[תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Kurious לאתר Pixabay]
ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית. זהו מאמר דעה מפרי עטו.
* * *
הסכם השלום בין ישראל לסודאן הוא חתיכת הישג,. לא בגלל שסודאן היא מדינה כל כך חשובה; לא בגלל שסודאן היא מדינה עשירה כל כך; גם לא בגלל שסודאן היא מדינה בעלת נפח אסטרטגי. הסיבה העיקרית לחשיבות העניין אינה נובעת מהמימד הדו צדדי של היחסים בין ישראל לסודאן...
החשיבות העיקרית נובעת בגלל ההסתכלות האזורית הכוללת. ההסכם עם סודאן הוא מרכיב (גם אם לא מאד משמעותי כשלעצמו) בתוך פסיפס סופר משמעותי שמשנה לחלוטין את מעמדה האזורי של ישראל.
ישראל הופכת לגורם לגיטימי ונוכח בתוך המרחב האזורי, ואך סמלי הוא הדבר שאותה חרטום - ששמה נקשר בשלושת הלאווים (לא להכרה, לא ליחסים ולא לנורמליזציה) - נקשרת היום למהלך שהוא היפוך גמור לפרדיגמה הלעומתית של העולם הערבי; והלאומיות הפאן ערבית של שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת.
[להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן]
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי jorono לאתר Pixabay]
את מקומה של תפיסת העולם הלעומתית והאידיאולוגית מחליפה פרדיגמה חדשה: ריאליסטית, פרגמטית שתולה את המימד האידיאולוגי והערכי כתמונה על הקיר, והופכת את החיים עצמם, ובעיקר את המימד הכלכלי, לעיקר. זהו שלום כלכלי במלוא מובן המילה ששותפים לו שני קצות המקל תחת אותו היגיון:
- מצד אחד, המדינות העשירות של האזור ממזרח כמו בחריין ואיחוד האמירויות החפצות להגדיל את פוטנציאל העושר;
- ומצד שני, מדינה ענייה כמו סודאן, המבקשת למנף את החיכוך עם עושרן של המדינות השבעות כמו ישראל וארה"ב, כדי ליהנות מפירורי העושר; ולצוף מעל תהום הנחשלות והפיגור.
במובן זה, זהו אינו שלום רומנטי התפור במונחי סייקס פיקו, אלא שלום תכליתי הנטוע בקרקע המציאות ותפור במונחי עסקת המאה של טראמפ.
אבל זהו גם שלום שמפרק את הפרדיגמות המדיניות והאסטרטגיות הוותיקות:
- שלום ללא הפלסטינים.
- נורמליזציה שאינה תלויה בהקשר המקומי הלוקאלי שלנו.
- הסכמים בעלי אופי אזורי ולא אופי דו צדדי.
- שלום, שבאופן פרדוקסאלי הימין (ובנימין נתניהו) הוא מחוללו.
זהו שינוי תפיסתי שכנראה מונע מלא מעט אזרחים להבין את משמעותו חסרת התקדים, אבל אין בכך כדי להפחית מחשיבות ומערכו.
יוסי, קודם כל נתניהו לא זרם עם אוסלו ולא הקים בפועל את המדינה הפלסטינית. הוא החליף את "שלום" אוסלו בגישה מפוכחת יותר. גישת קיר הברזל הישראלית וההדדיות, לא גישת הותרנות והפייסנות והנתינה תמורת כלום.
נתניהו גם הצליח לגרום להבנה בעולם הערבי שמול איראן והקיצוניות האיסלאמית – ישראל היא ידידתם, אי של יציבות עם אוייב משותף. ששווה להם לעשות שלום איתנו, בהיבטים הכלכליים והבטחוניים.
מכאן התמוטטות החזית הפלסטינית שעמדה כחומה בצורה מול השלום ולא איפשרה אותו. מכאן השלום עם המיפרציות ובעקבותיו עם סודן.
לא ברור לי מה בידיוק עשה נתניהו כדי להביא לשנוי הרדיקלי הזה בגישת סודן. הלא כל המהלכים האחרונים הללו הם מעשי ידיו של טראמפ. אתה יכול להבהיר מה היתה תרומתו הסגולית של נתניהו?