לא ייאמן כי יסופר.

3. האתיקה הממשלתית (הציבורית, הפרלמנטרית, הארגונית) דורשת מאדם להביא בחשבון את מראית-העין שמעשיו יוצרים. האם ההתבטאויות של בנימין נתניהו בעניין ההפגנות לא יוצרות לפחות מראית-עין של ניגוד עניינים בין שיקוליו האישיים של נאשם בפלילים לבין שיקוליו של שר וחבר כנסת? הודעת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה פוטרת את ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת (ומי לא) מרגישות למראית-עין של ניגוד עניינים.

4. ולאמתו של דבר, לא במראית-עין של ניגוד עניינים מדובר, אפילו לא בחשש או באפשרות של ניגוד עניינים. מדובר בניגוד עניינים שבעיניו של כל אדם הגון והגיוני הוא ברור כשמש. אילו היינו מדינה מתוקנת, שנוהגת בה אתיקה ציבורית חזקה, הגיונית והגונה, לא היינו מגיעים לפינה האפילה, המבישה, שהגענו אליה עתה!

[לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן]