[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לקובץ המאמרים על פרשת וזאת הברכה, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת וזאת הברכה המסיימת את ספר דברים ואת חמשת חומשי התורה, עוסקת בברכתו של משה לשבטי ישראל ובמותו של מנהיג האומה. על היבטים שונים במותו של משה עסקנו בהרחבה במקום אחר[1]. הפעם ננסה להתמקד במקום בו הוא נקבר על פי האמור בפסוקים – הר נבו.

על פי המסופר, משה עלה אל הר נבו בכדי לראות את הארץ המובטחת ואחר כך נאסף אל עמיו: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן.  וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.  וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים--עַד-צֹעַר.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, בְּאֶרֶץ מוֹאָב--עַל-פִּי יְהוָה"[2].

קודם שנעסוק היכן מיקומו של הר נבו כיום, נראה כי בתקופות קדומות יותר יתכן שידעו אודות מיקומו של הר זה. בספר מקבים קיימת מסורת כוהנית האומרת כי ירמיהו הנביא מצא מערה מוסתרת בהר נבו, ושם הוא הטמין את ארון הברית, כדלקמן:" ויהי בבואם ההרה אשר עלה עליו משה לראות את הארץ, וימצא ירמיהו שם מערה ויסתר בה את האוהל ואת הארון ואת מזבח הקטורת, ויסתום את פיה. ומקצת האנשים אשר הלכו אתו בקשו לעשות להם אות, וילאו למצוא את המערה. וישמע ירמיהו ויגער בם ויאמר, אל ידע איש את המקום, עד אשר יקבץ ה' את עמו ונתן להם רחמים. אז יגלה ה' את המקום, וכבוד ה' יופיע בענן, כאשר היה בימי משה ובימי שלמה בהתחננו אל ה' לקדשו"[3]. לפי האמור כאן, ירמיהו ידע היכן היה מצוי הר נבו והוא גער בגולים אשר רצו לסמן את מקום המערה וטען כי היא תתגלה רק לאחר שהאל יקבץ את עמו מן הגלות וישיבו לארצו. למסורת זו אין תימוכין בספרות חז"ל[4], אולם המקור בספר מקבים רומז כי מיקומו של הר נבו היה כנראה ידוע בעבר הרחוק.

[בתמונה: פרדריק ונצל, משה, המאה ה-19. התמונה היא נחלת הכלל]

נחזור לעניינינו. לפי הפרק האחרון של ספר דברים, הר נבו הוא ההר אליו טיפס משה רבנו וממנו ניתנה לו ההזדמנות האחרונה להשקיף על הארץ המובטחת. לפי המסורת היהודית והנוצרית, וכן לפי מספר מסורות מוסלמיות, משה נקבר בהר זה על ידי האל בכבודו  ובעצמו, ומקום קבורתו לא נודע.

על פי הפסוקים, יש לחפש את מקומו של הר נבו בארץ מואב , על פני יריחו , סמוך לערבות מואב.  כלומר,  שיש לחפשו בשטח שממזרח לערבות מואב ולזהותו עם אחת הפסגות אשר בקצה הצפוני מערבי של הרמה המישורית שנחשבה לארץ מואב קודם שכבשה סיחון מלך האמורי :" עַל-כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים, בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן; תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, עִיר סִיחוֹן.  כִּי-אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן, לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן:  אָכְלָה עָר מוֹאָב, בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.  אוֹי-לְךָ מוֹאָב, אָבַדְתָּ עַם-כְּמוֹשׁ; נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית, לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן.  וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן, עַד-דִּיבֹן; וַנַּשִּׁים עַד-נֹפַח, אֲשֶׁר עַד-מֵידְבָא"[5].

במקרא יש להר נבו עוד שני שמות, כדוגמת הר העברים : "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"[6], או -  ראש הפסגה:" עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה."[7].  אין אנו יודעים  בבירור האם המדובר בשמות נרדפים להר נבו,  או בשרשרת הרים שהר נבו הוא אחד מהם[8].  לפי עדותו של אוסביוס[9], יש לחפש את הר נבו סמוך לאפיקו העליון של ואדי עיון מוסא' שהוא כנראה הגיא ששם נקבר משה[10]. בסביבה זו מצוי הר הידוע בשם ג'בל נבא . הר זה מתנשא לגובה של 802 מ' מעל פני הים ופסגתו השטוחה נמצאת בריחוק של ק"מ וחצי דרומית  מזרחית לעין מוסא.

