[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית. זהו מאמר דעה מפרי עטו.
* * *
אם יש אסטרטגיה (ויש) - שמאפיינת את הדרג הפוליטי בישראל - הכותרת שלה היא: "מ ו ש כ י ם ז מ ן !", וזה ממש לא רע כפי שזה נשמע.
אגב, כשאני מתכוון לדרג הפוליטי אני מכוון לקבינט המנהל את משבר הקורונה ובראשו ראש הממשלה, בנימין נתניהו. אבל, זה לא עוד פוסט על נתניהו. מי שמחפש כאלה, יימצא אותם בוודאי ברשת או באמצעי התקשורת המסחריים, שנגועים כולם בהטיות פוליטיות כאלה ואחרות. די נמאס !!
[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
הסיפור כאן הוא אחר...
אני יודע שזה אופנתי להאשים את ראש הממשלה ואת הממשלה והמדינה כולה בתחלואי העולם ואישתו. אבל, זה קונץ קטן מאד - ולמען האמת גם לא אינטליגנטי במיוחד - כי הרעיון של משיח בן אנוש, שמסדר את העניינים כולם, הוא משהו על גבול הילדותיות או הנאיביות; והוא בעיקר, משחרר את כולנו מאחריות.
האמת היא שהמנהיגות, בעת הזו, נראית הרבה - אבל הרבה יותר מפוכחת - מהציבור שאותו היא אמורה להוביל. הסיבה היא שהמנהיגות הזו יודעת היטב מאיזה חומרים גלם קורצנו כחברה. אמנם יש לה גם חלק ואפילו חשוב, בהנדסת האנוש החברתית הזו ובטיפוחה. אבל שלא יהיה ספק - אנחנו כולנו התמכרנו לאותם חומרי גלם. רצינו בהם כשם שהמנהיגות רצתה לתת אותם, ואגב אנחנו לא יחידי סגולה. המערב כולו לוקה באותה תסמונת. זו תסמונת של חברה רב שבטית ותרבותית שהדבק החזק המחבר אותה ומקנה משמעות לכלל אזרחיה הוא הדבק ההנדוניסטי.
הדוניסטי - במשמעות של חברה צרכנית, נהנתנית, המוגדרת דרך סיפוקים חומריים ומעט מזה דרך הגדרות ערכיות. היציבות הביטחונית גרמה לנו להיות הרבה יותר מוכווני חומר; והפכה את החתירה והשאיפה ל'עוד' ו'יותר' למגדירים חברתיים.
עכשיו תגידו לי: בחברה מפונקת, עשירה, תאבת הנאות, גדושת צריכה חומרית, הנוטה אחר סיפוקים מידיים, איזה סיכוי יש לדרג המדיני לבקש מאיתנו לעשות "אחורה פנה": לוותר על האספרסו הקצר, על הנסיעה לאיים היווניים, על הזלילה במסעדות, על מופעי התרבות, על הקניונים ומרכזי הקניות, על המסיבות...
[בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']
זה ייתכן. מובן שלא. הפוך גוטה הפוך! מדינה שלמה וחברה שלימה, אחוזת צימאון לחדש את ימיה הפרועים כקדם, מתנהגת כמו סיר לחץ, אחוזת גינוני אבלות על עולם שחרב; אבל גם אחוזת טירוף לראות בתקומתו לאלתר.
והמנהיגות? בצבת הברזל. הרי זה אותה מנהיגות שסייעה לנו ליצור לעצמנו את העולם ההדוניסטי ועכשיו צריכה להפוך את כיוון הנסיעה! זה פרדוקס.
ולא, המנהיגות הזו אינה כסילה:
- היא מודעת לקיומו של הפרדוקס הזה שמפגיש ובעוצמה את העולם הישן שבו השמנו וטפחנו מעבר לגבולות עצמנו לבין העולם החדש שבו אנו נדרשים לדיאטה חריפה.
- היא מודעת לכך, שבצל הגנים והדי אן אי שטיפחנו כחלק מהעולם הרווי, השמן והעשיר קשה, קשה מאד לייצר ולאורך זמן גזרות, סגרים, הגבלות, חסמים.
- זו הסיבה שהיא דחתה עדיין קץ את הסגר השני; וזו הסיבה שהיא כרגע מובילה אסטרטגיה ששמה במרכז את העיקרון של משיכת זמן. משיכת זמן עד לשחרור מלא של הגבלות הסגר, תוך ניסיון לייצר הדרגתיות מתונה.
- זו הסיבה לכך שלא מחליטים עד הסוף, שדיוני הקבינט נדחים, שניטשים הוויכוחים בקבינט, שהמסרים נראים לא אחידים...
כי יודע צדיק נפש בהמתו, ובנסיבות הללו אנחנו או המנהיגות קונים זמן אסטרטגי יקר עד.... החיסון המיוחל שמרבית ההערכות צופות את הגיעו במחצית הראשונה של שנת 2021. עד אז, תנסה המנהיגות למשוך זמן ולצמצם את מגרעותיה של המציאות הקיימת.
זו לא אסטרטגיה נוצצת במיוחד
היא תמשיך להיות מושפעת מפוליטיקה ומעניינים חברתיים, כי אף מנהיגות אינה פועלת מחוץ לגבולות המערכת שלה. אבל, למרות שאין המדובר באסטרטגיה נוצצת, היא כנראה האסטרטגיה היחידה שעונה על חומרי הגלם ממנה עשוייה החברה הישראלית.
אי אפשר להמיר בשנה או בחודשים ספורים תרבות של משא ומתן, אינדיוודואליזם קיצוני, הנדוניזם מופרע, ביקורתיות מטורפת וחוסר צייתנות, בכל אותם חומרים מסוגן עשויות אולי חברות אחרות. בנתונים הקיימים של המערכת שלנו, אנחנו יכולים כנראה לנסות ולצמצם את חסרונותיו המובנים של המצב, עד.... החיסון (בהנחה וזה יגיע); וזה, פחות או יותר, מה שנעשה.
כאמור - מושכים זמן; וזה לא אופטימאלי, אבל גם לא רע. הכל עניין של פוזיציה!
[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
