[תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Kurious לאתר Pixabay]
ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית. זהו מאמר דעה מפרי עטו.
* * *
מדוע הסכמי השלום עליהם חתמה באחרונה ישראל מתקבלים בסוג של חמיצות? מדוע ניכר עיסוק יתר בתקשורת בשאלת ה F-35 מאשר בתועלות השלום עצמו?
הנה שני הסברים:
האחד, תפיסתי - כל ההסתכלות התקשורתית על הסכמי השלום סובלת מעיוות, כי היא בוחנת אותם מתוך זווית בילטראלית, כלומר הסכמי שלום דו-צדדיים בין ישראל לבין מדינה כזו או אחרת. את מה מפספסים? כמובן את העובדה שלא מדובר רק בהסכמים דו-צדדיים, אלא בהסכמים שיש להם משמעות א ז ו ר י ת, והם מהווים לא יותר ולא פחות מאשר מהפיכה כוללת במעמדה של ישראל במזה"ת.
השני, פוליטי - ההסכמים הללו ממוטטים תפיסת עולם וותיקה שבה אוחז מחנה פוליטי מסויים שרואה את עצמו כמחוללו הבלעדי של רעיון ה'שלום' ותופס אותו במונחי פרדיגמה ערכית-אידיאולוגית; בעוד שהסכמי השלום הנוכחיים מייצגים תפיסה חדשה של שלום במונחי פרדיגמה כלכלית-פונקציונאלית. היא לא פחות טובה, אולי אפילו הרבה יותר מותאמת לחומרי הגלם שממנו קורץ המזרח התיכון הישן והחדש גם יחד.
הצלחתו של נתניהו להביא את הסכמי השלום הלו מוציאים את אנשי מפאי לשעבר מדעתם, בגיבוי תקשורתי אוהד שלא היה כמותו , נפתח מסע הכפשות בעיקר שעוסק בנושאים חשובים אך פחות פחות חיוניים (אמר או לא אמר..) כדי להשחיר את פניו וממעיטים לדון ביתרונות הרבים שיש לעסקת השלום הזו, ומגיע לנתניהו מלוא ההערכה על המהלך החשוב הזה
כול זה ללא קשר לדיון המשפטי שנתניהו צריך לעמוד בפניו.שהוא זה שיחרוץ את גורלו הפוליטי
במה נגע השמאל והצליח פשוט בכלוםלכן הם חמוצים לדעתי השמאל זה מחנה האסון למדינת ישראל ומשם תבוא הרעה עלינו