תקציר: פרשת נח ידועה כפרשת סיפור אירועי המבול ומגדל בבל, אולם בין שני הסיפורים הללו, מצוי בה נושא ייחודי - לוח העמים. המדובר ברשימת עמי תבל והשתלשלותם הגנאלוגית זה מזה. המאלף ברשימה זו הינה העובדה שעד כה לא נתגלה ניסיון שכזה בשרטוט מפה גנאלוגית במזרח הקדום…

עודכן ב- 1 בנובמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת נח ידועה כפרשת סיפור אירועי המבול ומגדל בבל, אולם בין שני הסיפורים הללו, מצוי בה נושא ייחודי - לוח העמים. המדובר ברשימת עמי תבל והשתלשלותם הגנאלוגית זה מזה. המאלף ברשימה זו הינה העובדה שעד כה לא נתגלה ניסיון שכזה בשרטוט מפה גנאלוגית במזרח הקדום[1].

ממלכות מצרים ובבל ראו בעמים האחרים עמים נחותים שאין הם ראויים להתעניינות. לעומתם, המקרא שרואה את עם ישראל עומד במרכז החשיבות העולמית, אינו מתעלם מהחברה האנושית הקיימת בכללותה. כאשר המספר המקראי כותב אודות ייעודו של אברהם אבינו, הרי ייעוד זה איננו מבטל את משפחות האדמה האחרות העתידות להתברך מכך: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.  וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"[2].

מספרם של העמים המופיעים בפרשת נח, פרק י', עולה לשבעים, שלושת בניו של נח, ושישים ושבעה יוצאי חלציהם, ולמרות שאין הדבר נזכר, למספר שבעים יש משמעות טיפולוגית מיוחדת. בדומה למשפחות העמים שיצאו מאדם אחד – נח, כך בני ישראל היו שבעים נפש יוצאי חלציו של יעקב:" כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שִׁבְעִים"[3], שבעים איש שהיוו את הגרעין העתידי של עם ישראל.

קיימת גם מסורת כנענית אודות המספר שבעים, הקשורה בשבעים בני אשרה. המדובר בשבעים בני אל ואשרה בת זוגו, המהווים את משפחת האלים באוגרית.

במקרא מצויים שני סוגים עיקריים של רשימות יחס. הסוג האחד מציג קו יוחסין אחד עד עשרה דורות, כדלקמן:" וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ.  וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ, אֶת-עִירָד, וְעִירָד, יָלַד אֶת-מְחוּיָאֵל; וּמְחִיָּיאֵל, יָלַד אֶת-מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל, יָלַד אֶת-לָמֶךְ"[4].

הסוג השני, מציג בדרך כלל משנים עד שנים עשר בנים של האב מייסד השושלת, לטווח של עד חמישה דורות. בפרשתנו הסוג של רשימת הייחס הינה על פי הדפוס השני. בשיטה זו, רווחות רשימות יחס של שבעה או ארבעה עשר עמים – בני יפת, בני מצרים ויקטן ובניו. או של שישה או שניים עשר עמים – כנען ובניו, ושם ובניו.

בחינת השמות ברשימות אלה מעלה כי יש בו צורות שמיות שונות, בצורת שמות פרטיים – נמרוד (ראו תמונה משמאל), או שמות מקומות – מצרים, אלישה, תרשיש וצידון. ברשימות אלה מופיעים שמות לאומיים או שמות שבטים מופיעים בריבוי, כדוגמת השם כתים, כמו גם שמות תואר המציינים שיוך לאומי/אתני, כדוגמת השם ערקי. אשר על כן, אין לפרש את המילה או המונח אב, ילד או בן באופן מילולי, אלא כמטאפורות. המילה אב אינה מתפרשת כפשוטה, אלא כוונתה אב כמציין את המייסד שאליו מתייחסים עמים או שבטים. גם את המילה בן אין לפרש כפשוטה, אלא כביטוי לקשר פנימי, או לאיחודן של קבוצות אתניות על בסיס משותף.

כמו כן, אנו מוצאים במקרא שתי שיטות השתייכות, השתייכות על פי המשפחה, או השתייכות על פי הכפר, עיר או ארץ, כדלקמן:" וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים--מֵהַר אֶפְרָיִם; וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא, בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף—אֶפְרָתִי", "וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי-בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, אֶפְרָתִים--מִבֵּית לֶחֶם, יְהוּדָה; וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי-מוֹאָב, וַיִּהְיוּ-שָׁם"[5].

אין המקרא מפריד באופן מדעי בין קבוצות לשון שונות במובן המודרני, היות ולאחר דור הפלגה התקבל השוני בין הלשונות כדבר מובן מאליו. לפיכך, קשה לומר שבפרשתנו אמת המידה הלשונית היוותה בסיס של ממש בחלוקת העמים, למרות שהם דוברים של שפות שונות. מה שכן הנחה ככול הנראה את המספר המקראי, בחלוקת העמים לקבוצות אתניות שונות, הם הקשרים המדיניים/פוליטיים והתרבותיים שהיו קיימים במזרח הקדום. במחצית השנייה של האלף השני לפני הספירה, הייתה ארץ כנען תחת השפעה מצרית, ולכן המקרא כורך יחדיו את כנען, בני חם, פלשתים ומצרים כחטיבה אתנית אחת. הפלשתים, אחד מגויי הים, קיימו אז קשרי מסחר ענפים עם מצרים, ואף פעלו יחד במישור הדיפלומטי חלק מהזמן. העיר עזה, שהייתה אחת הערים החשובות של הפלישתים, הייתה קודם לכן עיר הבירה של הפרובינציה המצרית כנען. לעומת זאת, ממלכת עילם הייתה שותפה לתרבות המסופוטמית ולכן היא צורפה לקבוצה האתנית של ממלכות בבל ואשור.

בתחילת הפרק בפרשתנו אנו מוצאים את בני יפת, בנו השלישי של נח. הגנאלוגיה של בני יפת מורכבת משתי יחידות של שבעה עמים. קבוצת עמים זו התיישבה בשטחים שמצפון מזרח לסהר הפורה, עד לאיי יוון במערב. אחריהם מופיעים בני חם, כוש, מצרים, פוט וכנען. בגנאלוגיה של כוש מופיעים חמישה בנים ושני נכדים סך הכל שבעה. כוש מזוהה עם נוביה, מדרום למצרים, אולם השם כוש הפך להיות לשם כללי לכל ילדי אפריקה המזוהים ככאלה המתגוררים בקצה הדרומי של העולם המקראי.

בני כנען המצוינים בלוח העמים בפרשת נח, יש בחלוקתם שתי קבוצות של שישה עמים מקומיים הכוללות את: היבוסי, האמרי, הגרגשי והחוי, ושש ממלכות פיניקיות/סוריות: צידון, ערקה, סין, ארוד, צמר וחמת.

מתוך חמשת בניו של שם, נזכרת אצלנו הגנאלוגיה של שני בנים בלבד: ארם וארפכשד. ארבעת בני ארם הם: עוץ, חול, גתר ומש. שמות אלה שלא ידוע עליהם דבר, הם כנראה שמות של שבטים או מקומות עתיקים.

