[בתמונה: בחלקו השני של המזמור מתואר כיצד מלך ישראל, בסיוע ה', מביסים את אויבי ישראל בשדה הקרב. האויבים נשרפים באש ומובסים ללא תנאי. ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי azboomer לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

בחלקו השני של המזמור מתואר כיצד מלך ישראל, בסיוע ה', מביסים את אויבי ישראל בשדה הקרב. האויבים נשרפים באש ומובסים ללא תנאי.

החלק הראשון של המזמור מתאר את הטוב שמשפיע ה' על המלך. הוא נותן לו עוז וישועה ובכך משמח את המלך:  ב יְֽהוָ֗ה בְּעָזְּךָ֥ יִשְׂמַח־מֶ֑לֶךְ וּבִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶיל מְאֹֽד ׃

הוא נותן למלך את תאוות ליבו (אני מקווה שלא מדובר על תאוות ויצרים מיניים אלא תאווה לה' ולטוב), והוא נותן למלך יכולת דיבור מרשימה: ג תַּאֲוַ֣ת לִבּוֹ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ וַאֲרֶ֥שֶׁת שְׂפָתָ֗יו בַּל־מָנַ֥עְתָּ סֶּֽלָה׃  

[בתמונה: וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. — שמואל ב', י"א, ב' דוד מביט מגג הארמון (ארטמיזיה ג'נטילסקי, 1637)... ה' נותן למלך את תאוות ליבו; ואני מקווה שלא מדובר על תאוות ויצרים מיניים, אלא תאווה לה' ולטוב... התמונה היא נחלת הכלל]

עוד בטרם המלך מבקש, ה' מברך אותו ומניח על ראשו כתר זהב (כיאה למלך): ד כִּֽי־תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכ֣וֹת ט֑וֹב תָּשִׁ֥ית לְרֹאשׁ֗וֹ עֲטֶ֣רֶת פָּֽז׃

ועכשיו מגיע הפסוק שבו לדעתי כותב המזמור עבר את הגבול: ה חַיִּ֤ים׀ שָׁאַ֣ל מִמְּךָ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ אֹ֥רֶךְ יָמִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ כותב המזמור מתאר מצב שבו המלך מבקש מה' חיים, וה' נענה ונותן לו חיים ארוכים "אורך ימים עולם ועד". נראה שהמלך קבל מה' חיי נצח.

בפעם האחרונה שה' התעסק עם חיי נצח, זה היה בגן בעדן (בראשית פרק ג): כב וַיֹּ֣אמֶר׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה׀ פֶּן־יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם ׃ כג וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים מִגַּן־עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם ׃ כד וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֨רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים ׃

אז זה נגמר בגירוש ובנעילה לעד של גן עדן, כך שהאדם לעולם לא יוכל לחזור ומכאן שלא יוכל לנגוס מפרי עץ החיים ולחיות לעד.

קשה לי להבין כיצד העז כותב המזמור הזה לחשוב אפילו על אופציה שבה המלך מבקש מה' חיים וזה נענה בחיי נצח. בהנחה שהמלך כאן הוא דויד, אזי לפחות בנו, שלמה, עת נהייה מלך אחרי דויד, כבר למד את הלקח ובקש מה' בקשה צנועה בהרבה (לב שומע בקש שלמה במלכים א פרק ג): ט וְנָתַתָּ֨ לְעַבְדְּךָ֜ לֵ֤ב שֹׁמֵ֨עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת־עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין־ט֣וֹב לְרָ֑ע כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַכָּבֵ֖ד הַזֶּֽה׃

.

וה' נענה בחיוב ואף יותר מזה: יא וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֵלָ֗יו יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר שָׁאַ֜לְתָּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה וְלֹֽא־שָׁאַ֨לְתָּ לְּךָ֜ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים וְלֹֽא־שָׁאַ֤לְתָּ לְּךָ֙ עֹ֔שֶׁר וְלֹ֥א שָׁאַ֖לְתָּ נֶ֣פֶשׁ אֹיְבֶ֑יךָ וְשָׁאַ֧לְתָּ לְּךָ֛ הָבִ֖ין לִשְׁמֹ֥עַ מִשְׁפָּֽט ׃ יב הִנֵּ֥ה עָשִׂ֖יתִי כִּדְבָרֶ֑יךָ הִנֵּ֣ה׀ נָתַ֣תִּי לְךָ֗ לֵב חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן אֲשֶׁ֤ר כָּמ֨וֹךָ֙ לֹא־הָיָ֣ה לְפָנֶ֔יךָ וְאַחֲרֶ֖יךָ לֹא־יָק֥וּם כָּמֽוֹךָ ׃ יג וְגַ֨ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־שָׁאַ֨לְתָּ֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ גַּם־עֹ֖שֶׁר גַּם־כָּב֑וֹד אֲשֶׁר לֹא־הָיָ֨ה כָמ֥וֹךָ אִ֛ישׁ בַּמְּלָכִ֖ים כָּל־יָמֶֽיךָ׃

 מעניין שה' מתייחס כאן בחיוב רב לכך ששלמה לא בקש ימים רבים, לא ביקש עושר ולא ביקש ניצחונות בקרב. רק חכמת הלב (כמו שקיבל בצלאל). ממש נוקאאוט למזמור שלנו.

אילו היה ה' מסתפק בבקשת שלמה, ולא מוסיף לה עושר וכבוד שלא היה לאף מלך לפניו, אולי היה שלמה מצליח לבנות ממלכה שלא תתפרק מיד לאחר מותו.

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]