האם הר נבו יכול להיות מזוהה עם פסגת ג'בל נבא? ספק רב, שכן ההר הנקרא היום ג'בל נבא לא היה ידוע בשם זה לפני מחציתה השנייה של מאה ה- 19 . גיאוגרפים ותיירים שסיירו וחקרו את האזור,  במאה ה – 19,  הציעו לזהות את הר נבו עם מקומות שונים כגון ג'בל יושע, או ג'בל עטרוס, מכאן אנו למדים כי הזיהוי של הר נבו עם  ג'בל נבא לא היה ידוע במאה ה- 19 כלל.

[בתמונה: מבט מערבה מהר נבו לעבר ים המלח ובקעת הירדן. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי 9999. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אחרית דבר

בפרשתנו החותמת את ספר דברים ואת חמשת חומשי התורה, מתואר מותו של משה. לפי הנאמר משה נקבר בהר נבו. מקום זה נזכר בשמות נוספים במקרא כהר העברים או ראש הפסגה. לפי מסורת כוהנית עמומה בספר מקבים ב', מקום קבורתו של משה היה ידוע לנביא ירמיהו, אולם למסורת זו אין תימוכין בספרות חז"ל. המחבר המקראי טוען כי מקום קבורתו של משה איננו ידוע בכוונת מכוון אולם דבריו אלה לא הפריעו לחוקרים במשך כל הדורות לנסות ולאתר את מיקומו של הר נבו. כיום הזיהוי הנפוץ ביותר הוא עם הר השוכן במערב ירדן, כ-7 ק"מ מערבית לעיר מידבא, שפסגתו נישאת לגובה של 817 מטר מעל פני הים. האם המדובר בוודאות בהר נבו המקראי? ספק רב, אולם קשה להתווכח עם מסורות עממיות שרואות בו את מקום קבורתו של משה.

נספח: מִנֶּגֶד / רחל

מִנֶּגֶד הוא שיר מאת רחל המשוררת, אשר נכתב בחורף 1930. השיר הולחן על ידי יהודה שרת והושר בתנועות הנוער.

[בתמונה משמאל: רחל המשוררת. התמונה היא נחלת הכלל].

 קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:

הֲבָא? הֲיָבוֹא?

בְּכָל צִפִּיָּה

יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

*

זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם

שֶׁל נַחַל אֶחָד.

צוּר הַגְּזֵרָה:

רְחוֹקִים לָעַד.

*

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד

שָׁמָּה – אֵין בָּא,

אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ

עַל אֶרֶץ רַבָּה.

מקור - רחל בלובשטיין, מנגד, שירת רחל, תל אביב: הוצאת דבר, 1935, עמוד  קי"ב.

 רואים רחוק רואים שקוף/ כתב יענקל'ה רוטבליט והלחין שמוליק קראוס.

השיר נכתב בהשראת הדמות המקראית של משה, שהנהיג את עם ישראל במדבר, אך בשל חטא שחטא, כמתואר בסיפור משה והסלע (הכה בסלע ולא דיבר אליו), נגזר עליו לראות את הארץ המובטחת מהר נבו, אך לא להיכנס אל הארץ(מקור: ויקיפדיה).

[לקובץ המאמרים על פרשת וזאת הברכה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] אבי הראל, מה אנחנו למדים ממותו של משה, ייצור ידע, ספטמבר 2018; אבי הראל, שתי המגמות בעניין מותו של משה, ייצור ידע, אוקטובר 2019.

[2] דברים, פרק ל"ד, פסוקים: א' – ה'.

[3] ספר מקבים ב', פרק ב', פסוקים: ה' – ח'.

[4] במסכת יומא דף נ"ב ואילך, הועלו שלוש סברות בדבר מיקום ארון הברית: א -  נטמן על ידי המלך יאשיהו בבית המקדש, לפני חורבנו, ב - נלקח לבבל על ידי הגולים. ג -  נגנז בלשכת העצים שבבית המקדש.

[5] במדבר, פרק כ"א, פסוקים: כ"ז – ל'.

[6] שם, פרק כ"ז, פסוק י"ב.

[7] דברים, פרק ג', פסוק כ"ז.

[8] אנציקלופדיה מקראית, כרך ה', עמודים: 668 – 690.

[9] אֵוסֵביוס איש קיסריה היה הארכיבישוף של קיסריה ונחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית בשל חיבוריו, המתעדים את ההיסטוריה המוקדמת של הכנסייה הנוצרית. 265 – 339.

[10] ראה – בבלי, סוטה, דף י"ג עמוד ב'.