הסקירה הגנאלוגית נפסקת בתיאור של נמרוד ומעשיו:" וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ.  הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה, וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל, וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ, שִׁנְעָר"[6]. בפסוקים אלה מתואר נמרוד כראשון הכובשים הגדולים בעולם העתיק, אדם שאיחד תחת שלטונו את ערי הממלכה של דרום מסופוטמיה לאימפריה אחת. שיבוצן של מסורות אלה אודות נמרוד, מקביל לשיבוצן של מסורות דומות על בני קין ועל נח עצמו. דמותו של נמרוד מחייבת התייחסות נרחבת ומעמיקה נפרדת, שאין מקומה כאן, אולם פטור בלא כלום אי אפשר. השערה מקובלת במחקר היא שהשם נמרוד הוא גלגול של האל המסופוטמי ננרת, שנחשב לאלוהי הסערה והמלחמה. במיתוסים המסופוטמיים הוא מתואר כלוחם במפלצות וביצורים מיתולוגיים מסוכנים ויכול להם. אחרים טוענים שזיהוי זה לוקה בחסר, היות ולפי הנאמר כאן נמרוד הוא מייסד ממלכה רחבת ידיים, כך שאין זה סביר שמדובר באל. לפי דעה זו, לפנינו שרידים משירת עלילה קדומה, שבה מתוארת הגירה של בני האמורי למסופוטמיה בראשית האלף השני לפני הספירה, הגירה שהביאה לנפילתה של הממלכה השומרית, ולייסוד ממלכת ערים חדשה תחת מלכים אמוריים. טענה נוספת רואה בנמרוד את המלך האשורי הראשון שכבש את ממלכת בבל, ואיחד את כל מסופוטמיה תחת שלטונו. מלך זה תואר בכיבושים גדולים ובמפעלי בנייה עצומים. לאחר הפסקה מתודית זו חוזר המספר המקראי לגנאלוגיה המקראית עד סוף פרק י', בפרשתנו.

אחרית דבר

בפרק י' בפרשת נח, מצויה רשימה גנאלוגית של עמי תבל. המדובר ברשימה ייחודית ומאלפת, היות וטרם נמצאה כמותה בספרות של המזרח הקדום. ידוע כי המצרים והבבלים ראו את עמי הנכר כנחותים מהם, אולם לעומתם המקרא, אשר רואה את בני ישראל במרכז, איננו מתעלם מהחברה האנושית בכללותה. מספרם של העמים הנזכרים הוא שבעים, והמדובר במספר טיפולוגי, הדומה לשבעים נפש יוצאי ירך יעקב. תיאור רשימת העמים נקטעת בחמישה פסוקים המתארים את נמרוד, כיבושיו ואיחוד הממלכות שביצע.

חמשת הפסוקים נראים כשריד של שירת עלילה שפיארה את גבורותיו של נמרוד. ביסוד הכתובים על נמרוד מונחת ככול הנראה מסורת מסופוטמית, אך אישיותו של נמרוד אינה ניתנת לזיהוי על סמך המקורות המסופוטמיים. מסתבר אפוא שהמסורת המסופוטמית עובדה והשתנתה ולפיכך נתקל שחזורה בקשיים גדולים. יש שראו בנמרוד את אל הבבלי המסופוטמי ננרת,  התופס מקום נכבד בפנתיאון האשורי למן מאה י"ג לפני הספירה ושהיה נערץ כאלוהי הציד והמלחמה. לפי זה אלהי הציד המסופוטמי נהפך בדת ישראל המונותיאיסטית לגיבור ציד לפני ה'. אולם מסורת זו בעייתית ויש שראו בנמרוד כמלך האשורי הראשון שכבש את בבל ואיחד תחת שלטונו את כל מסופוטמיה.

[לאוסף המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת נח.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), 'פרשת נח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 10/10/18.

[1] עולם התנ"ך, נח, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 71 – 80.

[2] בראשית, פרק י"ב, פסוקים: א' – ג'.

[3] שם, פרק מ"ו, פסוק כ"ז.

[4] שם, פרק ד', פסוקים: י"ז – י"ח. מקוצר היריעה לא הובאו הפסוקים הרלבנטיים הנוספים, עד פסוק כ"ו.

[5] שמואל א', פרק א', פסוק א', רות, פרק א', פסוק ב' בהתאמה.

[6] בראשית, פרק י', פסוקים: ח' – י'.