[בתמונה: איסקנדר להערכתי, הוא טיל הקרקע קרקע המבצעי המשוכלל בעולם... מקור התמונה: היצרן]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

המלחמות לצערי הם בלתי נמנעות, הם כוח טבע בדיוק כמו קיץ או חורף, שמש וירח. מלחמות גדולות, מלחמות קטנות ומערכה שבין המלחמות (מב"מ). מאז נוצר האדם, היו מלחמות וצפוי שתהיינה גם בעתיד; כי לאנשים - כיחידים, כקבוצות, כעמים וכארצות - יש שאיפות ואינטרסים שונים; וכאשר אין להם רצון או יכולת להתפשר, הם עוברים לאלימות. לבסוף מושג הסדר זמני, עד לסבב האלימות הבא; וחוזר חלילה.

אבל, אופן הלחימה משתנה במהלך השנים, בדרך כלל בעקבות שיפורים טכנולוגיים שנכנסים לשימוש. המנצחים, בדרך כלל, יהיו אלה, שימהרו ויאמצו את הטכנולוגיה החדשה, יפתחו תורת לחימה (תו"ל) מתאימה, יבצעו רכש, אימון יחידות, הקמת מערך תחזוקה וכדומה.

מי ש'ייתקעו' בסטגנציה, יפסידו בקרב, אולי גם במלחמה; ובוודאות, ישלמו מחיר יקר מאוד; כי הם פשוט לא היו מעודכנים:

בתחילת המאה ה- 20, במלחמת העולם הראשונה, הופיעו לראשונה המטוס והטנק. השפעתם אז על שדה הקרב הייתה שולית. אבל, במלחמת העולם השניה - ולאחר ששוכללו ונרכשו בכמויות גדולות - הם היו הגורמים החשובים ביותר גם להצלחת הגרמנים והיפנים בתחילת הלחימה וגם לתבוסתם בסופה:

[בתמונה: השפעתם של הטנקים במלחמת העולם הראשונה על שדה הקרב הייתה שולית. אבל... Popperfoto/Getty Images. התמונה היא נחלת הכלל]

כך גם במלחמות הגדולות שלנו, במבצע קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, הטנקים והמטוסים עשו לפחות  80% מהעבודה.

הטילים הכבדים וארוכי הטווח הופיעו לראשונה במלחמת העולם השניה אצל הגרמנים (v2). הם היו מעטים ולא מדויקים; ולכן, לא השפיעו על המערכה.

לאחר המלחמה העולמית השניה הלכה עיקר ההשקעה הבטחונית לפיתוח ולרכש מטוסים רבים ומשוכללים; ולבניית תשתיות וחילות אוויר גדולים.

[בתמונה: טיל V2 גרמני. במלחמת העולם השנייה הם היו מעטים ולא מדויקים. לכן, לא השפיעו על המערכה. אבל... התמונה היא נחלת הכלל]

לראשונה הובן, כי קיימת בעיה חמורה ביעילות של הטנקים והמטוסים במלחמת יום הכיפורים. הסתבר כי מערך סוללות טילי נ"מ גדול, מערך שמפעיל ובמקביל מס' סוגי טילים ותותחי נ"מ, כפי שבנו הרוסים למצריים ולסוריה בקרבת קווי הפסקת האש, לפני שנת 1973. מערך זה נטרל את יכולות חילות האוויר לסייע לכוחות היבשה; ובמקביל, לפגוע בכוחות היבשה של האויב. מטוסים - שמנסים להפציץ או לתקוף את מערך הטילים - פשוט 'מופלים בצרורות'.

הפיתרון הושג רק לאחר מספר שנים מתום המלחמה: פיתוח ערכות דיוק לפצצות הברזל הסטטיסטיות. ערכות שאפשרו לחילות האוויר - ומדובר בכל חילות האוויר המתקדמים בעולם - להפציץ את המטרות ולפגוע בדיוק ביעדים, ממרחק רב, במרחק מספיק בטוח מהטווח היעיל של הטילים המיירטים.

כאן בשלב הזה, נתקעו חילות האוויר המתקדמים של מדינות המערב. הם לא הבינו - או שלא רצו להבין - כי הטכנולוגיה - שמבססת את מעמדם כמלכי המלחמה, כגורם החשוב ביותר בשדה הקרב, הגורם המביא והמוציא - תוכל להיות גם נחלת זרועות היבשה והים, אם וכאשר יבוצעו בה מספר שיפורים והתאמות. כך פותחו, מגוון של טילים, פגזים מדויקים ומל"טים שמתאבדים על המטרה שהוגדרה להם (ראו למשל את טיל ההארופ למטה, מל"ט מתאבד של התעשייה האווירית שהופעל כעת במלחמה בין אזרבייג'אן לארמניה:

[בתמונה: הארופ מוצג בסלון האווירי בפריז, 2013. המקור: Julian Herzog (Website) • CC BY 4.0]

דוגמה נוספת היא מרגמה רוסית שמשגרת לטווח ארוך פגזים מדויקים במשקל 130 ק"ג, כאשר לזרוע היבשה יש גם את היתרון הגדול של המצאותם כל הזמן בשטח בקירבת קווי האויב. זאת בשונה מהמטוס שמוגבל מאוד בזמן שהותו באוויר ומגיע משדה תעופה מרוחק וחייב תכף לחזור כי הדלק אוזל.

צבא רוסיה - שהבין כי לעולם יהיה נחות בתחום האוויר בכמות ובאיכות מצבא ארה"ב - היה הראשון לזהות את היתרון הזה. לכן, פעל נחרצות לפתח ולהצטייד במס' רב של טילים מדויקים. טילים שיכולים לפגוע במטרה ברמת הדיוק של הפצצה המדויקת, זמן הפגיעה שלהם קצר מאוד כי הם מהירים מאוד, קשה מאוד ליירט אותם וגם עלותם הכוללת פחותה משמעותית.

[בתמונה: מערכות –  2C4 Tulip self-propelled 240-millimeter mortars , מרגמות נטענות לבד בקוטר של 240 מ"מ. מקוןר התמונה: היצרן]

בנוסף, רכש המטוסים יקר מאוד, סביבת העבודה שלהם - לרבות הבניה ותחזוקת הבסיסים - יקרה, הכשרת הטייסים ואימונם יקרים, ועוד ועוד.

גם הסינים והאיראנים מפתחים ורוכשים טילים מדויקים; וגם צבא ארה"ב נאלץ לאחרונה להתחיל לפתח ולרכוש טילים מדויקים. כפי שכבר שנים רבות, אין בחילות האוויר המתקדמים פצצות ברזל סטטיסטיות; כך צפוי, שבחילות היבשה וברשות ארגוני הטרור הגדולים יהיו בקרוב כמויות גדולות מאוד של חימוש מדויק, חימוש שלאחר ששוגר מכוון את עצמו אל המטרה, ומשמיד אותה.

היום, 47 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, האם נמתין עד שהטילים המדויקים בהם מתעצם האויב יכו בנו?

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]